תשובות ריב"ש/תסז
ולענין החרם שהחרימו הקהל בתנאי הקצבים ואחר כן רוב הקהל רצו לבטל החרם ושאלת אם המעוט יכולין למחות אם לאו (*) בזמן ובמקום המחבר הורשה החרם בדיני ישראל מדינא דמלכותא.):
תשובה כדי להסיר מחלוקת מן הקהל ישמרם צורם ולא יהיו פוסחים על שתי הסעיפים אעתיק לך לשון הרשב"א ז"ל בתשובה בזה ומעתה הקולות יחדלון וברד המחלוקת לא יהיה עוד ומטר המריבה לא יתך ארצה והוא שהרב ז"ל נשאל בחרם שהחרימו הקהל שלא לצחוק בקוביא ואח"כ עמד מקצת הקהל ורצו להתיר את החרם ומקצת הקהל יצאו מבית הכנסת ומיחו בידם וגם יש מן הגדולים שמיחו בפני רבים מן הקהל ואותו מקצת התירו. והשיב הרב ז"ל שהתקנה היתה תקנת ותיקין והבא להתיר פורץ גדר ועושה מדמן של בחורים שחוק והדבר האסור אין הקהל יכולין להתירו ואפי' הסכימו בו כלם ואח"כ אמר הרב הנזכר בתשובתו וז"ל:
ועוד אני אומר שכל כיוצא בזה שמקצתם מעכבים ומוחין אפילו בשאר דברים של רשות אין החרם ניתר לפי שדבר תורה אין השבועות והחרמין נתרין אלא בפתחים וע"י חכם וכן אין אדם מתיר נדרי עצמו דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו וא"כ אפילו הסכימו כל הקהל להתיר אינו מותר מן הדין כמו שאמרנו וכבר צוחו הראשונים ז"ל על היתר החרמות שלא בפתחים ושלא ע"י חכם אלא שהקהלות סמכו להם על המנהג ונתנו טעם לדבר שאחר שנהגו כן על דעת כן הם מחרימים והרי זה כאלו התנו בשעת החרם שכל זמן שיסכימו הם בעצמם להתירו יהא מותר דומה להפרת הבעל וכטעמיה דרב פנחס דאמר (שם ע"ג:) כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ומ"מ המנהג פשוט בכל המקומות שאפילו אחד מן הצבור יכול לעכב וכיון שכן כל שיש מוחה א"א להתירו שאם מן הדין א"א בלא פתחים וחכם ואם מצד המנהג שהוא כתנאי הא אין המנהג אלא בשאין שם מוחה הא יש שם מוחה אינו במנהג ונמצא שאין ההתר התר לא מן הדין ולא מן התנאי היוצא לנו מדרך המנהג ע"כ תשובת הרשב"א ז"ל:
ולכן הכל תלוי במנהג הקהל ההוא שאם דרכם להתיר חרמי הקהל ע"פ הרוב אפשר לומר שעל דעת כן הסכימו בו מתחלה שיוכלו הרוב להתירו ואם אין דרכם בזה הנה יש לדון בזה להחמיר כתשובת הרשב"א ז"ל וכ"ש אם המעוט ההוא יש בהם מגדולי הקהל ומן המנהיגים *(ב"י יו"ד סי' רכ"ח (ד' קמ"ו ע"ג) שו"ע שם סעי' ל"א):
אמנם זהו כשנדון בזה בתורת התר החכם ובטול ההסכמה אבל בנדון זה יש צד אחר שבו יהיו נתרין הקהל מן החרם והוא מחמת שכתוב בהסכמה לשון שזאת כונתו שאם הקצב לא ישחוט להם בשר די ספקם כראוי לפי יכלתו למראית עיני המוקדמין והמועדלין שבאותו הזמן שאז יהיו הקהל נקיים מן החרם ויוכלו לשים קצב או קצבים למראית עיניהם ע"כ ולכן אם המוקדמין והמועדלין הסכימו בהיתר זה מצד מה שנראה להם שהקצב לא קיים תנאו כראוי הנה די בזה והקהל מותרין כפי מה שהתנו ואינן צריכין בזה להסכמת הקהל כלל לא רובו ולא מעוטו וגם ברוב שלי ברירות אלו ר"ל רוב המוקדמין ורוב המועדלין מספיק בזה אף אם לא יסכימו עמם המיעוט שכיון שכתוב בהסכמה למראית עיניהם תלוי הדבר באומדן דעתם וכל דבר שתלוי בשומא ובאומד הולכין בזה אחר הרוב כדאמרינן בפרקא בתרא דע"ז (ע"ב.) אמר כדשיימי בי תלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי תלתא *(ב"י שם ושם נרשם בטעות לסי' תכ"ב):