תשובות ריב"ש/שלד
אופטי לחבר רבי דוד בן טוריל י"א
שאלת מנהג היה בארץ ההיא לומר ברכו אחר הקדיש אחרון מן התפלה ועתה מקרוב בא שם רבי משה נר"ו שהוא מרביץ תורה באוקלי"ש ומיחה ביד הקהל ובטל המנהג ההוא שהיה קדמון בידם באמרו שאין לומר ברכו מאחר שאין ברכה לאחריו ושכן נראה מספר אורח חיים (סי' קלג) שלא הזכיר ברכו אחר קדיש בתרא ועתה יש אנשים מנכבדי המקום ומאציליה מערערים בדבר לאמר כי הוא פוגם אבותיהם לבטל עתה מנהג שנהגו אבותיהם וגם כי זה מנהג פשוט ברוב מקומות ישראל והדבר הזה קשה עליהם מאד לבטל מנהג אבותיהם ובקשת להודיעך דעתי בזה:
תשובה דבר פשוט הוא שברכו נתקן קודם ברכות של שמע בין בשחרית בין בערבית ואם כל הצבור שמעו אותו קודם הברכות אין לאמרו כלל לאחר התפלה והאומרו הוא טועה. גם הרמב"ם ז"ל לא הזכירו כלל לא מן הדין ולא שיהיה מנהג וכן נהגו בברצלונה שלא לאמרו כלל אחר קדיש אחרון זולתי בלילי שבתות וי"ט לבד שנוהגים לאמרו לפי שאז מקדימין להתפלל מפני שצריך להוסיף מחול על הקדש ויש רבים מן הקהל הבאים באמצע התפלה ולא שמעו אותו ויש להם להתפלל אחר תפלת הצבור ולזה חוזר שנית צבור לאמרו כדי להוציאם וכבר כתוב במסכת סופרים (פ"י) שכל שיש שבעה שלא שמעוהו חוזרין לאמרו כמנין שבעה תבות שיש בפסוק בפרוע פרעות בישראל וגו' ויש אומרים ששה כמנין ו' תיבות שיש בפסוק במקהלות ברכו אלהים ור"ת ז"ל אמר בחמשה לפי שבפסוק בפרוע פרעות נזכר ברכו אחר חמשה תבות ועוד נראה ממסכת סופרים דאפי' אחד שלא שמע אותו אומרו לעצמו כל שיש תשעה אחרים עמו שעונין אחריו ואע"פ שכבר שמעוהו הם *(עי' ב"י או"ח סי' ס"ט) וכן נהגו בברצלונה מזה חמשים שנה שבחול בתפלת שחרית אחר ששליח צבור ירד מן התבה וקמו הקהל לצאת מבית הכנסת עומד בעזרה אחד על רגליו וחוזר ואומר קדיש עד לעילה ואומר ברכו כדי להוציא אותן יחידי' שלא השכימו לבא ולא התפללו עם הצבור והצבור הולכין לדרכם והיחידים ההם נשארים שם ומתפללים כל אחד לעצמו אבל ביום השבת וביום המועד שמאחרין לצאת וכבר התפללו כלם אין אומרי' אותו כלל. וזה נראה לי שהוא המנהג היפה אבל בארגו"ן ובזאת הארץ ראיתי אומרים אותו לעולם בין בערבית בין בשחרית בין בחול בין בשבת ובמסכת סופרים ראיתי כתוב שהתקינו חכמים לחזנים לאומרו בין גאולה לתפלה כדי להוציא אותם שלא שמעו ואנשי מערב ואנשי מזרח נהגו לאומרו לאחר תפלת שמנה עשרה לאחר עושה שלום משוס הנכנסין ומשום היוצאין ע"כ. ובס' המנהיג כתוב שאין להפסיק לאמרו בין גאולה לתפלה אלא בתפלת ערבית שהיא רשות ומפסיקין בה כבר באותן פסוקים שתקנו בה אבל לאחר התפלה אומרים אותו בשחרית כל שבאין שם אנשים שלא שמעו אותו. ואחר שדבר זה הוא מנהג קדום בכמה ארצות ונזכר במסכת סופרים ובחבורי קצת החכמים אין כח בנו לגעור ולמחות במי שאומר אותו אף אם נראה לנו שהמנהג האחר יפה ממנו מ"מ כיון שכבר בא חכם והורה לתקן המנהג וקבלו הקהל ממנו אין לחזור ולעוות אשר תקנו ואת אשר כבר עשוהו ועוד דמחזי כחוכא ואין בזה פגם לאבות אשר היו שם מימי קדם דמקום הניחו לאחרונים להתגדר בו כדאיתא בפ"ק דחולין (ז.) ולצאת ידי כלם אז נראה לי שיעשו בדרך זה שבימות החול ובלילי שבתות וי"ט ישובו למנהגם הקדום לאמר ברכו באשר יש שם לעולם קצת אנשים שלא שמעוהו אבל שבתות וי"ט בשחרית שכבר התפללו כלם בשעה שיוצאין מבית הכנסת בזה יהיו דברי רבי משה נר"ו המתקן קיימים כי באמת נראה לי כי האומרו אז הוא טועה *(ב"י או"ח ססי' קלג וש"ע שם וע"ש בעט"ז אות א') ואם נהגו החזנים לאמרו בקצת מקומות טעות הוא בידם וכיון שכבר נתקן הטעות אין ראוי לחזור אליו נאום דורש שלומך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: