תשובות ריב"ש/שיג
עוד שאלת מעשה אירע בראובן שהשכיר ביתו לשמעון לחמש שנים וזה תורף שטר השכירות נטל קנין ראובן והשכיר ביתו לשמעון במאה זהובים לשנה ונתן שמעון רשות לראובן למשכנו בלי רשות בית דין בכל מה שיהיה חייב לו מהשכירות ונשבע שמעון שלא יתן רשות וזכות על הבית הנזכר ושעבד עצמו להניח הבית ריקם לראובן הנזכר לזמן הנזכר וקנינו משמעון על כל הכתוב לעיל עד כאן. ואחר עבור הזמן תבע ראובן כל דמי השכירות ושמעון משיב פרעתי ויש מי שאומר שאפילו שהשטר ביד ראובן נאמן שמעון לומר פרעתי מההיא דפרק השואל (קג.) ואע"ג דכתיב וקנינא מיניה לא קאי על דמי השכירות ומצי טעין האי דאקניתו מנאי וכו' כי היכי דאמרינן התם האי דכתבנא שטרא וכו' ויש מי שאומר דאע"ג דאין הקנין מפורש על דמי השכירות כיון שכ' על כל הכתוב לעיל הרי הוא כאלו פירש שנטל קנין לפרוע דמי השכירות ותו לא מצי למימר פרעתי תודיעני גודל דעתך:
תשובה נראה לי מבואר כי מש"כ בשטר השכירות וקנינו משמעון על כל הכתוב לעיל אינו עולה על פרעון דמי השכירות דכיון שמפורש בשטר השכירות שנטל ראובן הנזכר קנין על דבר ידוע שזהו על שכירות הבית ונשתעבד שמעון על דברים ידועי' דהיינו שנתן לו כח למשכנו בלא רשות בית דין וכן שנשתעבד להניח לו הבית ריקם לסוף הזמן אם כן קנין שמעון לא קאי אלא על הדברים הכתובים למעלה שנשתעבד עליהם שמעון בפירוש אבל על שכירות עצמו כבר נטל קנין ראובן המשכיר על שכירות הבית להקנותו לשמעון בקנין וממילא נשאר שמעון מחוייב בשכירות הבית מן הדין אבל לא כדין מלוה בשטר שלא יהיה נאמן לאחר זמנו לומר פרעתי ואף אם נטל השוכר קנין על שכירות הבית והשטר ביד ראובן כל שלא נתן קנין בפירוש על הפרעון מצי למימר פרעתי *(עי' לקמן (סי' שמ"ח) ועי' ד"מ ח"מ (סי' שי"ז אות ב')) והיינו ההיא דפרק השואל כפי הגרסא הב' ופירושה שכתבה הרב בעל העטור ז"ל באות שי"ן שהשוכר עשה שטר למשכיר והשטר היה ביד המשכיר וטענתם היתה בפרעון השכירות שהשוכר היה טוען פרעתי שכירות דחמש שנין והגרסא היא להכי כתיבנא לך שטרא כי היכי דלא אחזיק עלך. אבל רש"י ז"ל גריס וכן רבינו אלפסי ז"ל להכי כתיבנא לך שטרא כי היכי דלא תחזיק עלאי ופירשו שהמשכיר עשה שטר לשוכר ולא היה בו זמן והמשכיר היה טוען כבר עברו חמש שנים שדרת בבית כמו"ש זה בפירוש רש"י ז"ל ובהלכות. גם הרמב"ם ז"ל נראה שכך פירשה וא"כ אינה ענין לנדון זה דיש לומר דטענת להכי כתיבנא לך שטרא דהתם עדיפא מהיכא שהטענה היא על הפרעון אבל מכל מקום הדין דין אמת וכ"כ בספר ח"מ (סי' שי"ז) שהשוכר נאמן לאחר הזמן בשבועה לומר פרעתי בין השכירות בעל פה או בעדים או בשטר: