תשובות ריב"ש/תכו
אושקה. לרבי חיים בן ארדוט י"א
שאלת יחידים מקהל נתחייבו ליחיד אחד מקהלם שקנה עזרים הנקראים שישא"ש היין והבשר וזהו טופס שטר חיובם שאמרו לנו פלוני ופלוני וכו' ותנו לו לפלוני קונה עזר היין והבשר של שנה פלונית מהמת שאנו מודים וכו' שנטלנו וקבלנו מידו כך וכך דינרין והרי הם עלינו חוב גמור והלואה גמורה וחיבנו עצמנו ונכסינו ועצם כל אחד ואחד ממנו כאלו לא נשתתפנו ביחד לפרעם לו ולבאי כחו וכו' תוך שמנה ימים שיתבעם ממנו ומשום אחד ממנו וזה אם שמא יצא שום ערעור מחמת המלכות בש"ישאש הנזכרות ובשום אחת מהן מיום שיתחיל זמן השישא"ש הנזכרות עד תשלום שנה אחת או אם שמא יגיע ויתגלגל על פלוני הנזכר שום נזק ושום הפסד ממון ושום הוצאה מחמת הערעור הנזכר כל זמן הנזכר וכו' שופרא דשטרא. ובפנינו נשבעו וכו' שיפרעו למלוה הנזכר הסך הנזכר תוך הזמן הנזכר כנזכר עד אחר כך נתגלגל הדבר תוך השנה הנזכר שנעשה כרוז בעיר במצות אדונינו המלך יר"ה שכל איש מאי זה דת שיהיה שאינו קבוע בעיר שיצא מן העיר ומחומותיה תוך ג' ימים ויהי כן. ולפי שרוב העזרים של הבשר והיין נפרעים מאנשים שאינן קבועין בעיר על כן יצא שכר וקרן העזרים בהפסד היוצאים מן העיר ולפיכך טוען המלוה שיפרעו לו שאין לך ערעור גדול מזה ושאלת אם יכולין המתחייבים להפטר מחיובם ומשבועתם מן הדין:
עוד בא בשאלה שאחד מן העדים קרוב לאחד מן המתחייבים בקורבת שתי קרובות שניות ושאלת אם הוא פסול להעיד לקרובו מפני קורבא כזו או נאמר דתרי בעל כאשתו לא אמרינן ואם ת"ל שהוא פסול לקרובו אם יפטרו שאר המתחייבים מפני קורבת אותו קרוב ע"כ תורף השאלה:
תשובה נראה מנוסח השטר שהחיוב ההוא נעשה לקונה העזר כדי להעמיד העזר בידו בשופי בלא שום ערעור עליה מחמת המלכות וכן שלא יגיע לו נזק והפסד והוצאה מחמת ערעור שיבא על העזר מצד המלכות לא זולת זה וא"כ נראה שאין החיוב חל עליהם מפני הכרוז ההוא שנעשה שיצא מן העיר מי שאינו קבוע בה מאיזה דת שיהיה כי זה אינו ערעור על העזר כלל לבטלה כלה או מקצתה ונא לטעון כנגדה דבר אבל הכרוז היה תקנת המלך או הממונים בעדו לתועלת העיר כמו שנהוג לפעמים בשנת בצורת או מפני כובד מלחמה ואם יקרה בסבת זה שיגיע הפסד לקונ' העזר אין זה ערעור על העזר אבל הוא הפסד דאתי מעלמא ונסתחפה שדהו הגע עצמך אם המלך יעיר מלחמות על אויביו ולזה העיר סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא ובסבת זה יגיע הפסד בעזר מפני שלא יבאו בעיר זרים אוכלים ואם היין והבשר ג"כ באים לה מחוץ עתה ימנעו מבא או אם יעלה בלב המלך לבער קוצים מן הכרם ויחייב אנשי דמים אשר למות נמות ואשר לגלות לגלות ואולי מאימתו יגורו אחרים ובשבעה דרכים ינוסו לפניו היאמר קונה העזר שיפרעו לו המתחייבים ההפסד המגיע לו ואף אם יהיו הגולים הנסים רבי המספר זה לא יעלה על לב איש. בנדון זה גם כן אם מצד המלכות נתקן לשמירת אנשי העיר ונכסיהם או לשמירת המזונות שלא יכלו מהר מן העיר שיצאו הנזכרים ואשר אינם קבועים בעיר הדבר ברור שאין זה ערעור על העזר אבל הם תקנות נהוגות להעשות בעתים מזומנות ולכן אין על היחידים ההם חיוב מחמת הכרוז לא מצד שעבודם ולא מצד שבועתם שהרי אין השבועה חלה אלא על החיוב ואם החיוב אין כאן שבועה אין כאן:
אבל מה שבא בשאלה שאחד מן העדים קרוב לא' מן המתחייבים בקורבת שתי קרובות שניות ומפני קורבא זו טוענין המתחייבים שהשטר בטל מעקרו בזה לא טענו כדין כי אם הקורבא היא שנשותיהם קרובות זו לזו והם שני בשני ר"ל שהן בלות שני אחין או בנות שתי אחיות כמו שנראה מלשון השאלה שקראתם שניות בזה אין כאן פסול ואפילו לקרוב כמו שמוסכם מכל האחרונים ז"ל דבשני בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו וכ"כ הרמב"ם ז"ל והוא הנכון. אבל לפי מה שהוגד לי הקורבה היא שהם בעלי שתי אחיות ואם הוא כן פסול הוא דבראשון בראשון ודאי אמרינן תרי בעל כאשתו ומתני' היא בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כ"ז:) דמני חמיו באלו הן הקרובים וקתני מתני' עליהו הם ובניהם וחתניהם וחתן חמיו הרי הוא לו בעל אחות אשתו והך מתני' הלכתא היא דהא אסקינן בגמ' (כ"ח:) דלית הלכתא כרבי יוסי דמתני' אלא כרבי יוסי דברייתא ועוד דבכלל גיסו דתנן בהדיא במתני' הוא בעל אחות אשתו וכן בגמרא (שם) בההיא מתנתא דהוו חתימי בה תרי גיסי ומוכח התם שהיו בעלי שתי אחיות והמסקנא היא שהודה רב יוסף לאביי ופסלה ואף בחורגו דתני במתני' חורגו לבדו אעפ"כ אסיקנא במתני' בגמרא שאין אדם מעיד לאשת חורגו דאשה כבעלה אלמא דבראשון בראשון אמרינן תרי בעל כאשתו שהרי חורגו שהוא בן אשתו הוא לאם ראשון בראשון ובעל האם פסול לאשת הבן אע"פ שאינן קרובים אלא ע"י שני נשואין אף בשני בראשון דעת הרמב"ם ז"ל דאמרינן בהו תרי בעל כאשתו כגון בעל רחל לבעל בת לאה אחותה דסבירא ליה דכי אמר רבי יוסי בברייתא גיסו לבדו כלומר שאין בן גיסו ולא חתן גיסו פסול וקיימא לן כותיה היינו בבנים וחתנים שיש לו מאשה אחרת דפי' גיסו היינו בעל אחות אשתו דבעל אחותו אע"פ שגם הוא גיסו מצד אחר הוא שנוי במשנה בעל אחותו ואחי אשתו ג"כ היינו בעל אחותו שהרי לבעל אחותו הוא לו אחי אשתו וא"כ גיסו ר"ל בעל אחות אשתו וזה לבדו פסול לו ובנו וחתנו מאשה אחרת כשרים לו אבל בנו וחתנו מאותה חשה שהיא אחות אשתו פסולים לו שהרי חתנו הוא לו בעל בת אחות אשתו והנשים הם שני בראשון ובשני בראשון אמרינן תרי בעל כאשתו והירושלמי (שם ה"ו) סיוע לדבריו אבל בתוספות והרבה מן האחרונים ז"ל סוברים דבשני בראשון נמי לא אמרינן תרי בעל כאשתו וחתן גיסו אפילו מאותה אשה דהיינו בעל בת אחות אשתו כשר ובאמת כי מתני' דפרק זה בורר וסוגיית הגמרא שם מרווחת יותר לפי שטתם. ומ"מ בנדון זה אם הם בעלי שתי אחיות הכל מודים שהם פסולים וא"כ עדותו על קרובו אינו כלום וכיון שכן גם האחרים נתבטלה עדותן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כלה מדגרסינן בירושלמי (מכות פ"א ה"ז) והביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכות כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה רבי יוחנן אמר פסול ורבי שמעון בן לקיש אמר כשר אמר רבי אלעזר מתניתא מסייעא לרבי יוחנן מה שנים נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ובגמ' דילן נמי גרסי' בפ"ק דמכות (ז'.) אילעא וטוביה קריבי' דערבא הוו סבר רב פפא למימר לגבי לוה ומלוה רחיקי נינהו א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא ואי ליתיה ללוה לאו בתר ערבא אזלי ומסקנא הכי שכיון שהעדים פסולין לערב אינן נאמנים על הלוה שהרי כיון שאם לא היו נכסים ללוה היה חוזר על הערב א"כ הכל עדות אחת וכיון שבטלה מקצתה בטלה כלה וכפי מה שפרש"י ז"ל שאילעא וטוביה היו עדי הלואה. ובנדון זה גם כן כיון שכלם משועבדים יחד בשעבוד אחד הויא לה עדות אחת וכיון שבטלה מקצתה בטלה כלה ועוד שאפי' תמצא לומר דההיא דאילעא וטוביה שאני שכיון שהיו קרובים נערב הכל עדות אחת אבל בלווים רבים על כל לוה ולוה הוי עדות בפני עצמו ואע"פ שבטלה לאחד מן הלוים לא בטלה לאחרים זה היה אם הלוים לא היה מתחייב כל אחד אלא בחלקו לבד ולא בחלק חברו אבל בנדון זה כל אחד ערב בחלק חברו שהרי כל אחד נתחייב בעד הכל שכן כתבו למלוה ואפילו לא כתבו כן כיון שלוו יחד או נתחייבו יחד דינא הוא שיתחייב כל אחד בחנקו מדין לוה ובחלק חברו מדין ערב כדגרסי' בירושלמי (שבועות פ"ה ה"א) והביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכות וכחש בעמיתו פרט למכחש באחד מן השותפין אמר רבי יוסי הדא אמרה שנים שלוו מן האחד אע"ג דלא כתבין אחראין ערבאין זה לזה אחראין וערבאין זה לזה. וכן הוכיחו המפרשים ז"ל מסוגית גמרא שלנו בפרק השואל (צ"ו.) ולכן בנדון זה ג"כ כל אחד ערב לחברו וכיון שזה הקרוב לעד ערב בכל הנה העד פסול לכל ההלואה כההיא דאילעא וטוביה אלא שאע"פ שהשטר פסול והעדות בטלה כיון שקנו מהם אם הם מודים בקנין הרי הם חייבים בחיוב דקנין אין צריך עדים דלא איברו סהדי אלא לשקרי כדעת רבינו חננאל וה"ר אלפסי ז"ל וכן הכריע הרמב"ן וכל האחרונים ז"ל ואין צריך לומר שחייבין לקיים שבועתם שאין השבועה תלויה בפסול העדים כיון שהם מודים בקנין והקנין קיים בלא עדים כמו שכתבתי: