תשובות ריב"ש/שכא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עוד שאלת מהו המנהג היפה ביום שמוציאין שני ספרי תורות שאומר שני קדישין אם יש הפרש בזה בין יום ליום כי ראית המנהג מתחלף בין יו"ט וחולו של מועד גם בר"ח וחנוכה יחד:

תשובה המנהג שאתה אומר שני קדישין בשני ספרי תורה אינו מנהג פשוט אבל מנהג ארגון הוא וגם בארץ הזאת נוהגין כן ואין להם הפרש בארץ הזאת בין יום טוב לחול המועד ולראש חודש וחנוכה יחד שבכלן אומרים קדיש על כל ספר וספר ואפילו ביום שמוציאין שלשה ספרים אומרים שלשה קדישין רק שבשבת במנחה וכן ביום הכפורים מאחרין לומר קדיש עד לאחר שיחזירו ספר תורה למקומו כדי לעמוד בתפלה מתוך הקדיש שאם יאמרו קדיש מיד אחר קריאת התורה לא יוכלו לחזור ולומר קדיש סמוך לתפלה על בלי מה שהרי כבר אמרו אשרי קודם קריאת התורה וכן במנחה של תעניות אבל בחולו של מועד אומרים הקדיש מיד אחר קריאת התורה על כל ספר וספר ואומרים אשרי וסדר קדושה ומחזירין ס"ת למקומו וחוזרין ואומרים קדיש ומתפללין וכן בר"ח וחנוכה אומר קדיש על כל ספר וספר ואומר אשרי וסדר קדושה וחוזר ואומר קדיש אחר שיחזיר הספר למקומו ואם ראית נוהגין שלא להפסיק בקדיש בין ספר לספר בחול המועד או בר"ח וחנוכ' אולי הם סבורין שההפסק הוא כדי להפסי' בין הקורין למפטיר ובאלו הימים שאין שם מפטיר אין צריך להפסיק ולא כוונו אל האמת דלדבריהם כשיש שלשה ספרים לא היה להם להפסיק בקדיש בין ראשון לשני אלא בין שני לשלישי לבד שהמפטיר קורא בו אבל בברצלונה יש מנהג אחר שאין אומרים קדיש על כל ספר וספר אלא אחר קריאת כל הספרים ונראה לי שהוא המנהג היפה דכיון שהמפטיר קורא בענינו של יום ועולה למנין הצריך ליום אין להפסיק בקדיש בין הקורין בספר הראשון למפטיר הקורא בב' ואע"פ שכשמוציאין שלשה ספרים אין המפטיר מן המנין שהרי בשני הספרים הראשונים קראו שבעה זהו שאנו עושין כן כדי לצאת מספק אם עולה למנין שבעה או אינו עולה וכיון שבשבת אפשר להוסיף על מנין שבעה אנו עושין שיקרא המפטיר שמיני לצאת מידי ספק אבל מ"מ עולה הוא שהרי קורא במה שהוא חובה ליום ולא דמי לשאר שבתות שאינו קורא אלא משום כבוד התורה כדאיתא בפרק (בני העיר) [הקורא עומד כ"ג. *(עי' טור וב"י טור וב"י או"ח רס"י רפ"ב) ומפסיקין בקדיש בינו לשבעה שעלו כיון שאינו מן המנין ומטעם זה כתוב בספר המנהיג בשם רבינו תם ז"ל דביום שיש שני ספרים שהמפטיר קורא במה שהוא חובה ליום אין מפטירין בו בקטן ואע"ג דקיי"ל דאפילו קטן עולה למנין שבעה מ"מ משמע דמה שהוא חובה ליום שאין קורא אלא אחד דצריך שיהיה גדול אלא שלמנין שבעה עולה קטן כשאחרים גדולים ואצ"ל בחול המועד ובר"ח וחנוכה שאין בו מפטיר והרביעי קורא בספר השני שאין מפסיקין בו בקדיש שהרי הקורא בספר השני מן המנין הוא ומפני שהם שני ספרים אין להפסיק מפני זה באמצע הקורין הצריכין והעולין למנין. ואח"כ מצאתי כתוב בספר המנהיג וז"ל וכן מנהג בכל הפרשיות הבאות חובה ליום אחרי קריאת הקוראים לפי החובה מפסיק בקדיש כגון שבת ור"ח ושבת וחול המועד ור"ח שחל להיות בשבת וחנוכה שאנו מוציאין שלשה ספרים אחד לקרות בו בענין היום ואחד בר"ח דתדיר ואחד לחנוכה מפסיקין בקדיש אחרי קריאת פרשת חנוכה וחוזר המפטיר וקורא בה ומפטיר בנרות דזכריה אב"ן ויש מקומות מועטין שלא נהגו כן עכ"ל. ואמת שגם בברצלונה לא נהגו שיקרא אחר זולתי המפטיר פרשת חנוכה ושיחזור המפטיר לקרותה אלא המפטיר לבדו הוא הקורא בפרשת חנוכה ואין אומרים קדיש עד לאחר שקרא המפטיר ואפשר שאם היה המפטיר קטן היה צריך לעשות כדברי המנהיג שיקרא גדול בפרשת חנוכה שגם הוא חובת היום ויפסיקו בקדיש ויחזור לקרותה המפטיר הקטן משום כבוד התורה ואפשר שגם דברי המנהיג במפטיר קטן הם זהו מה שנ"ל בשאלותיך *(עי' ב"י שם בד"ה ומ"ש ובד"ה כתוב בשה"ל מ"ש בזה ועי' במג"א שם סק"ו) וחתמתי שמי יצחק בר רבי ששת זלה"ה:

הן בעודני בסרקסט"ה על פני דברת ועשית כנגדי כל אשר יכולת והיית תמיד מספר בגנותי בפני מבקשי רעתי בחשבך למצוא חן בעיניהם בזה ואם אני לא גמלתיך כזאת כי את כל הטוב היטיב השם לך שם על ידי היתה התחלתו ואני הייתי גורם ומסבב ראשון אף כי אחרי נסעי משם עשית מה שעשית ודברת מה שדברת והכל ידעתי כי אין הכל משלמי רעה תחת טובה גם כי לא מראש בסתר דברת ועשית כי אם בראש הומיות בפתחי שערים בעיר האמנם אחרי נחמת כי עשית גם אני לא אהיה אכזרי מלמחול לך שרי לך ומחול לך וסר עונך וחטאתך תכופר נאום נאמן אהבתך יצחק בר רבי ששת זלה"ה: