תשובות ריב"ש/תב
השאלה השלישית לבאר הירושלמי (רפ"י דפסחים) דאמר רבי לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו אם האסור הוא לבד במצה השמורה שהתקין לו ללילה הראשון לצאת בה או אם לכל המצות שהתקין לכל ימות הפסח ואם נאמר שאף בכל מצה קאמר אם מותר לאכול מצה עשירה כיון שהיא משונה מכל וכל בעשייתה ובשמה:
תשובה הא דרבי לוי בכל לחם מצה היא ואעפ"י שאינו שמור מעדן קצירה שהרי בכל אדם יוצא ידי חובתו בפסח ואעפ"י שאמרו בגמרא (פסחים מ'.) שמור דלישה לא הוי שמור היינו לכתחלה אבל בשעת הדחק יוצא ידי חובתו אפילו בלקח קמח מן השוק דלא מחזקינן אסורא וכן כתב גאון ז"ל וכ"ש בלקח חטה מן השוק שזה אפילו לכתחלה יוצא בה כיון שיש כאן שמור קודם לישה משעת לקיחה דמאי דאמר להו רבא (שם) להנהו דמהפכי כיפי כי הפכיתו הפיכו לשם מצוה למצוה מן המובחר קאמר *(עי' בב"ח או"ח סי' תפ"ב בד"ה ומ"ש ובה כתב ובח"י שם סי' ת"ס סק"ב ועי' בפר"ח שם שהשיג על הב"ח. ועי' עוד בפר"ח שם סי' תנ"ג סק"ד ובאור זרוע בהל' פסחים סי' רמ"ט) וכיון שבכלם יוצא בדיעבד ראוי ליאסר משום ארוסין דמצה וזהו שאמרו שם בירושלמי רבי לא הוי אכיל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר"ל ולא חמץ מן הדא דריב"ב ונראה שם שהיה מתענה שהרי אמרו שם טעם אחר משום דהוה בכור וא"כ נראה שבכל מצה אסור אבל מצה עשירה מותר [שהרי אינה ראויה לצאת בה ידי חובתו בפסח ואין בה משום אירוסין דמצה שהרי אין מצה זו ארוסתו] שהרי אינה ראויה להנשא אליו הלילה שזהו להיות יוצא בה *(עי' בב"ח או"ח סי' תע"א בד"ה ומ"ש ומהו. ובמג"א שם סק"ה ובפר"ח שם סק"ב ובח"י סי' תס"ב סק"ב ובשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר"ס ועי' בבעה"מ ובמלחמות פ"ב דפסחים (ל"ו.) בסוגי' דלחם עוני ובחי' מהר"ם חלאוה שם. ובס' הפרדס לרש"י ז"ל סי' קכ"ח ובמכילתא (סדר בא סס"י)) וכ"כ בתוספות והעידו על ר"ת ז"ל שכשחל ע"פ להיות בשבת היה אוכל סעודה שלישית מצה הנילושה בבצים *(עי' תוס' פסחים (צ"ט׃) בד"ה לא וברא"ש שם ובטור וב"י או"ח סי' תמ"ד ובשו"ע ורמ"א שם ס"א) וכ"כ בספר המצות לר"ס דקוצי ז"ל: