תשובות ריב"ש/שעב
טודילה לרב רבי חסדאי שלמה נ"ר
אדון וגביר אב לחכמה ולבינה אותותיך ראיתי מובאות לי ולנשיא אתי י"א היו בעיני למאורות פי פערתי למלקוש טלם כי טל אורות ובשלות השקט ובטח היה לך שמח לבבי ויגל אף בשרי משערות ראשי עד פרסת כף רגל יתמיד השם שלותך ובאהלים כימי מועד יושיבך בין נגידים עמל תשכח כמים עברו תזכור ימים שבעת נדודים ועל כל ויוסיף על מעלתך יושבי על מדין יתנך ה' עליון וישועתך יתן מציון ואשר נכספת נראה המשא ומתן שבינך ובין מורינו הרב רבינו נסים נ"ר לברר וללבן האמת אשיבך מלין אם תלמידי חכמים מנצחין זה את זה בהלכה אני מה לי ליפול לשלח ברשת ברגלי ועל שבכה ולהכניס ראשי בין שני הרים גדולים דנפקין זקוקין דנור מפומיה דמר לפומיה דמר ולא ידענא מאי קאמרי ואיך אשית בשמים פי וכעת במרום אמריא כי לסייע אין בי ממש בחכמה ובדעת אף כי להכריע ואין הכרעה שלישית מכרעת אבל לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ולמען ידידותיך הקשורה בלבבי קשר אמיץ לא מהיום גם מתמול אבל מאז בשלמות חכמתך ובינתך ראתה עיני וידעתיך בשם יראתך על פני לבלתי אחטיא כונת רצונך והייתי כאשם אכתוב לך מעט מזער היה לפני במה שכתבת למורינו הרב נ"ר ובמה שכתבת אל הנבון החכם דון חסדאי נ"ר ואם נמצאו דברי ישרים בעיניך בחבלי דעתך בעבותות שכלך תמשכם קחם נא אליך ותברכם ובלעדי אחזה אתה הורני תענני בצדק נוראות מתורתך תלמדני תראני נפלאות ומה שגיתי הבינה לי אמחנו מספרי ולא אשיב את הארי:
כתבת האדון השלם נ"ר בכתבך לחכם דון חסדאי קרשקש נ"ר וזה לשונך אכתוב לך דבר קטון בריש כתובות נתחבטו בו הראשונים ז"ל ולא ראו הדרך עוד עד שקמתי זבוב קטן ובארתי אותו. מפני מה אמרו בתולה נשאת וכו' מריה דאברהם וכו' פירוש רב יוסף שמע דברים אלו ושכח באורן ומדעתו היה מפרש אותן כפשטן לומר תנשא באחד בשבת על כן תמה כי הקושיא לא תירץ ועוד הוסיף קושיא כי עד עתה לא היה קשה רק משנתנו ועתה קשה למה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות ושתי קושיות אלו כלל רב יוסף באמרו תלי תניא דמפרש טעמא וכולי כלומר תלה משנת אע"פ שמפורש בה טעם למה אם הגיע זמן ולא נשאו מעלה מזונות דהיינו נותנין זמן וכו' ואמר דהני מילי אם הגיע ברביעי אבל הגיע בא' בשבת אינו מעלה ותלה דין זה במשנתנו ששונה בתולה נשאת ליום רביעי דמשמע אבל לא באחד בשבת ואין טעם מפורש בה למה לא והיינו קושיתו ושאלתו ומדקאמר תלי תניא דמפרש טעמא ולא אמר תלי טעמא דתניא דמפרש טעמא תדע שחוזר על לכך שנינו וכמו שפי' לא על מפני מה אמרו וכו' לפי ששנינו וכו' וכמו שהיו סבורים כל המפרשים ז"ל עכ"ל ומה שנסתפק לי על זה הפי' אודיע אל כבוד חכמתך ועמך הבאור פתח דבריך רב יוסף שמע דברי' אלו ושכח באורן נראה מדבריך שרב יוסף לא שכח אלא באור הדברים וזה תמה שהרי עקר הדבר שכח דהיינו שקדו כמו שאומר בלשון השני וגם שאומר הספר אלא אי איתמר הכי אתמר וכו' גם מה שאמרת ומדעתו היה מפרש אותן כפשטן לומר תנשא בא' בשבת אני תמה אם רב יוסף היה מפרש כן שאלת הל' הראשון למה לא הזכיר בו בפירוש ותנשא באחד בשבת כמו בלשון השני ואם תאמר כי רב יוסף כך שמע הדברים סתם א"כ לא היה לו להזכיר ותנשא באחד בשבת בלשון השני שהרי אין בזה שנוי בין הלשונות גם מה שאמרת על כן תמה כי הקושיא לא תירץ א"כ המאמר בעצמו אין לו מובן ואינו נקשר קצתו בקצתו ולא ה"ל למימר תלי תניא וכו' אלא מאי קאמר ואע"פ שאתה מפרש וכולל זה בקושיא תלי תניא כו' מה צריך להשיב במה שאין לו מובן ועל כיוצא בזה מקשי' בתלמוד ודקארי לה מאי קארי לה. גם מה שאמרת ועוד הוסיף קושיא כי עד עתה לא היה קשה רק משנתנו ועתה קשה למה אם הגיע זמן באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות איני רואה בכאן תוספות קושיא שאם היה לנו טעם מספיק מפני מה אינה נשאת באחד בשבת די בזה טעם למה שאינו מעלה לה מזונות שהרי אינו זמן נשואין כמו שמפורש בלשון הב' ועכשיו ששנינו שקדו וכו' גם מה שאמרת ושתי קושיות אלו כלל רב יוסף באמרו תלי תניא דמפרש טעמא וכו' תלה משנת אף ע"פ שמפורש בה טעם למה אם הגיע זמן וכו' ואמר דה"מ וכו' ותלה דין זה במשנתנו וכו' אני תמה והלא כל זה אף לפי הלשון השני כן הוא שמשנת אע"פ שיש בה הטעם דהיינו נותנין זמן וכו' ה"מ ברביעי אבל לא באחד בשבת ותלוי דין זה במשנתנו כמו שמפורש בלשון השני ועכשיו ששנינו שקדו וכו' וגם לפי הלשון השני אין טעם משנתנו מפורש בה אלא בברייתא וגם מה שדקדקת מאמרו תלי תניא ולא אמר תלי טעמא דתניא איני מבין זה הדקדוק כי באמרו שזאת תלויה באחרת הנה ר"ל שהאחרת טעם וסבה לזאת כמאמרם ז"ל משה זכה וזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו רוצה לומר שהוא סבה לזכות הרבים וכן לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן ר"ל שיהיה הוא סבתם סבת הפועל שהוא מארבע סבות הדבר וכן כל לשון תליה בא בכמו זה העלין וא"כ בלשון תלי לבד די ואדרבה אם אמר תלי טעמא היה כפל לשון ותוספת והמוסיף גורע שהיה מחטיא הכונה שהיה נראה פירושו נותן טעם אל הטעם. ועוד שאם פירוש תלי אינו אל הטעם אלא כמו שאתה מפרשו מה תפרש באמרו תחלה תלי תניא בדלא תניא והנה לפי פירושך אין לו מובן כלל ולא הקשו בו אלא הא תניא והא תניא אבל אני מפרשה לזו בדרך אחרת הולך בעקבות הראשונים ז"ל עם קצת הרחבת באור. שאלת הלשון הראשון היא זאת שהוא הבין מטעם המשנה שאומר שפעמים בשבת וכו' שגם בא' בשבת יכולה לינשא ולכן שאל כיון שגם באחד בשבת יכולה לינשא מפני מה אמרו ליום רביעי והשיב אע"פ שגם באחד בשבת יכולה לינשא כמו ברביעי הנה יש יתרון לרביעי על אחד בשבת שברביעי אם הגיע זמן ולא נשאה מעלה לה מזונות ובא' בשבת אין מעלה לה אע"פ שהוא זמן נשואין ואם רצה כולם ולכך שנינו ליום רביעי כלומר בחיוב שאם לא נשאה אז מעלה לה מזונות אבל באחד בשבת אינו זמן נשואין בחיוב אבל אם רצה כונס דליכא למיחש לאקרורי דעתא ועתה אם היה לנו טעם מצד אחר מפני מה אם לא נשאה באחד בשבת אין מעלה לה אע"פ שהוא זמן נשואין והיה יכול לכונסה הנה היה זה הלשון דבור על אופניו ומשנתינו מתפרשת כתקנה אבל כיון שאין לנו טעם בפטור המזונות תמה רב יוסף איך הודיע הנעלם בנעלם ממנו שזה דבר תמה שיהיה אחד בשבת זמן נשואין ולא לענין חיוב מזונות אם לא נשאה והנה המזונות תלויין בנשואין ולכן אמר תלי תניא דמפרש טעמא וכו' כלומר איך תולה משנתינו הנותנת טעם לדבריה ומפורש בה טעם לשאר הימים א"כ נראה שכל דברי המשנה בדבר הנשואין בטעם ואתה תולה אותה בדין המזונות דתניא דלא מפרש טעמא ועדיין יש לשאול מפני מה באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות כיון שהוא זמן נשואין ואע"ג דהא דאינו מעלה לה מזונות לא תניא מיהו דין הגיע זמן תניא ומשום הכי קרי ליה תניא ועוד נ"ל לפרש תלי תניא דמפרש טעמא כו' איך תולה משנתינו שטעמה מפורש בברייתא דשקדו אמאי נקט ברביעי בדין המזונות שאין לו טעם כלל ולא מפרש טעמא בשום מקום והיינו דלא קאמר דמפרש בה טעמא אלא דמפרש טעמא ומשום ברייתא דשקדו קאמר דהשתא הא ידע לה רב יוסף כדאמר בתר הכי אנא אי איתמר הכי איתמר מפני מה אמרו וכו' ותנשא בא' בשבת עתה בלשון זה הוא משנה השאלה שבלשון הראשון ס"ל דאף בא' בשבת תנשא כדקתני טעמא שפעמים בשבת וכו' אלא דבעי כיון דאף בא' בשבת תנשא אמאי נקט ליום רביעי אבל בלשון זה ס"ל דמדקתני ליום רביעי לא תנשא בא' בשבת ומש"ה מקשי ותנשא באחד בשבת דהא ליכא משום אקרורי דעתא והשיב דמשום שקדו לא תנשא ועכשיו ששנינו שקדו כלומר כיון דאית לן שקדו ואחד בשבת לאו זמן נשואין הגיע זמן בא' בשבת אינו מעלה לה מזונות דאי לאו שקדו הוה מצינן למימר באחד בשבת תנשא כדס"ל בלישנא קמא ולא הוה מצינן למימר דאינו מעלה לה מזונות דהוה קשיא לן מאי טעמא כדמקשי רב יוסף ואח' בשבת לרבותא נקטיה וכ"ש בשאר הימים דאיכא נמי משום אקרורי דעתא והיה בדעתי לפרש ועכשיו ששנינו שקדו כלומר ומשום תקנתה ותועלתה אינו יכול לכונסה בא' בשבת אינו מעלה לה מזונות אבל הגיע זמן בשאר הימים מעלה לה שלא רצו להפסידה מזונותיה כיון שתקנת אחור הנשואין בשאר הימים אינו לתועלתה אבל היא כנגדה ולנזקה אבל אין נראה כן מלשון מתוך שאין יכול לכונסה וכן מבעיא דחלה הוא כנ"ל פירוש שמועה זו ומיסודו של הרמב"ן ז"ל למדתיה ולא כדבריו. עוד נ"ל לפרשה בדרך אחרת שמתחלה היה שואל מפני מה ברביעי ולא בשאר הימים דאע"ג דבמתניתין קתני טעמא שאם היה לו וכו' לא משמע ליה דהא הוי עקר טעמא דהא לא לסגי אחד בשבת ולא ס"ד שיהא טעם מיוחד לאחד בשבת ומשום הכי משמע ליה שיש טעם אחר למשנתנו מבחוץ מפני מה ברביעי ולא בא' בשבת ושאר הימים ומה שאומר במשנתנו שאם היה לו טענת בתולים הוא קצת יפוי כח שיש לרביעי על שאר הימים ומיהו עקר טעמא דמלתא לאחד בשבת ושאר הימים ליתיה במתני' והשיב לפי ששנינו הגיע זמן וכו' כלומר משום הכי נשאת ברביעי ולא בשאר הימים משום דבשאר הימים אינו מעלה לה מזונות וברביעי חייב מיד במזונות כדקתני הגיע זמן ולא נשאו והיה להם בקבלה דהגיע זמן אוכלת משלו דמשמע מיד היינו כשהגיע ברביעי וכן הוא לפי המסקנא אבל בשאר הימים לא לפי שאינם זמן נשואין אמנם לא עלה בדעתו שטעם המזונות מפני הנשואין אבל היה סבור הנשואין מפני המזונות ולכך שנינו יום רביעי ולא בכל שאר הימים כי טעם המזונות מספיק לכל שאר הימים ומה שאומר יכול הגיע זמן בא' בשבת אע"פ ששאלתו בכל הימים לרבותא נקטיה אע"ג דלית ביה משום אקרורי דעתא והשתא אתי שפיר דלא קאמר ותנשא באחד בשבת כמו בנישנא בתרא שהרי שאלתו לכל הימים ועתה קשה על זה הלשון שני דברים האחד שבמשנתנו מפרש הטעם לשאר הימים והוא אומר שאין זה טעם משנתנו אף לשאר הימים והשני שהוא אומר שטעם משנתנו מפני דין המזונות ודין המזונות הוא תניא דלא מפרש טעמא שלפי דבריו שטעם הנשואין מפני המזונות אין לדין המזונות טעם והא דקרי ליה תניא הודה לדבריו שיהיה פיר' הגיע זמן דוקא ברביעי כמו שהוא האמת וזהו מה שהקשה רב יוסף תלי תניא דמפרש טעמא וכו' אלא אי איתמר הכי אתמר מפני מה אמרו וכו' אין השאלה על שאר הימים שזה מפורש במשנה אבל מפני מה ברביעי ולא בא' בשבת והשיב כי יש לאחד בשבת טעם מיוחד שאין בשאר הימים וזהו שקדו שזה הטעם אינו מספיק לשאר הימים כי למה יתקנו שיהא טורח ג' ימים ולא אחד או שנים או למה אינה נשאת בחמישי או בו' ויהיה לו יותר פנאי גדול לטרוח אלא לפי שמפני טענת בתולי' לא יהי' זמן ראוי לנשואין כי אם רביעי או אחד בשבת בחרו ברביעי שיש לו שלשה ימים לטרוח ולא בא' בשבת שאין לו שהות כלל כי השבת וערבו מפסיקין ואיברא דלפי זה קשה מעט לשון יכול הגיע זמן וכו' אבל הפירוש הראשון נראה לי שהוא מדוקדק וישר:
עוד ראיתי מה שכתבת ראשונה למורינו ה"ר נסים נ"ר בסוגית פתח פתוח (ט'.) אך מה שהשיב אליך ומה שהוספת לכתוב אליו שנית לא ראיתי אבל הגיד לי ה"ר נסים נ"ר פה אל פה מעט מדעתו בקצרה ראשי פרקים ואודיע אל כבוד מעלתך מה שנראה לעניות דעתי. תחלה נראה לי באור קושיא שנישית מתוספות רבילו שמשון ז"ל שהוא כך כי לפי שעל מה שהקשו בקושיא שניה אפילו ליכא אלא חד ספקא אוקמה אחזקת היתר ובאונס הוא ותירץ דאונס לא שכיח והשתא ניחא בין לר' מאיר בין לרבנן למיסר בחד ספקא דלרבנן רצון רובא ורובא וחזקה רובא עדיף ולרבי מאיר דחייש למעוטא וס"ל סמוך מעוטא לחזקה אכתי הוה לי' פלגא ופלגא כדאיתא בריש פרקא בתרא דיבמות (קי"ט:) על כן הקשו קושיא שלישית דבתרי ספקות אית לן למיסר לרבנן דאית להו מעוטא כמאן דליתיה דמי ולא אמרינן סמוך מעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא אלא מעוטא כמאן דליתיה ורובא וחזקה רובא עדיף ותוספות תוך קצרו הצריך ולא הזכירו חזקת היתר גבי אונס ורצון שעליה אנו דנין והזכירוה גבי ספק תחתיו ללא צורך שכבר נזכר בתוספות באשת כהן. ומה שהקשית על התוספות דאדרבה אית לן למימר סמוך מעוטא דאונס למחצה דאין תחתיו והוה ליה תחתיו ברצון מעוטא. איברא ודאי דאפי' לרבנן אמרינן סמוך מעוטא למחצה דהא ההיא דבפרקא בתרא דיבמות דיצאה מלאה חוששת רבי יהושע אומר אינה חוששת מפרשינן בבכורות (כ':) טעמא דרבי יהושע משום סמוך מעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוי להו זכרים מיעוטא ולמיעוט לא חיישינן ומיהו היינו התם דמחצה זכרים ומחצה נקבות הוא ודאי ובהכרח כי כן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין וא"כ על כרחין הזכרים הנולדים מן המעוברות מעוטא נינהו שהרי מעוט מפילות ואין להמלט מזה בשום פנים אבל כאן אין אנו אומרים שהנבעלות בזנות מחצה תחת בעליהן ומחצה בלתי תחתיהם כי היכי דנימא סמוך מעוטא למחצה ונתירה דמנין לנו זה שיהיה מחצה על מחצה אבל אנו אומרים שהדבר בספק שזה אפשר כמו זה ואף אם נאמר סמוך מעוטא דאונס לאין תחתיו אכתי לא הוי תחתיו ברצון מעוטא בודאי אבל עדיין נאמר שאפשר זה כמו זה ונראה לי שזה קרוב לדברי הר"ר נסים נ"ר אלא שהוא אומר דלית להו לרבנן סמוך בכי האי גונא ואני אומר דאף אם נאמר ביה סמוך אכתי לא הוי תחתיו ברצון מעוטא אבל עדיין הספק במקומו עומד אבל עדיין קשה לי על התוספות מנא להו דלרבנן נימא רובא וחזקה רובא עדיף בכי האי גונא דאף כי נזיל בתר רובא אינה אסורא ודאית אבל נשאר עדיין ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואי הוו קפדי בלישנא אמאי קרי ליה ספק ספקא ניחא אבל אין נראה כן מלשונם ונראה לי דעת התוספות דרובא וחזקה רובא עדיף מדאורייתא כמו שכתבו בפרקא קמא דחולין (י"א.) בשם רבינו חיים ויליף לה מפרה אדומה דאזלינן בה בתר רובא ולאו טרפה היא ואע"ג דאיכא חזקה כנגדה דאדם שמזין עליו בחזק' טמא ואע"ג דג"כ איכא חזקה אחריתי דמסייע לרובא דהיינו חזקת הפרה דלאו טרפה היתה כשנולדה דהא קיי"ל דהיא בת שתי שנים וטרפה אינה חיה הא לאו חזקה היא שהרי לא נתבררה ולא היתה לה שעת הכושר שנוכל לומר השתא לאו טרפה היא אלא לאחר זמן אנו יודעין שקודם י"ב חדש לא היתה אז טרפה וא"כ לא נשאר כי אם רובא וחזקה דהיינו חזקה דגברא ואמרינן בה רובא עדיף וכיון דמדאורייתא רובא עדיף אפילו בספקא אית לן למיסר דהוה ליה ספקא דאורייתא גם על תירץ הרב רבינו אשר ז"ל קשה לי מה שאמר אבל הכא אפשר להתירה מטעם חזקה בלא בטול רוב כגון שזנתה קודם שנתארסה שהרי אי אפשר להתירה מטעם חזקה זו שהרי יש חזקה כנגדה אוקמה בחזקת בתולה עד שנתקדשה כמו שצריך לומר כן באשת כהן וא"כ חזקה זו מגרעת כח חזקת התר דאין תחתיו ורובא מגרע כח חזקת התר דאונס *(עי' בשטמ"ק שם באמצע ד"ה ואב"א וכו'). ע"כ היה לי פנאי לעיין ולהבין במאמריך ולא יותר כי זה היקר שהביא כתבך היה נחוץ לשוב וחפצתי להשיבך על ידו באשר פניו מועדות להתהלך נגד מחנך קדוש דרך ישר לא יפנה דרך כרמים אמרתי בלבי לא ילך בידים רקניות ולא היו אז בידי חדושי הרמב"ן ז"ל מגטין על כן לא עיינתי בלשונות ההם ובסוגית בהרת לא ראיתי דבר כי היא הלכה חמורה ולא היה לי פנאי לעיין בה כי בכל יום תעמודנה לנגדי ולעמתי סבות מונעות מטרידות אותי ממצוא חפצי ודבר דבור על אופניו ובמה שיצטרך בו עיון דעה והשכל גם כי לא ראיתי מה שהשיב אליך הרב נ"ר כי בושתי לשאול ממנו פן יבין כי פיך המדבר אלי ומראה הגדי והארי אשר נאמר אמת הוא כי נעשה ארי בכח לנצח ואיל בעל קרנים דמייתי דובי בקרני וימה וצפונה מנגח שכל זך וצלול ומאד מאד קל להבין משנתו קב ונקי אין לה מורסן ולא סובין ומן מוצא דבר תדע ותשכל דעת שפתיו ברור מללו ודבריו במשפט מכלכל סוף דבר ירבו כמותו בישראל פי המדבר מיחל מצפה גשם נדבות משמי מרום חכמתך תניף להשביע שואה ומשואה ולהצמיח מוצא דשא ולהאיר מחשכיו בארץ עיפתו לישר הדוריו ולתקן אשר עותו דורש שלום תורתך ארוכה מארץ מדה ורחבה עלז ושמח בשלותך ונהנה בטובך אחיך הצעיר יצחק ב"ר ששת זלה"ה: שעל הכתב מי כהחכם מודיע תעלומות ופותר כל רז לא אנס ליה ומנגד עיניו לא יסתר בכל תושיה חכמה ומדע מרעהו יתר החכם השלם ה"ר חסדאי ב"ר שלמה: