תשובות ריב"ש/תנב
טירול. לחכם רבי יצחק לפפא נ"ר
החכם ר' יצחק יהי ה' אלהיך בעזרך ומריבי עם ודבת לשון יצילך וישמרך הגיעני כתבך היקר ושמחתי בו מאד ששתי כעל כל הון בידעי שלומך יפרה ירבה. עיינתי בקונדרס טענות הבעלי דינין ואשר להם הריב וטרחתי בו לרוב הטעיות אשר בו ולו היה ספר תורה היה טעון גניזה כי יש בו יותר מד' בכל דף ודף. נפלאתי על קהל נכבד כמוהו ועדה כלם קדושים איך לא יתנו אל לבם לשכור להם סופר יודע ספר לא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כי באמת להיותי חס על כבודם לא אביתי להראות הקונדרס ההוא לאיש זולתי בענין הצואה הכתובה בלעגי שפה ובלשון אחרת הראיתיה לנכבדים אשר פה אשר הם בקיאים בלשון ערבי המבינים בכל מלות הלשון ההוא בדקדוק לא הבינו דבר מן הצואה ההיא להיותה מלאה שבושים וטעיות ותהי בעיני כדברי הספר החתום וכן היתה בעיניהם. בענין הפסק דין נתת בריב האנשים ההם או יעצת לתתו יפה דנת יפה זכית יפה חייבת. יהודה קב"ל מל"א ראוי שיהיה נאמן במה שבידו ממה ששנינו בתוספתא דפ"ק דמציעא והובאה בגטין פרק התקבל (גיטין ס"ד.) הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומר כך שליש נאמן וכ"ת זה כשבעלי דינין מודים שנעשה שליש אבל בנדון זה שהבעל דין כופר שלא נעשה שליש אלא בפקדון בא לידו אינו נאמן זה אינו מדאמרינן התם בפ' התקבל גבי גט שביד שליש בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגרושין מי נאמן רב הונא אמר בעל נאמן דאם איתא דלגרושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה ורב חסדא אמר שליש נאמן דהא הימניה ופסק הרב אלפסי ז"ל כרב חסדא מדמקשי' בגמרא להדיא התם גבי ההיא דבעל אומר לגרושין ושליש אומר לגרושין והיא אומרת נתן לי ואבד דאמר רבי יוחנן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ומקשינן ולהמניה לשליש ומתרצינן מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהמניה אלמא דין הוא שהשליש יהיה נאמן כל זמן שהשלישית יוצא מתחת ידו *(עי' ב"י ח"מ סי' נ"ה ס"ב. שו"ע סי' נ"ו ס"א וע"ש בש"ך סק"ה) ואפילו רב הונא לא קאמר אלא משום טעמא דאם איתא דלגרושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב לה משום דמיירי כגון שהיא והוא הם בעיר אחת כמו שפירש"י ז"ל וכן התוס' אבל בנדון זה ליכא למימר האי טעמא אע"פ שהיו בעיר אחת הנותן והמקבלים לפי שכיון שאם עמד חוזר לא היה רוצה לתת המתנות למקבלי' ולמסור בידם מחיים והיה מאמין לזה השליש אבל בגט מיירי בשליח קבלה כמו שפירש"י ז"ל שמעכשיו היא מגורשת גמורה מכיון שהגיע הגט ליד השליח אלמא אפילו היכא שהבעל דבר טוען שלא נעשה שליש ובתורת פקדון בא לידו אעפ"כ שליש נאמן אא"כ יש לזה עדים שמכחישין את השליש וכ"כ בספר התרומות. ועוד ראיה מדאמרינן בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין ל"א.) ההיא אתתא דנפקא שטרא מתותי ידה אמרה ידענא בהאי שטרא דפריעא הוא הימנה רב נחמן מגו דאי בעיא קלתיה ובלישנא בתרא אמרינן דאע"ג דהוחזק השטר בב"ד מהימנה כיון דאיבעיא קלתיה קודם שהוחזק בב"ד ורב נחמן דאמר בההוא לישנא כיון דאתחזק בבי דינא אי בעיא קלתיה לא אמרינן הא אתותב מדתני' סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיצא לאחר חתום שטרות כשר אלמא שליש נאמן ולא שנא בשטרות ולא שנא במטלטלין לעולם השליש נאמן דהא ההיא דהודאת בעל דין כמאה עדים והשליש נאמן משניהם אמרינן עלה בפרק התקבל וכן בגטין דמפרש לה רב הונא וכן בגטי ממון ובברייתא אחריתי תניא בהדיא וכן בשטרות אלמא מתניתא גופה לאו בשטרות היא אלא במטלטלין ושליש נאמן כל זמן שהשלישית יוצא מתחת ידו אבל אין שלישית יוצא מתחת ידו אלא שהוציא הממון או השערות מתחת ידו אינו נאמן כשליש לומר כנגד מי שהממון עתה בידו או שהוא בחזקתו אבל הרי הוא כעד אחד דעלמא ומחייבו שבועה כדמסיים עלה בתוספתא. ולענין הצואה איני מבין בה דבר ומ"מ נראה מתוך הטענות שאין בה אלא עד אחד ולכן כיון שהבעל דין כופר בה אין כאן עדות ואע"ג דבצואת שכיב מרע לא בעיא עדים דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו זהו כל שהיורשין מודים שכך צוה השכיב מרע אבל כיון שיש כפירה בדבר וזה כופר שמעולם לא צוה כן עכ"פ צריך המוציא מהם לעדות ולראיה גמורה ובכאן אין כי אם עד א' ואינו קם אלא לשבועה ואפילו לשבועה יש מחלוקת לראשונים ז"ל שיש אומרים דעד א' בשטר לאו כלום הוא אא"כ הם חתומים שנים בשטר ולא מצאו לקיים כי אם כתב ידי אחד והביאו ראיה מן הירושלמי. ויש חולקין ואומרים דלעולם קם לשבועה ואפי' הוא חתום לבדו בשטר דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה וזה דעת הרמב"ן ז"ל ואיני רוצה להאריך בזה שהוא מחלוקת קדומה ועוד שאין הפנאי מסכים: