תשובות ריב"ש/שסא
טרוטושה לניצק מימון י"א
השאלה הראשונה אם כותבין אגרת מרד על שומרת יבם האומרת מאיס עלי:
תשובה דין שומרת יבם המורדת תלוי במשנה ראשונ' ובמשנה אחרונה דפליגי אי מצות יבום קודמת אי מצות חליצה דגרסי' בכתובו' פ' אע"פ (כתובות ס"ד.) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ואותבי' עליה מבריתא דתני' אחת ארוסה ונשואה ואפי' נדה ואפילו חולה ואפילו שומרת יבם ומסקנא דשמעתא אידי ואידי כשתבע ליבם ולא קשיא כאן למשנה ראשונה כאן למשנה אחרונה דתנן מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה מצות יבום קודמת למצות חליצה עכשיו שאין מכוונין לשם מצוה מצות חליצה קודמת למצות יבום וכיון דשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם קאי כמשנה אחרונה לא קיימא לן כותיה אלא כמשנה ראשונה דגרסי' בפ' החולץ (יבמות ל"ט:) אמר רמי בר חמא ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר"י חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה אמר ר"נ אכשור דרי מעקרא סבור כאבא שאול ולבסוף סבור כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשום נוי לשום אישות לשום דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכ"א יבמה יבא עליה מ"מ וכיון דמשנה אחרונה כאבא שאול קיימא לן כמשנה ראשונה דאתיא כרבנן וכחזרו לומר ואע"פ שרש"י ור"ת ז"ל פסקו דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם וכמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת וכאבא שאול וכרבי פדת אר"י דבפ' אע"פ דאמר תבע לחלוץ נזקקין לו תבע ליבם אין נזקקין לו וכבר קפרא דבפ' ב"ש (יבמות ק"ט.) דסבירא ליה כאבא שאול אנו אין לנו אלא כמשנה ראשונה וכחזרו לומר וכפסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכל האחרונים ז"ל דאע"ג דסוגיא דבפרק אע"פ משמע כשמואל דאין כותבין כיון דאסיקנא התם דההוא דינא תלוי במשנה ראשונה ובמשנה אחרונה נקיטינן כסתמא דסוגיא דבפ' החולץ דחזרו לומר מצות יבום קודמת וכרבנן דפליגי עליה דאבא שאול וכברייתא דיבמה יבא עליה מצוה כלומר מצוה ביבום מבחליצה וכדפריש לה רבא התם כרבנן ודלא כרב יצחק בר אבדימי דמוקים לה כאבא שאול ומפרש לה יבמה יבא עליה למצוה כלומר לשם מצוה ועוד דר"י וריב"ל דפליגי התם בביאת קטן וחליצת גדול איזה מהן עדיפא סבירא להו דמצות יבום קודמת כדאמרי' התם ללישנא קמא מ"ד ביאת קטן עדיפא דהא מצוה ביבום ומ"ד חליצת גדול עדיפא במקום גדול ביאת קטן לא כלום היא משמע הא ביאתי גדול עדיפא וכל שכן ללישנא בתרא דאפילו ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול דאיתמר התם בביאה כו"ע לא פליגי דביאת קטן עדיפא כי פליגי בחליצה וא"כ לפי פסק זה והוא הנכון כותבין אגרת מרד על שומרת יבם המורדת. ואין לומר דהיינו דוקא בשומרת יבם המורדת ואומרת בעינא ליה ומצערנא ליה דזהו סתם מורדת כדאמרי' בגמ' היכא דמי מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה וכו' אבל שומרת יבם האומרת מאיס עלי אין כותבין עליה אגרת מרד זה אינו שכל שמורדת מתשמיש נקראת מורדת ואפילו האומרת מאיס עלי שהרי פירש רש"י ז"ל ההיא דכלתיה דרב זביד אימרדה שאמרה מאיס עלי ונראה שהזקיקו לרב ז"ל לפרש כן משום דאי אומרת בעינא ליה ומצערנא ליה לא הוו מספקי אי הפסידה בלאותיה קיימין אם לאו דפשיטא דמפסדה להו כדתנן (ס"ג.) לעולם הוא פוחת והולך שאם תפול לה ירושה ממקום אחר יגבה הוא ממנה וע"כ לא פליגי אלא בנכסי מלוג הבאין לה לאחר מכן אבל בנכסי מלוג שיש לה הפסידה אותן וכל שכן נכסי צאן ברזל בין קיימין בין אינן קיימין ואפילו מקרקעי ועד כדי כתובתה דמתני' הכי משמע וכ"כ הרמב"ן אבל באמרה מאיס עלי איכא לספוקי ואמרי בה לחד לישנא מרדה הפסידה בלאותיה קיימין ובאידך לישנא מרדה לא הפסידה בלאותיה קיימין א"כ נראה שגם אומרת מאיס עלי נקראת מורדת ואע"פ שיש מפרשים בהפך פרש"י ז"ל ואומרים דההיא דכלתיה דרב זביד במורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ומש"ה מספקא להו אם הפסידה בלאותיה קיימין אם לאו דאי באומרת מאיס עלי פשיטא דלא הפסידה אותם דלא גרעה מזנתה דלא מפסדא להו דאם היא זנתה כליה מי זנו כדאיתא בסוף פרק אלמנה נזונת (כתובות ק"א:) ובכל הנשים נמי דאמרי' בהו דיוצאות שלא בכתובה כלומר שמחמת מעשיהן הרעים הוא שמפסידות כתובה אמרי' התם דאין להן לא כתובה ולא תוספת אבל בלאות קיימין יש להן וכן דעת הר"ם ז"ל שהוא כתב באומרת מאיס עלי שנוטלת בלאות קיימין ובמורדת כדי לצערו כתב שאם תפסה בלאותיה קיימין אין מוציאין מידה א"כ הוא מפרש הא דרב זביד דאמרינן בה השתא דלא איתמר לא כמר ולא כמר תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה באומרת בעינא ליה מ"מ מדברי רש"י ז"ל נלמוד שאף האומרת מאיס עלי נקראת מורדת וכן נראה ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל שהוא כתב כלשון הזה האשה שמנעה בעלה מתשמיש המעה היא הנקראת מורדת ושואלין אותה מפני מה מרדה אם אמרה מאסתיהו וכו' וכיון שגם האומרת מאיס עלי נקראת מורדת ואמרי' סתמא דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם בכל ענין כותבין. ועוד דשמואל דאמר אין כותבין לאו בדאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה דהא מוקמי' ליה כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת ומשום הכי אין כותבין ואי בדאמרה בעינ' ליה ומצערנא ליה כלומר שאינה רוצה לא ביבום ולא בחליצה אמאי אין כותבין כשתבע ליבם ואפי' למשנה אחרונה דאע"ג דמצות חליצה קודמת מיהו גם ביבום יש מצוה שהרי אמרו קודמת למצות יבום וכיון שהוא רוצה ביבום שיש בו מצוה והיא אינה רוצה לא ביבום ולא בחליצה ודאי כותבין אלא ודאי כי קאמר שמואל אין כותבין כגון שהוא אומר ליבם והיא אומרת לחלוץ ומשו"ה אין כותבין עליה אגרת מרד משום דלה שומעין משום דמצות חליצה קודמת וא"כ לדידן דקיי"ל כמשנה ראשונה דמצות יבום קודמת כותבין בכי האי גוונא שהוא תובע ליבם והיא תובעת לחלוץ דהוי כמו מאיס עלי כיון שאינה חפצה בו ואין זה בעינא ליה ומצערנא ליה וזו נראית לי ראיה גמורה וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל שהוא הקשה על מי שאומר שהמורדת האומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא שאינה כשבויה להבעל למאוס לה ובתוך קושיותיו כתב וזה לשונו ותו תנן נמי ביבמות פרק ב"ש (יבמות קי"א:) כי האי גונא הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ומת בעלה כופין אותו לחלוץ לה ואם מתחלה נתכוונה לכך מבקשין ממנו והא הכא דודאי מאיס לה כי נדרה הימנו משום דלא בעיא ליה ואפ"ה אין כופין דשמעת מינה דכל היכא דבעיא לאפוקי נפשה מגברא אין כופין וא"ת מבקשין לחלוץ וליתן כתובה והלא לדברי האומר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם כתובה יש לה מ"מ וכופין ומבקשין על החליצה עצמה שנינו עכ"ל נראה מלשונו דהוא סובר דפלוגתא דכותבין אגרת מרד על שומרת יבם אף באומרת מאיס עלי הוא וזה נראה ברור. ומש"כ הרמב"ם ז"ל (בפי"ד מהלכות אשות) ז"ל וכן ארוסה שהגיע זמנה לינשא ומרדה כדי לצערו ולא נשאת הרי היא מורדת מתשמיש וכן יבמה שלא רצתה להתיבם כדי לצערו ולא נשאת כסדר הזה עושין לה עכ"ל לא לומר שבאומרת מאיס עלי אין כותבין על ארוסה ולא על שומרת יבם אלא לפי שדעת הרב ז"ל שבמאיס עלי כופין אותו לגרש לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנאוי לה א"כ לא היה צריך להשמיענו זה בארוסה ובשומרת יבם דאם נשואה כבר יוצאה שאינה נשואה אינו דין שלא תנשא ושכופין לגרש או לחלוץ וכיון שכופין לגרש פשיטא שאין לה כתובה שאם תצא בכתובה תהא נותנת עיניה באחר ותאמר לבעלה מאיס עלי כדאמרינן בג' נשים בפרקא בתרא דנדרים (צ':) אבל באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה בזה הוצרך הרב ז"ל להשמיענו שאף בארוסה ובשומרת יבם אע"פ שאינן נשואות אם אינן רוצות להנשא עכשיו כדי לצערו גם כן נקראות מורדות מתשמיש ועושין להן כסדר הזה. ומה שכתב רש"י ז"ל בפרק החולץ עלה דההיא דאמר רב ואין כופין וזה לשונו ומיהו היכא דהוא צבי ליבומי והיא אמרה לא בעינא ליה ואמרה דברים הנכרין אי מצינן לאטעוייה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז מטעינן ליה ואי לא כייפינן ליה וחליץ כדאמר רב ששת (יבמות ד'.) מנין ליבמה שנפלה לפני יבם מוכה שחין שאין חוסמין וכו' ולא תימא מוכה שחין דוקא אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמרי' בהמדיר (ע"ז.) מעשה בצידון בבורסי שמת ולו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל ועוד פסקינן הלכתא בפרק אע"פ כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם מכל הני טעמי כייפינן ליה לחלוץ ושקלה כתובה וכל הני אין כופין דהכא היכא דתרווייהו ניחא להו עכ"ל אין קושיא מזה למה שאמרנו כי הרב ז"ל הולך לשעתו דס"ל דמצות חליצה קודמת ופי' דהא דאמר רב אין כופין קאי למשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת ומשום הכי כיון דמצות חליצה קודמת אם רוצה בחליצה לה שומעין וס"ל לרב ז"ל דכופין נמי לחלוץ אלא שאם שניהם רוצים ביבום אין כופין בחליצה אבל לדידן דס"ל כמשנה ראשונה דהא חזרו לומר מצות יבום קודמת וכפסק הרי"ף ז"ל פשיטא שאין כופין אבל כותבין עליה אגרת מרד והא דאמר רב אין כופין מפרשינן ליה למשנה ראשונה דאע"ג דמצות יבום קודמת אם רצה בחליצה אין כופין ליבם דבדידיה תליא רחמנא אם רצה חולץ אם רצה מיבם. ואף שכתב רש"י ז"ל למ"ד מצות חליצה קודמת שכופין אותו לחלוץ בנתנה אמתלא לדבריה אינו נראה שבאמתלא לבד נכוף לחלוץ דלעולם אין כופין לחלוץ אלא במה שכופין בבעל להוציא דומיא דמוכה שחין שאמרו בו אין חוסמין אותה וכההיא דבורסי שמת שהן מן השנויין במשנה שבבעל כופין ואף בהם אפשר לומר ביבמה שאין כופין לחלוץ כיון דמצות יבום קודמת שלא אמרו אלא שאין חוסמין אותה לכופה ביבום אבל לכופו לחלוץ לא שמענו ומ"מ אף כשתמצא לומר שכופין אותו לחלוץ היינו דוקא במה שבבעל כופין לא בנתנה אמתלא לבד וההיא דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם אינה ראיה שכופין אבל היא ראיה שאין כופין דאי כופין אותו לחלוץ צריך למימר שאין כותבין אגרת מרד להפסידה כתובתה וכי באותן שכופין בבעל להוציא צריך לומר שנוטלות כתובה אלא ודאי מדקאמר אין כותבין משמע שאין מפסידין כתובתה כיון דס"ל דמצות חליצה קודמת אבל מ"מ אין כופין אותו לחלוץ בשביל מרדה ומאיסותה אפילו למ"ד מצות חליצה קודמת וכ"כ הרמב"ן ז"ל ומ"מ לדידן דס"ל דמצות יבום קודמת וכמו שכתבתי לא נפקא לן מידי בהא דלעולם אין כופין בשום אמתלא שתתן לדבריה אבל כותבין עליה אגרת מרד *(עי' לעיל סי' ר"ט. ועי' ב"י אה"ע סי' קס"ה בד"ה ומ"ש בא. ובד"מ שם אות ו' ועי' בד"מ שם סי' ע"ז אות י"ז י"ח):