תשובות ריב"ש/תסה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ומה ששאלת עוד אם יטעון הישראל הקונה שהמעות שקנה השני"ש מהישראל חברו הם הקדש לתת מהם הפירות לעניים בכל שנה אמנם הקרן קיים לעולם להוציא מהם פירות לעניים אם בזה מותר לעשות אם לא:

תשובה ראיתי מחלוקת לאחרונים ז"ל בהקדש של עניים כי הרא"ש ז"ל התיר מעות של הקדש עניים להלוותן באבק רבית דומיא דמעות של יתומים דאמרינן בגמרא (ב"מ ע'.) דמותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד וה"ה לכל אבק רבית וכמו שכתבו הגאונים ז"ל ודין הקדש עניים בכל מקום כדין היתומים כדאמרינן בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא ל"ו:) אנן יד עניים אנן דאמר רב יהודה אמר שמואל היתומים אינן צריכין פרוזבל ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים הנה שהביאו ראיה מדין היתומים לדין הקדש עניים אבל רבית קצוצה אסור בהקדש עניים כמו שאסור ביתומים אבל הרשב"א ז"ל כתב בתשובה דלפי שורת הדין להלכה במעות של הקדש אפילו ברבית קצוצה שרי שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכאן אין מלוה שהרי מעות הללו אין להם בעלים ידועים שהרי אין לך עני שיוכל להוציא חלק לעצמו מיד הגזברים אלא הגזברים מחלקים כרצונם לזה הרבה ולזה מעט או לא כלום ואע"ג דהא דאמרינן רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש היינו הקדש גבוה וכדאיתא בפרק הזהב (בבא מציעא נ"ז:) דמשמע הא הקדש עניים לא התם היינו טעמא דאיצטריכי' למעוטי הקדש גבוה מרבית משום דהקדש גבוה הרי הוא כמעות מיוחדים לאחד דהיינו לגבוה ממש ודכותה בהקדש עניים אסור אלו הקדיש מעות לעניים ידועים אבל מעות הללו כהקדשות הנהוגים היום לעניים שאין להם בעלים ידועים מותר כל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אבל כתב בסוף ולהלכה אמרתי אבל לא למעשה. ולדברי כלם באבק רבית מותר ובנדון זה מתחלה כשאוכל הפירות אבק רבית הם כמו שכתבתי למעלה וא"כ אם היו המעות מהקדש עניים מותר אלא שאם המוכר החזיר מעותיו לקונה ונתברר שהיה רבית קצוצה אם הפירות הם עדיין בעין שלא חלקם הקונה לעניים היה אפשר לומר שיש לו להחזירם למוכר לפי דעת הרא"ש ז"ל שאסר רבית קצוצה בהקדש עניים אבל נראה שאפילו לדעת הרא"ש ז"ל (שאסר רבית קצוצה בהקדש עניים) לא אסרו אלא לכתחלה דומיא דמעות של יתומים שאסרו בגמרא. ונראה דבמעות של יתומים אם הלוו אותם ברבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין דכי אמרינן (שם ס"א:) רבית קצוצה יוצאה בדיינין היינו משום דכתיב וחי אחיך עמך ודרשינן אהדר ליה כי היכי דניחי בהדך וב"ד כופין אותו להחזיר כשאר מצות עשה כדאמרי' בכתובות (פ"ו:) א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא בעינא למעבד מצוה מאי א"ל תנינא במד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון וכו' היו מכין אותו עד שתצא נפשו וה"נ דכותה ולא שב"ד יורדין לנכסי מלוה ומחזירין ללוה דשעבוד נכסים ליכא כלל *(עי' ב"י יו"ד סי' קס"א בד"ה ורבית ועי' בקצוה"ח סי' ל"ט ססק"א) והיינו דבהניח להם אביהם מעות של רבית אין חייבים להחזיר אלא בדבר מסויים מפני כבוד אביהם ואלו בגזל מיחייבי כל זמן שהגזלה קיימת או שהניח להם אביהם אחריות נכסים אלא ודאי ליכא הכא גבי רבית שעבודא כלל אלא עשה דוחי אחיך עמך וכן מצאתי כתוב לקצת מן האחרונים ז"ל וא"כ ביתמי דלאו בני מעבד מצוה נינהו כל שבאו לידם מעות של רבית קצוצה אין כופין אותן להחזיר ואע"פ שראיתי בתשובה לרשב"א ז"ל דאפילו במעות של יתומים רבית קצוצה יוצאה בדיינין מה שכתבתי נראה לי יותר נכון. ודכותה בהקדש עניים כיון שזכו בהם עניים על מי תחול מצוה זו דוחי אחיך עמך שנכוף להחזיר אין צריך לומר אם כבר חלקו הפירות לעניים שא"א להחזיר אותן וגם אין מחזירין מן הקרן הנשאר מה שאכלו כבר עניים אחרים ואפשר שזה יהיה לעניים זולת הראשונים. גם אין צריך לומר לדעת הרשב"א ז"ל שהתיר רבית קצוצה בהקדש עניים משורת הדין שאין ספק שאינה יוצאה בדיינין אף אם יתברר בסוף שהיתה רבית קצוצה למפרע אמנם זהו כשיתברר בראיה ברורה שהיו המעות מהקדש עניים אבל מה שבא בשאלה אם יטעון הישראל הקונה וכו' אין ספק שאינו נאמן בדבורו בזה דאל"כ כל אדם יטעון כן וגם אם יתברר שהוא של הקדש אעפ"כ עשה אסור כשלא כתב בפירוש בשטר הקניה שהוא של הקדש משום דזמנין דנפיל שטרא קמי יתמי וסברי דאבוהון הוא ושקלי רביתא כדאמרינן (בב"מ ס"ח.) גבי שטרי מחוזנאי א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה ואמרי לא הוה רוחא מהימן להו אמר ליה תינח היכא דאיתיה לדידיה אי שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי מאי הוי דאלמא ראוי לאדם להזהר שלא יעשה דבר שאפשר שיבאו בו בניו לידי אכילת רבית *(ב"י שם סס"י ק"ס בד"ה ומ"ש רבינו. שו"ע ורמ"א שם סעי' כ' וע"ש בש"ך סקל"ג. ועי' שו"ת רע"א סי' נ"ג נ"ד) נאם דורש שלום תורתך נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: