תשובות ריב"ש/שסב
השאלה השניה ואם כותבין אם יפרעו לה כל נכסי צאן ברזל ר"ל כל מה שהביאה מבית אביה בנדוניא אבל לא נכסי מלוג:
תשובה אע"ג דבמורדת דמתני דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה איכא פלוגתא ביני רבוותא אם פוחתים לה מנכסי מלוג אם לאו שיש מי שכתב דאין פוחתים לה אלא מעקר כתובה ותוספת ובנדוניא נמי דאף היא כתובה שמה בלשון התנאי' והאמוראין כדאמרי' (שם מ"ח:) אע"פ שכתובת' בבי' אביה בעל' יורשה ומנדוניא קאמר וכן (שם מ"ז:) תקנו כתובת' תחת קבורתה ומתברר שם דמנדוניא קאמר וכן נמי הבו לה ד' מאה זוזי לכתובתה דברתאי (ב"מ ק"ד:) אבל מנכסי מלוג אפי' אותן שנפלו לה כבר אין פוחתין לה דהא קתני במתניתין עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה ואי אפילו בנכסי מלוג פוחתין היכי קתני כנגד כתובתה ושיירינהו לנכסי מלוג שאינן נכללין לעולם בלשון כתובה אבל הרמב"ן ז"ל סובר דלת"ק אף מנכסי מלוג שהיו לה פוחתין ולא נקט כנגד כתובתה אלא משום דהוא מלתא דשוי' בכל הנשים שכלן יש להן כתובה ואין לכלן נכסי מלוג ורבי יוסי לא פליג עליה דת"ק אלא בירושה העתידה ליפול לה דלת"ק אין פוחתין לה אלא מנכסי מלוג שהיו לה בשעת המרד או אפילו נפלו לה לאחר מכן פוחתין לה משעת שנפלו לה ואילך אם עדיין עומדת במרדה אבל שנאמר שבעוד שאין לה כלל יכתבו עליה בחוב ז' דינרין בכל שבת ושבת לא ור' יוסי סבר דאפילו בזמן שאין לה כלל כותבין עליה בחוב ולכשיפלו לה נכסים בין בעודה תחתיו בין אחר שתתגרש גובין ממנה והיינו דלא קאמר ר"י לעולם הוא פוחת והולך ואפילו אם תפול ירושה ממקום אחר דהוה משמע דבנכסים שיש לה כבר נמי פליגי אבל השתא דקאמר לעולם הוא פוחת והולך שאם תפול וכו' משמע דלא פליגי אלא בירושה העתידה ליפול לה אבל בנכסי מלוג שהיו לה לכ"ע פוחתין לה ובירושל' נמי משמע הכי דגרסי' התם (הל' ח') מהו לפחות מן פרה פורנין דידה נשמעין מן הדה ר' יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שאפילו תפול לה ירושה ממקום אחר לא אמרו אלא ירושה דבר שאינו מצוי הדה אמרה אפילו לפחות מן פרה פורנין דידה יפחות ע"כ. ופרה פורנין היינו נ"מ שזה לשון שבח הוא מלשון פורנא ליתמי דשלהי פ' נערה (כתובות נ"ד.) ונ"מ שהן שלה ובחזקתה ובהנהו שייך למימר דהוו שבח דידה וכן במקום אחר בירושלמי פ' המדיר (הל' ו') מזכירים לשון זה על נ"מ דגרסי' תמן והיוצאה משום שם רע אין לה בליות מהו תיסב מן פרה פורנין דידה ר' זעירא אמר נסבא ר' הילא אמר לא נסבא ר' הילא עביד לה כמתה כלומר כמו שאם מתה בעלה יורש אפי' נ"מ שלה אף זו כן ה"נ פי' פרה פורנין נ"מ. והא דיליף לה מדר' יוסי וקאמר לא אמרו אלא ירושה דבר שאינו מצוי ר"ל דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר' יוסי אלא בירושה דבר שאינו מצוי פי' דבר שאינו מצוי אצלה בשעת המרד אבל במה שהוא מצוי אצלה פוחתין ואפילו מנ"מ לכ"ע *(עי' מה"פ שם בד"ה מהו) ומיהו בין שנפחות למורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה מנכסי מלוג בין לא נפחות לכ"ע באומרת מאיס עלי שאין פוחתין לה אלא שיוצאה מיד בלא כתובה ודאי לא הפסידה נכסי מלוג דבשלמא במקום שמשהין ופוחתין כנגד מה שהיא מצערת אותו נותנין לו משלה דמי צערו ומחזי כשכר כדאיתא בגמרא (ס"ד.) אבל בזו שעוקרת תנאי אישות לשעתא מה שהוא שלה לגמרי כגון נ"מ אינה מפסדת והיינו נמי בכלל מאי דאמרי' לא כייפינן לה להפסידה מעט מעט ולפחות מן הכל אלא מפסדת מה שיש לה על הבעל ויוצאה וכן נמי י"ל לתקנת רבותינו שמכריזין עליה ד' שבתות ומפסדת כל כתובתה ביחד שאינה מפסדת נ"מ אם כן בנדון שלפנינו אינה מפסדת נכסי מלוג וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב שאין היבם אוכל פירות נ"מ יבמתו ואפילו נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל דכיון שאין אוכל פירות פשיטא שאין פוחתין לה מהם ואפי' אמרה בעינא ליה ומצערנא ליה שהרי אף הרמב"ן ז"ל שהוא בעל סברא זו שפוחתין בנ"מ הודה דבארוסה אין פוחתין לה מנ"מ כיון דלא שייך בנכסים שאינו אוכל פירות א"כ בשומרת יבם דכותה ומיהו באומרת מאיס עלי אין אנו צריכין לזה דפשיטא דלא הפסידה נ"מ וכמו שכתבתי וכ"ש דקיי"ל כרבותינו וכפסק הרי"ף ז"ל וכיון שאין פוחתין לה אלא שמפסדת כתובתה כאחת אין לך מורדת שתפסיד נ"מ אלא למ"ד נמלכין בה היכא דנמלכו בה ובחרה בפחיתת כתובתה שאז פוחתין אפילו מנ"מ לדעת הרמב"ן ז"ל וגם הראב"ד ז"ל סובר כן וזהו דוקא באשת איש דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה לא בארוסה ושומרת יבם ולא באומרת מאיס עלי. אבל מה שנשאל אם יפרעו לה כל נצ"ב לפי פרש"י ז"ל דההיא דכלתיה דרב זביד באומר' מאיס עלי ועלה מספקי' בגמ' (ס"ג:) אי הפסיד' בלאותיה קיימין אי לא הפסידה ומסקנא דגמ' והשתא דלא אתמר לא כמר ולא כמר תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה א"כ אשת איש האומר' מאיס עלי הפסידה כל נכסי צאן ברזל ואפילו הקיימין ואותן שהן בעין אלא דאי תפסה בלאותיה הקיימין לא מפקינן מינה וכן דעת הרמב"ן ז"ל ומאי דלא תפסה אפילו לא הוי ברשות הבעל לא יהבי' לה משום דכל היכא דאיתניהו כאלו הם ברשות הבעל אנו מחזיקין אותן והלכך אם היו שם קרקעות של נצ"ב דהיינו שהבעל קבל עליו את השום דלא שייך בהו תפישה מקרי בעל מוחזק לעולם ואע"ג דבפ' מי שמת (בבא בתרא קנ"ח:) מוכח דבחזקת שניהם הוו נכסי צאן ברזל דמהאי טעמא מסקינן התם גבי מתני' דנפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע אי זה מת ראשון דאמרינן נכסים בחזקתן ומפרש בר קפרא דנכסים בחזקתן דקאמר לענין נכסי צאן ברזל היינו בחזקת שניהם דאמרי' הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו היינו התם שמתו שניה' ויורשים של זה ושל זה באין לירש דכיון שמת הבעל בטלה חזקתו שהרי גם לאשה היתה בהן קצת חזקה שהרי יכולה לומר כלי אני נוטלת משום שבח בית אביה ואם מכרן הבעל אינם מכורים אבל בחיי הבעל כיון שהוא קבל עליו את השום ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו אין נקרא מוחזק אלא הבעל. ויש לדון ולומר בנדון שלפנינו שהיא שומרת יבם ואם מתה אין היבם יורש כל נכסי צאן ברזל אלא חולק בהם עם יורשיה כדתנן בפרק החולץ (יבמות ל"ח.) מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ופרש"י ז"ל (בכתובות פ':) דנכסים בחזקתן מלתא באפי נפשה היא דומיא דההיא דתנן בפ' מי שמת גבי נפל הבית עליו ועל אשתו ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ואמרינן עלה התם בגמ' בחזקת מי ואיכא מ"ד בחזקת יורשי אשה ואיכא מ"ד בחזקת יורשי הבעל ואיכא מ"ד יחלוקו ואפסיקא הלכתא התם כמ"ד יחלוקו ולדידיה ע"כ מאי דקאמר נכסים בחזקתן מלתא באפי נפשא היא ומתני' מילי מילי קתני וה"ק נכסים דהיינו נכסי צאן ברזל הכתובים בכתובה בחזקתן כלומר בחזקת שניהם כתובה דהיינו עקר כתובה ותוספת בחזקת יורשי הבעל ונכסי מלוג בחזקת האשה וה"נ הכי הוא פי' דמתני' דשומרת יבם וא"כ בנכסי צאן ברזל ידו של יבם וידה שוין וחולק בהן עם יורשיה לאחר מיתתה ובפירות בחייה ובין שנפסוק כאביי דאמר בנכסי מלוג ידו כידה כמו שפסק בה"ג ז"ל משום דרב פפא קאי כותיה ודיקא מתני' כותיה ואע"ג דקשיא מתה גם לרבא קשיא ובין שנפסוק כרבא דאמר ידו עדיפא מידה לפי מה שפרש"י ז"ל ידו של בעל כידה ולגבי יבם גריעא מידה והכל שלה ורבא אמר ידו עדיפא מידה ולגבי יבם ידו כידה וחולקין דין נכסי צאן ברזל אינו משתנה דלעולם חולקין וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פכ"ב מהלכות אישות) דשומרת יבם שמתה חולקין נכסי צאן ברזל וכיון שגם היא מוחזקת בהן ואוכלת מחצית הפירות בחייה ואם מתה יורשיה יורשין מחציתן מכח חזקה זו יש לדון ולומר דאע"ג דאשת איש האומרת מאיס עלי הפסידה כל נכסי צאן ברזל זולתי מה שתפסה מבלאותיה הקיימין שומרת יבם דאמרה מאיס עלי לא הפסידה נכסי צאן ברזל הקיימין אלא מחציתן אבל המחצית האחר כבר היא מוחזקת בהן ואינה צריכה לתפיסה שהרי היא אוכלת פירותיהן אבל אפשר שאם תפסן היבם ג"כ לא מפקינן מיניה ולפי מ"ש הרמב"ן ז"ל דארוסה לא הפסידה נכסי מלוג משום דלא שייך בעל בהו ויש לדון כאן שאף אם תפסן היבם מוציאין ממנו כיון דמן הדין אנו דנין שלא תפסיד מחצית נכסי צאן ברזל מפני שאין ליבם זכות בהן ולא מחמת ספק. ולפי מה שפירש הרי"ף ז"ל ידו כידה כלומר יד בעל ואשתו שוין וכשם שאם מתה היא זכה הוא בנכסיה כך כשמת הוא זכתה היא בנכסיה והוחזקה בהן בין איכא יבם בין ליכא יבם לב"ה ולב"ש דוקא בדליכא יבם אבל בדאיכא יבם שניהם שוין בו וחולקין ורבא אמ' ידו עדיפא מידה ואע"פ שכשמתה היא זכה הוא בנכסיה כשמת הוא לא זכתה היא כלל בנכסיה היכא דאיכא יבם אלא כלם ליבם ופסק הוא ז"ל כרבא ולפי דבריו אם בנכסי מלוג שנפלו לה תחתיו דבעל הכל של יבם כשמתה וכן כל הפירות שלו בחייה כדמפרש בגמרא (שם:) אדמפלגי בגופה לאחר מיתה ליפלגו בחייה ולפירות כ"ש בנכסי צאן ברזל שקבל עליו הבעל שיש לנו לומר הכל ליבם ואין לומר בהן יחלוקו ולפי זה מאי דקתני במתני' דשומרת יבם נכסים בחזקתן לא הוי דומיא דנכסים בחזקתן דבפרק מי שמת דהתם הוי מלתא באפי נפשה ויחלוקו והכא לא הוי מלתא באפי נפשה אלא הוי כללא והדר מפרש נכסים בחזקתן כיצד כתובה בחזקת יורשי הבטל ובין עקר כתובה ותוספת ובין נדוניא דהיינו נכסי צאן ברזל הכל בכלל כתובה נכסים הנכנסין והיוצאין עמה דהיינו נכסי מלוג בחזקת יורשי האב. והראב"ד ז"ל אע"פ שהוא מפרש ידו כידה וידו עדיפא מידה כפי' רש"י ז"ל ופוסק כרבא דיחלוקו בנכסי מלוג לפי פירושו גם הוא סובר דפי' מתניתי' דשומרת יבם לא הוי כפי' מתני' דמי שמת ולא אמרי' בנכסי צאן ברזל גבי שומרת יבם יחלוקו אלא דינם כדין עקר כתובה והם בכלל כתובה בחזקת יורשי הבעל כמו"ש בהשגותיו וכן דעת ר"ת ז"ל ולפי דבריהם כיון שהיבם מוחזק בנכסי צאן ברזל כמו הבעל יש לדון ולומר בשומרת יבם האומרת מאיס עלי שהפסידה כל נכסי צאן ברזל זולתי מה שתפסה מבלאותיה קיימין ומה שלא תפסה הפסידה ואע"פ שלא תפס אותן היבם דכל היכא דאיתנהו ברשותי' איתנהו. אמנם כל זה לפרש"י ז"ל דכלתיה דרב זביד באומרת מאיס עלי וכן דעת הרמב"ן ז"ל אבל לדעת מפרשים אחרים שפירשוה באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה דהכי הוא סתם מורדת אבל באומרת מאיס עלי לא מספקא להו אי הפסידה בלאותיה או לא הפסידה דפשיטא דלא הפסידה אותן דלא גרעה מזינתה וכמו שכתבתי למעלה ובזה כתב הרמב"ם ז"ל שבאומרת מאיס עלי כתב סתם שנוטלת בלאותיה קיימין ובאומרת כדי לצערו כתב אם תפסה אין מוציאין מידה אם כן בנדון זה שלפנינו כל מה שהוא בעין מנדוניתה נוטלת ואע"ג דלא תפסה להו ואי תפיס להו יבם מפקינן מיניה *(עי' לקמן (סי' שפ"ה) ועי' ב"י אה"ע סי' קס"ה בד"ה ומ"ש בא ובד"מ שם אות ו' ועי' ב"י שם סי' ע"ז (דף קי"ז ע"א)) וכל אלה הפוסקים מראים פנים לדבריהם זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו ואין בידי להכריע ולהכניס ראשי בין הרים גדולים אבל הדיין יעשה מה שעיניו רואות: