תשובות ריב"ש/שלח
עוד שאלת בהא דקאמר פרק אלו הן הנשרפין (עו:) ברזל אין צריך אומר שממית בכל שהוא וקאמר והוא דברזיה מיברז ופירשו התוספות ז"ל דטעמא משום דמזרף זריף ששורף ונופח ולפי זה לא ידעתי למה אומרין למוכי סכין כי הרי ממעט יעלה הרבה גם כל היום אנו רואין הרבה והרבה מכין עצמם בסכין או במחט וברית מילה בסכין היא ומעוטא דמעוטא הוי מאן דלא מתסי זולתי אם נאמר כי טעמא דא"צ אומד הוי מכיון דהיזק מועט יעלה הרבה מה מועיל אומדנא כי הרופא יחשבנו למעוט וההיזק יעלה הרבה גם בההיא דפ' מי שאחזו (גיטין עב.) הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה כתב הר"ר יעקב ז"ל באבן העזר (סי' קמה) שאם לא יצא מן הבית אפי' ניתק מחולי לחולי אין צריך אומד דודאי מאותו חולי הראשון מת ולשנא דנקט דודאי קשה לי דא"כ אף לגבי דיני נפשות יהי' כן הדין והרי כל היום אנו רואין הרבה מוכים שנתקין לחולי אחד וזה להם לזכות ולהצלה בדינם עכ"ל:
תשובה איני יודע מה אתה שח ומה קשה לך למה אומדין למוכי סכין והיכן מצאת בתלמוד שאומדין למוכי סכין ואם ממעשים בכל יום בדיני העובדי כוכבים אתה מקשה אין זו קושי' כי לא כצורנו גורם ואם מפני שכל היום אנו רואין הרבה מוכים בסכין או במחט ואינם מתים וברית מינה בסכין היא ומעוטא דמעוטא הוי מאן דלא מתסי ומה בכך וכי אתה סבור שבאבן או באגרוף כשאומדין כשיש בו כדי להמית שהכונה הוא שודאי ימות בה או שעל הרוב ימות לא כי אלא שאפשר שימות בה וכיון שאפשר שימות בה ונפל למשכב מחמת אותה הכאה חובשים אותו וחם לא עמד ומת חזקה מחמת ההכאה מת ואפילו הקל בנתים והכביד אחר כן חייב שרגלים לדבר כרבנן דקיי"ל כוותייהו כדאיתא התם (סנהדרין ע"ח.) ובמכת חרב או מחט שאין צריך אומד שהתורה העידה עליו שממית בכל שהוא כלומר שהוא אפשר שימות בכל שהוא ואעפ"י שהרבה מתרפאין מ"מ כשמת אנו אומרים מחמת ההכאה מת שרגלים לדבר כמו אם הוכה באבן גדולה על ראשו וברית מילה ג"כ כך הוא שאע"פ שהרבה מתרפאין משום דעבדי ליה סמתרי אמנם אם ימות תינוק אחד שנפחה המכה חזקה מחמת חתך הברזל מת כיון שהוא באפשר ומה שכתב הר"ר יעקב ז"ל באבן העזר יפה כתב שכן הוא לפי הסוגיא שבפרק מי שאחזו שכל שלא הלך בשוק אפילו ניתק מחולי לחולי אין צריך אומד לפי שכיון שנא נתרפא מן החולי הראשון כדי שיוכל לילך כלל ואפי' על משענת הקנה הרי מחמת החולי הראשון מת בודאי שהרי עם החולי ההוא מת ואף אם החולי השני קרב את מיתתו וכן נמי אם הלך בחוץ בלא משענת קנה אלא על משענת כחו ובוריו אעפ"י שלא נתרפא לגמרי כמו שהיה קודם בא אליו החולי ועתה ניתק מחולי לחולי אמרינן דמחמת החולי השני מת דמן הראשון כיון שהלך בחוץ על משענת כחו ובוריו כנתרפא לגמרי חשבינן ליה ואפילו לא ניתק מחולי לחוני אלא שחזר לו החולי הראשון שהרי חולי אחר הוא זה כיון שנתרפא מן הראשון אלא שהוא ממינו אבל כשהלך בשוק על משענת קנה וניתק מחולי לחולי בזה צריך אומד ולא חשבינן ליה בודאי מת מן החולי הראשון כיון שהלך בשוק על משענת קנה וניתק מחולי לחולי אבל אם לא ניתק מחולי לחולי אלא שהקל מן החולי הראשון ואח"כ הכביד עליו החולי ההוא ומת הרי כיון שלא הנך בשוק על משענת כחו ובוריו אלא על משענת קנה אין צריך אומד שהרי כיון שלא נתרפא בודאי מן החולי מת ואע"פ שהקל בנתים ובדיני נפשות גם כן כך הוא דכל שאמדוהו מתחלה למיתה כלומר במכת אבן או עץ שאמדו שיש בה כדי להמית או בברזל בלא אומד אע"פ שהקל בנתים אם הכביד עליו אחר כן ומת אין אומדין אותו אומד שני וחייב כרבנן דפליגי עליה דרבי נחמיה וקיי"ל כותיהו ואפשר דבדיני נפשות אף אם הלך בשוק על משענת קנה וניתק מחולי לחולי ומת אין אומדין אותו אומד שני אע"ג דלגבי גט צריך אומד דשאני גבי גט שהתנה אם מתי מחולי זה וכל שנתרפא קצת מן החולי הראשון עד שהלך בחוץ על משענת קנה ונתק מחולי לחולי אפשר שלא מת מן החולי הראשון ואף אם אפשר שהחולי השני בא לו בסבת החולי הראשון מ"מ לא נתקיים התנאי אבל גבי רוצח כיון שלא נתרפא לגמרי חזקה שהחולי השני בא לו בסבת ההכאה ובודאי חשבינן ליה שהרי כך דרך המוכים שבסבת ההכאה נחלשות פעונותיהם הטבעיות ומתילדות ליחות רעות ונפסדות בגופם המולידות בהם קדחת או פלצות ומתים וכיון שסוף סוף מחמת ההכאה מתו הרוצח חייב אלא א"כ ברי לנו שהחולי השני לא בא בסבת ההכאה או שהכהו אחר הכאה אחרת דהוי כהכהו עשרה בזה אחר זה ומת שכלן פטורין אליבא דהלכתא (שם.) ואף אם יש בכל אחת כדי להמית משום דבעינן שיכה כל נפש אלא א"כ עשאו הראשון טרפה דודאי ימות דאז הוא חייב והב' פטור כהורג את הטרפה או שהחולה פשט בעצמו ועבר על דברי רופא בדברים הנכרים לעין שהם ממיתים מעצמם או שאכלו ארי או נפל עליו הבית כדאמרינן התם (גיטין ע"ג.) גבי גט אכלו ארי אין לנו. ומה שאמרת שכל היום אנו רואים הרבה מוכים שנתקים לחולי אחר וזה להם לזכות ולהצלה בדינם לא ראית כן לסנהדרי גדולה או קטנה אבל ראית כן במה שדנין היום שלא מן הדין אלא מפני צורך השעה ומקילין עליהם באומד דעתם שלא מן הדין כיון שכל דינם הוא שלא מן הדין או שראית כן לדייני עובדי כוכבים ואנן בדידן ואינהו בדידהו *(עי' ב"י אה"ע שם בד"ה עמד):