תשובות ריב"ש/תנט
עוד שאלת אם תמצא לומר שצווי הנזכר מבטל נתינת ההודאות ואפילו יסתלק הצווי מאחר שעבר היום הקבוע אם נאמר שאחר שבהסכמת הנבררים נתקיימו כל הדינין והתקונין בכח האלה והשבועה אם נשארים התקונים על עמדם ואינם בטלים עד שיסכימו כל הקהל לבטלם לפי שצווי הנזכר אינו מבטל רק נתינת ההודאות או נאמר שצווי הנזכר מבטל לגמרי כל התקונין ושוב אין אנו צריכין להסכמת הקהל לבטלם:
תשובה אם הנבררים קיימו כל הדינים והתקונים בכח האלה והשבועה נראה שאע"פ שזמן נתינת ההודאות עבר מפני צווי הגזבר ומעתה החרם שהחרימו הקהל הותר מ"מ שבועת הנבררים על שאר הדינין והתקונים במקומה עומדת ודרך ההודאות קיים על הקהל עם הדינין והתקונין ההם מכח הסכמת הקהל בברירת הנבררים ומכח קיום הנבררים אלא שאין הקהל חייבים לתת הודאותיהם עד יקבעו להם שנית יום לנתינתם ויש לנבררים לקבוע להם זמן ראוי לנתינתם כדי שיתקיימו שאר הדינין והתקונין המקובלים באלה ובשבועה. ואין לומר דמאחר שהמה קבלו בכלל הדינין והתקונין ומכללם היה זמן נתינת ההודאות א"כ כיון שהותר הזמן הותר הכל דקיי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כלו כדאיתא בפ' ד' נדרים (נדרים כ"ה:) דהא ליתא שלא נאמר כן אלא בנדר שהותר ע"פ חכם לפי שהחכם עוקר הנדר מעקרו וגם בזה איכא פלוגתא בגמרא (שם כ"ו) אי דוקא במשנה דבריו הראשונים או אפילו במעמיד והסכימו האחרונים ז"ל להחמיר ודוקא במשנה. וגם הרמב"ן ז"ל כתב דאפילו במשנה דוקא בנדר שהותר ע"י פתח שדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כלו אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר ניתר אלא מה שמתחרט בו בלבד. ובתוס' כתבו דאפילו הותר בחרטה הותר מקצתו הותר כלו *(עי' ר"נ נדרים שם (כ"ו:) בד"ה רבא) ומ"מ לדברי הכל דוקא הותר ע"י חכם לפי שעוקר הנדר מעקרו אבל בהתר חרם או נדוי כגון חרם שמתירין הצבור שהן עצמן מתירין ברצונם אין לומר בזה הותר מקצתו הותר כלו אלא למה שהותר בלבד הוא שהותר. וכן אם החרימו עשרה בני אדם והותר אחד מהם הוא מותר וכלן אסורין. וכן הדין בהפרת הבעל דקיי"ל (נזיר כ"ב.) בעל מיגז גייז ואין הפרתו אלא מכאן ולהבא. ולזה מה שהותר הותר והשאר עומד באסורו *(עי' לעיל (סי' תנ"ג) וש"נ) וכדתנן בפרק בתרא דנדרים (פ"ז.) אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאיני טועמת הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים כלומר אינו מופר לענבים משום נדר שהותר מקצתו הותר כלו אבל לתאנים מופר וכפי גרסת הספרים שגורסים בגמרא מקיש הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר מופר וכדמשמע נמי מההיא דאתמר התם (פ"ב:) נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה מתוך שהוא מפר למתענה מפר לשאינו מתענה דאלמא אע"פ שמפר למתענה צריך הפרה לשאין מתענה. ואין צריך לומר בנדון זה שזמן נתינת ההודאות לא הותר כלל שאין צווי הגזבר מתיר הנדר אלא שזמן הנתינה עבר מתוך האונס מחמת צווי וא"כ אע"פ שעתה אחרי עבור הזמן שהיה קבוע אין הקהל מחוייבים לתתם עד שיקבעו להם זמן שני מ"מ דרך ההודאות עם אותן הדינין והתקונין שעשו הנבררים קיים על הקהל מכח הסכמתם ועל הנבררים גם מכח האלה והשבועה שקבלו עליהם: