תשובות ריב"ש/תה
אחרת לו
שאלת על ענין עירכם שאינה מפולשת משער לשער ואין בתוכה סרטיאות ופלטיאות רחבות שש עשרה אמה ולא ששים רבוא בוקעין בה וגם שהיא מוקפת חיל וחומה זולתי בקצתו מעט מזעיר ואין בו שום פרצה מגעת לעשר אמות אם לא ע"י צרוף ולאמה פרוץ יש עומד אלף אמה סביב סתימה יפה עם מזוזות פתחי הדרכים מאבני גזית וראויות להנעל בלילה זולתי לאחת שאין לה דלתות ולפי זה הסכמתם לדונו ככרמלית גמורה בלי ספק. אמנם נפל מחלוקת ביניכם כת אחת אומרת כי די להכשירו בלחי או קורה אחר שהוא כרמלית ואף המבואות המפולשים שהרי אינם רה"ר ולא מפולשים לרה"ר לחצריכם צורת פתח משום צד ולא דלתות למאן דאית ליה הכי במפולשין לרה"ר. וכת אחת אומרת דלא שנא מפולשין לרה"ר או לכרמלית הכל אחד דאף הכרמלית נקראת רה"ר במקומות ולזה צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן וכדפסק רב (בעירובין ו':) הלכה כתנא קמא בההיא דכיצד מערבין רה"ר וכל אחת מהכתות מתאמצת להביא ראיות לדבריה כמו שכתובות בשאלה:
תשובה יש לכם לדעת כי מה שמוזכר בשאלה בחשיבות רשות הרבים ששים רבוא בוקעין בו אינו עיקר ואע"פ שהזכירו רש"י ז"ל במקומות כבר דחו זה האחרונים ז"ל לפי שלא נזכר בתלמוד בשום מקום שאם באת לומר כן אמור ששים רבוא מבן עשרים שנה ולמעלה הגברים לבד מטף וגם ערב רב *(עי' עירובין ו. בתוס' ד"ה כיצד) ואע"ג דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן אנו אין לנו אלא מה שהזכירו חכמים ז"ל שראוי להחשיבו מפני שהיה במשכן דהא הוצאה במשכן הות ואעפ"כ הוצרך הכתוב לכתבה בפירוש אי מויכלא העם מהביא כדאיתא בריש הזורק (שבת צ"ו:) אי מאל יצא איש קרי ביה אל יוציא כדאיתא בסוף פרק קמא דערובין (י"ז:) והיינו משום דלא חשיבא וכן נמי להצריך ששים רבוא בחשיבות רה"ר לא נראה לחכמים אע"ג דהואי במשכן ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל גם הרמב"ם ז"ל לא הזכיר זה כלל אבל מה שמוזכר בגמרא הוא רחב שש עשרה אמה ושלא יהיה מקורה כדאיתא בפרק הזורק (שבת צ"ט.) וכן מפולש בברייתא דד' רשויות לשבת בפ"ק דשבת (ו'.) וגם מה שמוזכר בשאלה מפולש משער לשער ואין בתוכו סרטיאות ופלטיאות רחבות וכו' אינו מדוקדק כי פי' סרטיא היא המסילה שהולכין בה מעיר לעיר וכמו שפרש"י ז"ל (שם) ואינה בתוך העיר ואם היו ראשי מבואות העיר פתוחין למסילה משני ראשיהן אף אם היו עקומין כמין דל"ת דינם כמפולשין דהא קיי"ל כרב דאמר (עירובין ו'.) מבוי עקום תורתו כמפולש וכן אם היו בעיר פלטיאות שהם הרחבות שמתקבצין שם לסחורה והיו המבואות מפולשין להם אם ביושר אם בעקמימות הרי הם נקראין מפולשין לרה"ר ואף אם המבואות ההם אינן רחבים שש עשרה כיון שמפולשין לרה"ר משני ראשיהן נקראין מפולשין לרה"ר כי אם היו המבואות רחבים ט"ז אמה אינן נקראין מפולשין לרה"ר אבל הם עצמם רה"ר וכ"כ הרשב"א ז"ל וגם דעת התוס' (שם: בד"ה וכי תימא וכו') שכשהן רחבין י"ו אמה והם מפולשין לר"ה וארכן לאורך רשות הרבים הרי הן עצמם ר"ה לפי שא"א לרשות הרבים להתלקט במלקט ורהיטני וכשהעמידו בגמרא ההיא דכיצד מערבין רה"ר במפולשין לרה"ר דלא הוי דינן כרשות הרבים היינו בשאינן רחבים ט"ז אמה ומפולשין לרה"ר ארכן לרוחב רה"ר ואחרי שאין בעירכם מבואות רחבים ט"ז אמה ולא פלטיא שהיא רה"ר ולא מבואות מפולשין לר"ה א"כ כל העיר דינה ככרמלית כמו שהסכמתם וא"כ להתיר כל העיר א"צ דלתות ננעלות בלילה אפילו אם נאמר דקיי"ל כרבי יוחנן (שם:) דבעי דלתות ננעלות בלילה לירושלם דס"ל דאתו רבים ומבטלי מחיצתא וכמו שפסק הרב אלפסי ז"ל משום דירושלם שאני דהיא עצמה היתה רה"ר אבל בזו העיר דאינה רה"ר אלא כרמלית אף אם תהיה מפולשת לסרטיא שהיא המסלה אינה צריכה דלתות ננעלות ודי לה לכל היותר בדלת מכאן ולחי או קורה מכאן כחנניה אליבא דב"ה וכמו שפסק ר"ח ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל לחומרא והדלת די לה בראויה לנעול ולפי זה העיר הזו שמוקפת חומה סביב בדלתות ראויות לנעול זולתי בפתח אחד שאין דלתות הנה כלה נתרת במחיצות אלו שהרי זה הפתח שאין בו דלתות לא גרע מלחי או קורה שהיה די לו כ"ש לפסק הרב אלפסי ז"ל שפסק כת"ק דמבואות המפולשין לרה"ר די להן בצורת דלת מכאן ולחי או קורה מכאן אמנם תקנת העיר היא קלקלתה שכיון שכלה נתרת לערב את כלה אין מערבין אותה לחצאין אלא צריך לערב כלה כאחד שהרי רגל האחרים שלא ערבו אוסרין המבואות שערבו ואף אם יניחו במבואות שרצונם לערב לחי או קורה לא מהני למנוע רגל הרבים אא"כ עבוד דקה כדאיתא בפרק כיצד מערבין (נ"ט:) וכמו שכתבו כל המחברים ז"ל שהרי כל העיר כמבוי א' שיש בו לחי בראשו שאין מערבין אותו לחצאין ואפי' הניחו לחי א' באמצעו שכיון שכלן יכולין לערב כאחד ולא ערבו אוסרין אלו על אלו אע"פ שאם לא נתנו הלחי כי אם באמצע המבוי לא היו החיצונים אוסרין על הפנימים לפי שלא היו החיצונים יכולין לערב עם הפנימיים כיון שלא הוכשר המבוי מצדם במחיצות ואין רגל אוסרת אלא של רשות אחת שיכולה לערב עמו וכדאיתא בהדיא בירושלמי (עירובין פ"ה ה"ה) אמר רבי יוסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין נתנו אלו ואלו אלו ואלו אסורין כיצד הוא עושה נותן את הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי ונראה דה"ה לצורת פתח שאינו מונע רגל הרבים מלאסור שהרי חצרות הפתוחות למבוי בפתח גמור אוסרות המבוי כשלא ערבו עמו אלא דקה דוקא בעינן שהוא כעין אצטבא וכ"ש דלת *(עי' בעצי אלמוגים סי' שצ"ב סקי"ג) וא"כ בעירכם זו אם היתה נתרת כלה בהקף חומתה הייתם צריכין לערב כלה יחד ולשכור רשות הכותים כלם. אמנם נראה שמפני הפרצות שיש בה בטל הכשרה אם הרבים בוקעין בהם ואע"פ שאין בה פרצה יתרה על עשר דהא אפי' רב חנן בר אבא אמר דמבוי שנפרץ מצדו בעשר מודה דאי בקעי בה רבים פרצתו בד' כדאיתא בפ"ק (ו'.) ובכאן שנשאר מן החומה שלא נבנה אין ספק דבקעי שם רבים והיה צריך לעשות שם גדודי כדי למנוע בקיעת הרבים להדיא משם וכיון שאין כל העיר מוכשרת במחיצותיה הנה יכולין להכשיר את חציה במחיצות ולערב אותה *(ב"י או"ח רס"י שס"ד. רמ"א שם ס"א) ומעתה כיון שהעיר ככרמלית הנה כל המבואות המפולשין הרי הם כמפולשין לכרמלית וצריכין צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן כדאמר רב (שם ז'.) מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה מכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן ובודאי דהלכתא היא דהא ליכא מאן דפליג עליה בהא. ומה שלא הביאה הרב אלפסי ז"ל לפי שלא היה צריך דהא הך דרב לחנניה הוא דאצטריך לומר דאפילו איהו דלא סגי ליה בצורת פתח ובעי דלת היינו דוקא במפולשין לרה"ר אבל במפולשין לכרמלית סגי בצורת פתח אבל לת"ק דאפילו במפולשין לר"ה סגי ליה בצורת פתח לא הוה צריך לאשמועינן מידי וא"כ הרב אלפסי ז"ל שפסק כת"ק במפולשין לרה"ר לא היה צריך להביא להא דרב כלל דכי היכי דבמבוי סתום שהכשרו בלחי או בקורה פתוח לכרמלית הוי כפתוח לרשות הרבים שלא כדברי הכת האחרונה ואדרבה חמיר מיניה כרמלית תוך הפתח וצריך לחי אחר להתירו משום דמצא מין את מינו ונעור לפתוח לרשות הרבים מותר ה"נ במפולש לכרמלית הוי כמפולש לרשות הרבים וצריך צורת פתח וגם הרמב"ם ז"ל שפסק כת"ק כתב סתם דין מבוי סתום ואחריו דין מבוי מפולש ולא פירש אם לרה"ר אם לכרמלית נראה מדבריו דכרמלית ורשות הרבים שוים במפולש כמו בסתום אבל הרשב"א ז"ל שפסק כחנניה להצריך דלת במפולש לרה"ר באר דבריו וכתב בספרו דמפולש לכרמלית סגי בצורת פתח ומפולש לרשות הרבים בעי דלת וההיא דמבוי העשוי כנדל דאמר רבא (שם ח:) עושה צורת פתח לכלהו מחד גיסא ואידך גיסא משתרי בלחי או קורה העמידה בפתוח לכרמלית הא לרה"ר דלת בעי. ומ"מ כלם ז"ל אית להו דבמפולש לכרמלית בעי צורת פתח מצד אחד והא דאוקמוה בגמרא לההיא דכיצד מערבין רה"ר במפולשין לרה"ר דוקא היינו משום חנניה דבעי דלת הא לת"ק לא מפליג בין רה"ר לכרמלית. ואל תשיב מההיא דמבוי שכלה לרחבה דלא אצרכוה ולא מידי (שם ז'.) דרחבה אינה כרמלית אלא רה"י גמורה שהרי מוקפת היא בארבע מחיצות ואינה יתרה על בית סאתים ומותר לטלטל בכלה ואפילו היא של רבים דהא לית ביה דיורין ואפילו ערוב אינה חסרה ואף אים היתה חסרה ערוב כיון שהיו בה דיורין עדיין אינה כרמלית ואע"פ שאסור לטלטל בה דרשות היחיד גמורה היא במחיצותיה אלא שמפני חסרון השתוף אסור לטלטל בה ככרמלית והויא כירושלם שקראוה כרמלית בפרק המוצא תפילין (עירובין ק"א.) וכתבו המפרשים ז"ל דלאו דוקא כרמלית דכיון שדלתותיה נעולות בלילה רה"י גמורה היא אלא לענין טלטול הרי היא ככרמלית מפני הדיורין לחסרון השתוף ומשום הכי אמרינן בגמ' (ח'.) במבוי שנפרץ במלואו לחצר ולא ערבו בני חצר עם בני מבוי דלמ"ד נראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי מבוי מותר דלחי הוי כעין פתח למבוי ואין החצר אוסרת המבוי דכיון שהיא רגילה בפתח החצר (זו ולא בפרצה) [ובפרצה] זו אינה רגילה אינה אוסרת וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא כשנפרץ לחצר מהני ליה לחי משום דמבוי וחצר דומים הן בתשמישן וקרובין להיות זה כזה ושניהם רשות היחיד הן אבל בפרוץ לכרמלית צורת פתח בעי וכן ההיא דמבוי שצדו אחד ים וצדו אחד אשפה (שם) לא היה המבוי ההוא מפולש בשני ראשיו כי מבוי של שלש מחיצות היה אלא שבשני צדדיו היה פרוץ קצת בצד אחד לים ובצד אחד לאשפה ושפת הים היתה עמוקה עשרה וכן אשפה גבוה עשרה ולכן היו שתיהן מחיצות גמורות למבוי אלא שהיו חוששין באשפה של יחיד כיון שעשויה ליפנות שמא תנטל אשפה וכן בים אע"פ שהיה עמוק מן המבוי עשרה שמא יעלה הים שרטון ולא תהיה שפתו עמוקה מן המבוי עשרה וישאר המבוי נפרץ כי היו פרצות יתרות על עשר *(עי' מג"א סי' שס"ג סק"ל וסקל"א) ולו עיינה הכת האחרונה בפירוש רש"י ז"ל לא היתה מביאה ראיה זו לדבריה וכן בפרק עושין פסין (עירובין כ"ד:) ההיא רחבה דהוה בפום נהרא דחד גיסא פתיח למתא וחד גיסא פתיח לשביל של כרמים ושביל של כרמים סליק לגודא דנהרא ההיא רחבה ודאי כרמלית היא לפי שהיתה יתרה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה ומפני זה היתה אסורה ואוסרת המבוי והשביל אבל השביל מוקף שלש מחיצות היה כמו שכתב רש"י ז"ל דהא גודא דנהרא מחיצה מעליתא היא שגבוה עשרה ומפני זה היו רוצין להכשירו בלחי ואמרינן דמגו דמהני לשביל מהני נמי לרחבה כלו' להחשיבה כמוקפת לדירה דהיא עצמה רשות היחיד היא אם הוקפה לדירה וע"י מגו זה נעשית כאלו הוקפה לדירה לא שהלחי מתיר כרמלית וכבר כתבו המפרשים ז"ל דלא חשו שמא יעלה הנהר שרטון דדוקא בים הוא דחיישינן להכי משום דהכי אורחיה כדכתיב כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט ורש"י ז"ל כתב במה שהעלו בגמרא לעביד לה לחי דלהדי מתא דמגו דמהני למתא מהני לרחבה וזה לשונו ומגו דמהני למתא לטלטל במבוי כדאמרינן בפרקא קמא (ז'.) סרטיא מכאן ובקעה מכאן עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן וה"נ לעבדו בראש המבוי הפתוח לרשות הרבים צורת פתח והאי לחי דלצד הרחבה שרי ליה עכ"ל והר"ם ז"ל לא חשש להזכיר כי אם ההכשר הנעשה מצד זה כדי להכשיר הרחבה עצמה אבל הכשר המבוי מראשו האחד מצד מה שהוא מפולש בזה לא היו דבריו בזה הפרק *(ב"י או"ח רס"ו שס"ד) ולפי מה שנתבאר כל המבואות המפולשין בדרך ישר צריכים צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן ואף העקומין כמין דל"ת כך דינם כיון שפתוחין משני ראשיהם דהא קיי"ל כרב דמבוי עקום תורתו כמפולש אבל אם יש בהן עקומין כמין ח' אלו די להן בלחי או קורה מכאן ולחי או קורה מכאן כמו שמוכיח מההוא דמבוי העשוי כנדל דעביד להו מן הצד השני לחי ודי להן בזה אע"פ שאף אם המבואות שכנגדן נדין אותן כסתומין מחמת הצורת פתח שעשה להן עדיין נשארו אלו המבואות שבצד האחד מפולשים כמין ח' לרה"ר ואפ"ה סגי להו בלחי או בקורה וכ"ש במפולשין לכרמלית. אמנם עם היות שאין הכותים שבעירכם מניחין לעשות צורת פתח במבואות אם הם מניחין לתת שם קורה ולחיים הנה די בזה שהרי אפשר להניח שני לחיים זה כנגד זה גבוהין עשרה ולהניח קורה כנגדן למעלה מהן הרבה ולא יראה לכותים שיהיה זה פתח ואעפ"כ מועיל מדין צורת פתח דקיי"ל כמ"ד אין צריך ליגע (שם י"א:) וכן פסקו הרבה מן הפוסקים והרשב"א ז"ל והלחיי' שהם מזוזות הפתח ג"כ די להם בשתהיינה בריאות לקבל דלת של קשין אע"ג דליכא היכר ציר וכמו שפסק הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל וראוי לסמוך עליהם אע"פ שיש חולקין אמנם הקורה של מעלה סגי בכל שהוא כמו שאמרו בירושלמי (שם פ"א סה"א) אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וגמי על גביהן *(ב"י שם סס"י שס"ב. שו"ע שם סי"א):
ובמה שנחלקתם אם כרמלית נכללת במלת רשות הרבים בתלמוד מבואר הוא שכך כוללין אותה לפעמים שאם לא כן בההיא דלא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה בר"ה (שם צ"ט.) איך שאלו בגמרא כרמלית מאי ואיך אמר אביי היא היא א"כ תקשי ליה מתני' דקתני ר"ה דמשמע דוקא ר"ה ולא כרמלית אלא שדרך התלמוד לכוללה לפעמים עם ר"ה ולא סוף דבר לכוללה עם ר"ה אלא שאף לפעמים קתני רשות הרבים סתם ומעמידים אותה בגמרא בכרמלית דוקא כדאמרינן בפ"ק דשבת (ח':) גבי ההיא דנתכון לשבות ברשות הרבים והניח ערובו בבור זמנין משני ליה [הוא] וערובו בכרמלית ואמאי קרי לה רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד וכן לפעמים קורין אותה רשות היחיד כדאמרינן התם (ו':) על הא דתנן הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת אמר עולא לעולם כרמלית היא ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רשות הרבים ועם כל זה לא נאמר כן אנחנו מדעתנו אלא במה שנמצא מפורש בגמרא שפירשו כן וגם אין דרך המפרשים ז"ל לסתום ולדבר כן בחבוריהם אלא לפרש ולבאר דבריהם. ומה שאמרו שהרמב"ם ז"ל קרא לכרמלית רשות הרבים אינה ראיה כמו שראית וכבר כתבתי דההיא דמבואות המפולשין לרשות הרבים דוקא היא ומשום חנניה וכדאמר רב מחלוקת בסרטיא מכאן וכו' אבל לתנא קמא ליכא הפרישא בין מפולשין לרשות הרבים למפולשין לכרמלית ומה שכתבת דבמפולש לכרמלית שהוא של דבריהם בהיכרא כל דהו סגי דמטעם זה פסקו (עירובין מ"ו.) הלכה כדברי המיקל בערוב אינו דערוב לחוד ומחיצות לחוד ודוקא בערוב דלית ליה עקר בדאורייתא הלכה כדברי המיקל אבל במחיצות אפילו דרבנן כיון דאית להו עקר בדאורייתא לא אמרינן בהו הלכה כדברי המיקל וכן כתוב לרשב"א ז"ל בספר עבודת הקדש *(עי' ברא"ש עירובין (פ"ב סי' ד')) גם מה שכתבת דמטעם זה פסקו הלכה כאביי בלחי העומד מאליו לא מן השם הוא זה דמה תאמר בגלויי דעתא בגיטא שפסקו בה כאביי להקל בשל תורה בערוה החמורה אלא שהסכים אביי להלכה באותן ששה דברים ופסקו כמותו ורובן בשל תורה: