תשובות ריב"ש/תטו
עוד לו לה"ר שאלתיאל חן נ"ר על הענין הנזכר
דבריך ראיתי המאירים כספירים ורב פנינים אכן יש בהם דברים לקוצים בעיני ולצנינים ולא מפני שהם כנגדי לבד רק כי אחוש לשמך המכובד הנה כל דבריך הועתקו מן העטור בלי מגרעת זולתי שהפסקת והוספת מדעתך בשם ר"י ובשם הרא"ש ז"ל מה שלא דברו ולא עלתה על לבם כאלו אתה מדבר באזן בלתי שומעת ועין בלי רואה ולב בלי מבין ונפש בלי יודעת ונקל זאת בעיניך עד שמדברי בעל העטור עצמו הבאת סברתו לאחרונה שהיא בעזרתי והעלמת מחציתה ונשארה בקולמוס ודבר זה מר כלענה וכתורמוס וגנובי למה לך הלא ידעת כי איש כמוני נחש ינחש אבינה בספרים ובין שה רזה ושה בריה אבקר ודבר טוב לבי רוחש:
ותחלה כתבת מ"ש הרב אלפסי שמע מינה דשטרות דחתימי סהדי וחד מינייהו קרוב או פסול אע"ג דאיכא עדי מסירה מזוייף מתוכו הוא אע"ג דלא איברו סהדי אלא לשקרי וכתב בעל מתיבות נהי דלא מגבינן ביה אבל משבעינן ליה אפומא דחד כשר וגאון כתב דלא משבעינן ליה וכו' וכל זה מועתק מן העטור ואינו כלל כנגדי כי מה שכתב הרב אלפסי ז"ל הוא בשטר שידענו שחתמו יחד הקרוב או הפסול עם האחר וגרע משאם לא הי' חתום בה עד כלל שהיה נכשר בעדי מסירה ועתה הוי כמזוייף מתוכו וגם מיירי בשטר מתנה שעושה קנין וכדאיתא בגמרא בדוכתה אבל היכא שלא נודע זה ואיכא למימר רוחא שבק או שלא חתמו יחד והפסול חתם מעצמו בזה אף הרב אלפסי ז"ל יודה דתלינן ואמרינן רוחא שבק כמ"ש זה בפ"ק דמכות. ומטעם זה כתב בעל מתיבות דמשבעינן ליה והגאון שכתב דלא משבעינן ליה טעמא אחרינא הוא משום דכיון שלא חתמו בשטר כי אם שנים אחד כשר ואחד פסול כשנסתלק הפסול הוה ליה הכשר עד אחד בשטר ולאו כלום הוא ואפילו לשבועה וכבר הכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דעד אחד בשטר קם הוא לשבועה כמ"ש בעל הלכות גדולות משום רבנן קמאי כמ"ש זה בחדושיהם פ' גט פשוט *(עי' לעיל (סי' תי"ג וש"נ)) ומדבריהם אתה למד דכל היכא דאיכא למימר רוחא שבק או שחתם מעצמו לבסוף תלינן:
עוד כתבת בשם הרא"ש ז"ל שכתב וכן בעד נעשה דיין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול צרופן בטלה וכתבת וכן בנדון זה פוק חזי עכ"ל. ואמינא כי נאים מר אמרה להא וכי עד השתא לא שמעינן דבמה שאין עד נעשה דיין שאם נעשה ונצטרף טם ב' שצרופם בטלה זה ודאי פשוט הוא ואלה הם דברי הרא"ש ז"ל ומיירי כגון שדנו על פה ונודע שנצטרף הפסול עם האחרים אבל בשטר הטפסה שחתומים שלשה ואחד מהם קרוב ולא נודע שנצטרף עם האחרים ושחתמו יחד ואפשר לומר רוחא שבק וחתם בלא דעת האחרים או שחתם בסוף אחר שהוכשר ע"י שנים החתומים מה ענין זו לזו ומה לתבן את הבר וכמדומה לי שלא קראת כתבי. עוד כתבת אמנם ר"י אלפסי ז"ל כתב דהני מילי בעדות על פה אבל בעדות בשטר שיש בו שלשה עדים השנים קרובים או פסולים אם לא נודע שישבו שלשתן להעיד לא מבטלין ההוא שטרא מספק וכו' ויש אומרים דטעמא דלמא משום תנאה חתים וראי' מפ' גט פשוט (בבא בתרא קס"ב:) וכו' ור"י ור"ת ז"ל מכשיר' קרוב או פסול בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף ורבינו שמואל ור"ח ז"ל דהא דאמרי' (שם) מסייע ליה לחזקיה דאמר מלאהו בקרובים כשר דוקא דחתים ברישא אבל באמצע פסול וירושלמי (גיטין פ"א ה"ד) מסיים שטר שחתמו בו ד' עדים והראשונים קרובים או פסולים כשר ותתקיים עדות בשאר ויעשה כהרחק עדים ויפסל לית יכול דהא אמר רבי ירמיה עדים פסולים אין נעשין כהרחק עדים שלא באו אלא להכשרו של גט עכ"ל כמו שהעתקת מן העטור אלא ששנית מעט שכשכתבת אם לא נודע שישבו חסרת מלת בעדות ברורה וכן שכתבת וירושלמי מסייעם ובעטור אין כתוב כן אלא כך כתוב שם וגרסת ירוש' שטר שחתמו וכו' ואדרבה הירושלמי סיוע לרב אלפסי ז"ל שאף אם הגרסא בירוש' העדים הראשונים פסולין כ"ש אם האחרונים פסולין והראשו' כשרים וזה נראה ממה שהקשו ויעשה כהרחק עדים ויפסל כלומר שיהיה כאלו אין העדים הראשונים הפסולים חתומים כלל ויהיה פסול מפני הרחק חתימתן של עדים הכשרים מן השטר והשיבו שהוא יותר כשר כשיש שם עדים פסולים משאם היה מקום חתימתן חלק לפי שאלו מכשירין אותו מדחזקיה וא"כ כל שכן כשהם אחרונים שאף אם נעשה חתימתן כאלו לא נכתבה כדעת המקשה אין כאן הרחק עדים ועתה כשחתמו אולי חתמו משום תנאי או לכבוד או לפרסומי מלתא דלרבויי באינשי הוא דבעי. ופה תבא ותוסיף וכתב ר"י ז"ל דכי אשתכח בשטרא דחתים קרוב ופסול ולא ידעינן אי משום תנאה אי משום רוחא חתם לא מגבינן בההוא שטרא דבהא יד בעל השטר על התחתונה ובתשובה לגאון כשהשוו שלשה לשנים לבטל עדותן ה"מ כשהם חותמין בתורת עדות אבל לכבוד כחותמי כתובה לא משמע מדבריו דבכל ענין פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא וראיה לדבריו ממסכת גיטין (י"ח:) מחתם בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר תנאה הוי ואמרי לה פסול אתי לאחלופי בקיום שטרו' דעלמא משמע שבשטרות אפילו בתחלה פסול עכ"ל. ומה שכתבת בשם ר"י ז"ל דכי אשתכח בשטרא דחתים קרוב או פסול דבהא יד בעל השטר על התחתונה לא היו דברים מעולם ואיך יחלוק עם הגמרא והברייתא שבפ' גט פשוט ולא דייך שדבריך סותרים דברי כל המפרשים ז"ל שכותבין בשמו דבין בתחלה בין באמצע בין בסוף כשר אלא שדבריך סותרין זה את זה שגם אתה כתבת למעלה בשמו ובשם ר"ת ז"ל שהם מכשירין קרוב או פסול בין בתחלה בין באמצע בין בסוף. גם מה שכתבת בתשובה לגאון כשהשוו שלשה לשנים לבעל עדותן וכו' זהו מן העטור אבל לא כדבריך שכך כתוב שם ובתשובה לרבי משה ב"ר חנוך כשהשוו ג' לשנים לבטל עדותן כשהן חותמין פסולין באמצע או בסוף וזו ששנינו תתקיים עדות בשאר כשהם חותמין בראשון לשם כבוד חתמו ולא לשם עדות ודוקא בשאר שטרות אבל בכתובות נהגו לחתום קרובים וקטנים בכל מקומות לפי שהכתובה דבר פומבי היא ופעמים שהשושבינין קרובי החתן והכלה הם והן חותמין לשם כבוד ואין עדות הכשרים נפסלת בכך ע"כ בעטור. הנה נראה מדברי זה הרב שאף כשחותמין יחד זה בפני זה בכתובה כשר בכל ענין בין בתחלה בין בסוף דלעולם חותמין לכבוד ובשאר שטרות כשחותמין זה בפני זה אם הפסולין בתחלה כשר דלכבוד חתמו ובאמצע ובסוף פסול דאז חותמין בתורת עדות אמנם אין דברי זה הרב אלא כשחתמו זה בפני זה יחד אבל שטר שבא לפנינו ואין נודע אם חתמו יחד או זה שלא בפני זה לעולם כשר דתולין שהכשרים לא חתמו עם הפסולין אלא לאחר שנכשר השטר בחתימת הכשרים חתמו הפסולים שלא בפניהם ואתה שנית הכל וכתבת שמשמע מדבריו דבכל ענין פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא מה שלא היה ולא נברא והראיה שהבאת מההיא דמסכת גטין מחתם בתחלה וכו' אדרבה משם הביא ראיה הרמב"ן דבשערות בכל ענין כשר שהרי בגט חששו לחתום פסול בתחלה משום תנאי דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות ואעפ"כ כשחותמין הפסולין בסוף כשר ולא חששו לקיום שטרות והיינו משום דכיון שכבר נחתם השטר בכשרים יחתום אחר כן מי שירצה אפילו בשאר שטרות שהדבר ידוע שמשום תנאי או לכבוד או לפרסומי מלתא חותם וכן הוכיח מזו בעל העטור אלא שאתה דלגת מה שכתוב בו לעזרתי. וגם בתחלה מה שחששו דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות היינו לומר שכשיראו שחותמין בגט משום תנאי הפסולין ראשונה יהיו סבורין שבתורת עדות הם חותמין כיון שחותמין ראשונים ואתי לאכשורי בשאר שטרות קרוב או פסול שיחתום בתורת עדות אבל כשחותם לבסוף אין חשש שיאמרו שבתורת עדות חותמין הפסולין וכך פירשוה ר"ת ור"י והרמב"ן ורש"י ז"ל וכל המפרשים ז"ל ולפי הנראה לא עיינת בדבריהם רק בעטור קריאה חלושה ומעט מדעתך אגב ריהטא:
עוד כתבת וכ"כ הרמ"ה ז"ל מרוטנבורג והרא"ש ז"ל דכל היכא דלא אתידע אמאי חתם השטר פסול ואמרי אבל אם חתם לבסוף וידעינן דמשום תנאה חתם או לכבוד כשר דתתקיים עדות בשאר ע"כ. אין כן דעת הרא"ש ז"ל אבל דעתו דאם הפסול חותם ראשון אע"פ שלא ידענו אם חתמו יחד תולין שחתם לכבוד אבל בסוף אין תולין אלא א"כ ידענו בודאי שחתם לתנאי או לכבוד וכן כתוב בס' חשן משפט (סי' מ"ה) בשמו ואתה לא בארת דבריו גם הרמ"ה מרוטנבורג לא ידענו מי הוא כי הרמ"ה הוא ר' מאיר הלוי אבל הר"ם הוא רבינו מאיר מרוטנבורג וגם זה אות שלא דקדקת בדבריך. וכתוב בספר הנז' והגאונים אינם מחלקין בין אם הקרוב או הפסול בתחלה או בסוף שכתבו שטר שהיו חתומין עליו עדים הרבה ונמצא קצתם קרובים או פסולים אם יש עדות גמורה שישבו כלם לחתום פסול ואם לאו אין פוסלין אותו מספק אלא מקיימין אותו בעדות הכשרים ובפסולין שמא רוחא שבק למאן דקשיש מיניה וחתים שמיה בלא דעת חברו ע"כ לשון ספר חשן משפט. ולשון הרמב"ם ז"ל אע"פ שהעד החתוס בתחלה בשטר הוא הפסול הרי השטר כשר הנה דעתו בפי' דכ"ש שכשר אם הפסול חתום בסוף ומעתה ראה אם ראוי לסמוך על הגאונים ועל הרמב"ם ז"ל והר"י והר"ת והרמב"ן ז"ל ומה בדבר שהאמת עד לעצמו:
עוד כתבת וכתב בעל העטור ז"ל שטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולין ספקא דרבוותא הוא ולא עבדינן עובדא עד דאתברר דלא לאסהודי אתו כגון אלו החותמין בשטר כתובה ובעל מתיבות הכין כתב וכו' וכל זה העתקת מן העטור אבל אחרי שבאת להעתיק למה לא העתקת הכל ולמה אתה מוציא לעז על בעל העטור לכתוב קצת דבריו ולהניח קצתן כדי להחליף ולשטת את טעמו חי נפשי כי דבר כזה איננו טוב וישר ליושבים על המשפט וכל העושה כן בקטלוניא אינו אלא מן המתמיהים ואבקש ממך ואשחר פני כבודך לתועלתך ולכבודך לבל תעשה כן בברצלונה פן מה תעשה באחריתה והרב בעל העטור אשר העתקת דבריו מסיים בה הכי ולא עבדינן בה עובדא עד דאתברר דלאו לאסהודי אתו כגון אלו החותמים בשטר כתובה כיון דמרי שטרא לא טעין רוחא שבק אבל גבי יורש כשר דטענינן ליה דטוענין ליורש ובעל מתיבות הכין כתב וכו' זהו לשון בעל העטור הנה לך מבואר דעתו דאי מרי שטרא טעין רוחא שבק או גבי יורש דטענינן ליה השטר כשר ובנדון זה הרי אני טוען כן גם כי הוא גבי יורש וטענינן לי' וכ"ש כי הרב בעל העטור לא כתב זה כי אם בעדים ראשונים פסולים שהוא ספק אם חתמו משום עדים כיון שחתמו ראשונים אבל כשחתמו אחרונים לעולם כשר הדמשמע מההיא דגטין מחתם בתחלה וכו' שכשחותמין ראשונים יש לחוש שחותמין משום עדים אבל כשחותמין אחרונים כיון שכבר נכשר השטר הדבר ידוע שחותמין משום תנאי או לכבוד או לפרסום ולא משום עדות:
ואחרי שבאת להעתיק דברי בעל העטור גם אני אעתיק לך דברי הרמב"ן ז"ל בחדושיו פרק גט פשוט וז"ל מילאהו בקרובים כשר פי' רבינו חננאל ז"ל שאם מלא שתי השורות של אויר מחתימת ידי עדים קרובים כשר וכן פי' רבינו הגדול ז"ל ואע"פ שלמחר יצא השטר לפנינו ואין אנו יודעין למה חתמו אין פוסלין אותו ואומרים דלכבוד בעלמא חתמו וכ"ש אם נמצאו האחרונים קרובים או פסולים שהשטר כשר ואומרים האחרונים לכבוד בעלמא חתמו דלרבויי באנשי בעי לפרסומה למלתא כדרך שנהגו בכתובות ואין לחוש שמא יקיימו אותו מאותן העדים שלמטה דכיון שהם פסולים או קרובים מגליא מלתא ולא אתי למסמך עלייהו שאם אין אתה אומר כן אף בשנים הראשונים ליחוש שמא יקיימו השטר מחתימתן של פסולין ואין לומר אין מקיימין אותו מן העדים שלמעלה אלא מן העדים שלמטה שהרי אמרו לקמן (קס"ג:) מקיימין מן העדים של מעלה ובשאר השטרות מכל תרי מינייהו מקיימין ולא הוזכר אין מקיימין אלא בשטר הבא הוא ועדיו הראשונים בשטה אחת ושנים אחרים בשטה אחרת ומשום הך חששא דאתמר בגמרא אבל בשאר כל השטרות שיש שם ארבעה וחמשה עדים מכל תרי מינייהו מקיימין ופשוט הוא זה ואין צורך ליכתב והיינו דאמרינן בפ' המביא תנין במסכת גטין (י"ח:) לחתום בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ובסוף כשר לדברי הכל וכדמפרש התם ושמעת מינה שאין לחוש בה לשאר שטרות דעלמא ואפי' בשאר כל השטרות רשאין קרובים לחתום בסוף שהדבר ידוע שמשום תנאי הם חותמין. ואם תשאל בתחלה נמי כי מחליף בשאר שטרות דעלמא מאי נפקא לן מינה דהא תניא הכא (בב"ב) תתקיים עדות בשאר כבר פירש רש"י ז"ל דה"ק הרואה אותו חותם בתחלה במקום שאמר כלכם אומר משום עד הוא חותם ואתי לאכשורי קרובים בשאר השטרות בגטי חוב ובגטי נשים שלא אמר כלכם ולהחתימן משום עדים עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ועוד האריך בכאן בענין גט קרח וכתב בסוף דבריו וז"ל ולא הוצרכתי לכתוב זה אלא מפני שיש מקצת מפרשים אומרים דדוקא בשנים הראשונים אבל באחרונים לא וסומכין על מ"ש כן בהלכות מר רב יהודאי גאון ז"ל וטעות הוא אלא כ"ש בסוף שכשרים דאיכא למימר בתר דחתמי כשרים אתו פסולים וחתמו וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל עכ"ל הרמב"ן ז"ל. עוד הוסיף וכתב בחדושיו פ' המביא תנין שאף בשחתמו יחד הכשרים והפסולין זה בפני זה לא הוי כמו אתו לאסהודי לפסול השטר אלא כשהפסולין חתמו ראשונים אבל אם הכשרים חתמו ראשונה אפילו חתמו הפסולים עמם ובפניהם השטר כשר שכיון שהפסולים חתמו לבסוף כבר נכשר בחתימת הכשרים וכבר ידעת כי היה סיני ועוקר הרים וכל דבריו כגחלי אש ועליו סומכין בכל גלילות קטלוניא כמשה מפי הגבורה ובנדון זה הקרובים חתומים בסוף. אבי ראה גם ראה הרוצה לסייע אל האמת אם יש כמה אילנות גדולים ואשלי רברבי לסמוך עליהם. ומ"ש שיש בידך תשובת שאלה מהרא"ש ז"ל שסותרת כל טענותי חלילה שאין דרכו לסתור האמת ואם יש אי זו עלה של נייר בידך לאו הרא"ש ז"ל חתים עלה והנה אתנו ספר חשן משפט שחברו בנו ז"ל אשר שם כל תשובותיו ואין בספר ההוא דבר שיסתור טענותי אבל מחזק אותם בשם הגאונים ז"ל כמ"ש למעלה. עוד כתבת ומרוב האהבה לא רציתי לגלות כל הסותר אחר שלא דברתי אלא לסתור דברי המשיב בקצרה וכתבת עוד שהדבר נתפשר וכן יישר וטענותיך לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום לולי על פה דבר ה"ה אנשלמה חן נ"ר עם הה"ר נשתרוק ברפ"ת נ"ר ועמי וכלנו שלמים במעלת אהבתך וכו' עכ"ל *(עי' ב"י ח"מ סי' מ"ה מחו' ט' ושם בסד"ה והגאונים ובשו"ע שם סי"ב וע"ש בש"ך סקכ"ג מ"ש להשיג על הריב"ש ועי' באו"ת שם סקי"ד ובקצוה"ח סק"ג ובנתיבות סק"ג ובש"ק בירושלמי גיטין שם ד"ה תיפתר ובשו"ת משכנות יעקב חח"מ סי' כ"א שהעלו כהריב"ש):
דע באמת כי הענין לא נתפשר כי אחרי היה הפסק דין כתוב ביד הסופר מן החכם דון חסדאי נר"ו ודון שלמה סשקליטא י"א ולא היה חסר זולתי קול ופרסום אנשלמה הנזכר אשר הוא מאנשי מצותי בטל הכל כי חזר בו כמנהגו דניחא ליה דליקריוה הדריינא ועבר הזמן גם כי אנבוננשק י"א משנה את טעמם עשרת מונים ליום לפי מה שהודיעני בני י"א:
ואחרי שלא ראית טענותי עד עתה הנני דן אותך לזכות כי השבת לפי מה ששאלוך ואחרי שעתה ראית אותם הנה עוד חזון ובידך לתקן אם אב אתה ואם אדונים אתה ואם אח ואוהב אתה כיון שאני טוען שאחד מן הקרובים חתם מעצמו אחר שחתמו השנים ונכשרה ההטפסה בחתימתן וגם שטוענין ליורש כדברי בעל העטור ז"ל וכ"ש לדברי הרב אלפסי ז"ל והגאונים והרמב"ם ז"ל ור"י ור"ת והרמב"ן ז"ל המכשירים בכל ענין ואפילו כשחתמו יחד מכשיר הרמב"ן אם הפסול חתום בסוף ובנדון זה כן הוא ומכמה טעמים אחרים שכתבתי בזה ומהם כתבתי קצתם לך ברמז ובקונדרס כתבתי לבני י"א ברצלונה הוכחתי בראיות ברורות מן הגמרא ומן המפרשים לרוחא דמלתא שאף אם הטפסת שטר צריכה ב"ד של שלשה בהטפסת מתנת קרקע די בשני עדים כמו שבהודאת מקרקעי אצ"ל כתובו וכותבין העדים שטר מהודאתו שלא ברשותו דמאי איכפת ליה ומלתא דעבידא לאגלויי היא כדאיתא בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ט:) וכדפירש רש"י ז"ל שם ה"נ ב' עדים הרואין שטר מתנת קרקע כותבין ומטפיסין אחרת דמאי איכפ' ליה וכל דכן הוא אם כשאין שטר כותבין שטר בלא רשותו כיון שהודה כ"ש כשיש שטר שעדים מטפיסין וכותבין שער אחר אפילו בלא צואתו. ועוד שבמתנה כזו הנעשית בשעת נשואין מאב לבן וכתוב בה שאם תבא אשת הבן לגבות כתובתה שיהיה השיור דירה נמחל עד שתהא נפרעת מכתובתה הדבר ברור שכל שני עדים מטפיסין אותה בלא רשות הנותן שהרי השטר מוכיח מתוכו שדעתו היה שיטפיסו לה שטר זה דאם לא כן מה זכות יש לה בזה אם אין בידה ראיה ועוד שהוא מנהג המדינה וכל המדינות להטפיס לאשה שטר כזה לאחריות כתובתה וא"כ כשכותב מתנה כזו על דעת מנהג המדינה כותב דומיא דמאי דאמרינן בפרק המקבל (בבא מציעא ק"ד:) מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה וכו' וכן אמרו שם הלל היה דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא מקדשין וכו' וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה דודאי לא כתובת אמותיהן של אלו הביאו לו דא"כ מאי דורש לשון הדיוט דקאמר אלא כתובות בנות המדינה הביאו לו וכשראה שכתוב בהן כן הכשיר את אלו ואע"פ שאלו קדשום סתם לפי שהמקדש סתם באותו מקום על סמך המנהג שנוהגין לקדש על תנאי זה קדש שלא תהא מקודשת לו עד שתכנס לחופה עכ"ל הרשב"א ז"ל. וכ"ש שיש לומר כן בנדון זה. ועוד בכאן טעם אחר נכון שסופר הקהל שהיה עד במתנה הנה כל ההטפסה כתובה מידו עם המתנה ועם חתימתו בה והרי הוא כאלו חתם בהטפסה כמ"ש לך בכתבי הראשון בקצרה וכבר הוכיחו המפרשים ז"ל דלעולם יש להחזיק השטר בכשרות וכ"ש בהטפסה הנעשית ע"י בי דינא וכתוב בה בי דינא שיש לנו לומר דבי דינא כשרים משמע ואחד מן הקרובים חתם מעצמו אם בסוף אחר שחתמו הב' הראשונים והוכשר השטר בחתימת שנים כמו שהוכחתי וגם בכתיבת הסופר המובהק או שחתם אמצעי על ידי הנחת ריוח ובהיותך בברצלונה בע"ה בקרוב יראה לך בני י"א קונדרס טענותי ואז תוכל לעזור על האמת ומבשרך לא תתעלם ואם יסיתוך אנשי מצותי ובעלי ריבי ועוזריהם לרעה אל תאבה להם יפתוך ולא יוכלו לך ואם יש מהן נראין לך כאוהבין בשעת הנאתן ראוי לאמת שתהיה אהובה יותר ואם אקריוך בחלמך קנה רצוץ לא ישבור בסופיה תהיה פותר ולהוציא לאור דין אלמנה ויתום תהיה חותר ונגד המשחיתים עריה תעור קשתך על פניהם חציך תכונן על יתר והיה שדי בצריך יצפנך בסכה באהלו יסתירך בסתר כנפשך החשובה ונפש אהבתך וידידתך לעטרה על ראשו כותר כותב בנחץ נאמנך יצחק ב"ר ששת זלה"ה. שעל הכתב עושה גדולות בחכמתו מעתיק הרים בגבורתו הה"ר שאלתיאל חן נ"ר: