תשובות ריב"ש/שט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מיורקה לחכם רבי וידאל אפרים גירונדי נר"ו

אלהים עמך גבור החיל הה"ר וידאל אפרים נר"ו ויענה את שלומך ויאריך את ימיך הן אודיע לכבודך כי בהגיע אני כתבך הראשון קודם הפסח קבצתי בבהכ"נ ברורי העברות של העיר הזאת והראיתי להם כתבך ובקשתי מהם להביא לפניהם הסופר ההוא וכן עשו ושם בפומבי גערנו בו וצוינו עליו לבל ישחוט בעיר הזאת לא לעצמו ולא לאחרים אחרי שכבר יצאה טרפה במיורקה מתחת ידו ונפסל שם ולא ראינו לקפח פרנסתו ולירד עמו עד לחייו לבל יכתוב ספרים אך איימנו עניו להיות זהיר במלאכתו שמלאכתו מלאכת שמים ושאם לא כי חמלנו עליו עתה היה מן הראוי לצוות עליו לבל יכתוב מהם אבל אם ימצא בו עון מכאן ואילך שנייסרהו ונפסלהו והוא קבל את דברינו ותמיד היה הולך אחרי לספר בגנות בדברי הבליו והייתי גוער בו עד שפעם אחת אמרתי לו מדוע אתה אומר כי הרב רבי וידאל אפרים אומר זה מחמת שנאה ומה עשית לו ומה הלאיתו אמר היה שואל ממני שמכל ס"ת שאכתוב אעלה לו מס ואשיב לו אשכר שלשה פרחים אמרתי לו רשע שקר אתה מדבר עליו כי חלילה לו מעשות זאת ואנחנו מכירין אותו מנעוריו הולך תמים ופועל צדק ודיבר אמת בלבבו אז אמר א"כ למה הוא משקר עלי כשם שהוא משקר עלי כך אני משקר עליו וספרתי דבר רשעו ברבים למען יכירו בכזביו וכבא כתבך השני עם הקונדרס שכתבת עליו לנכבדים מוקדמי הקהל ישמרם צורם שלחתי הקונדרס צרור וחתום אליהם ולהיותם טרודים בעסקי הקהל וגם נתפשו ימים עברו ארבעה או חמשה ימים ולא פתחוהו לקרותו אחר כן קראוהו הם זולתי וכאשר שאלתים עליו באמת נפלאו עליך אחרי שיצא מאצלכם מה לך לרדוף אחריו בכל המקום אשר ילך וחכמינו ז"ל אמרו (סנהדרין קז:) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת וקראו עליך את המקרא הזה אחרי מי יצא אמרתי להם תנו לי הקונדרס למען אוכל לענות עליו ועל כתבו וגם אתם כתבו אליו כטוב בעיניכם אמר אלי אחד מן המוקדמין הוא רבי יצחק כהן י"א אשר הוא זקן ונשוא פנים אוהב את חכמים ומתחמם כנגד אורן והמפקח יותר בעסקי הקהל הנה חברנו אניצחק טויל י"א תפש הכתב בידו ולא גמרנוהו לקרותו ושלחתי אליו כמה פעמים ודוחה אותי באמרו כי יחפשנו בביתו והפצרתי בו לשלוח עוד בעדו וכן עשה כמה פעמים ולא השיבו גם אני אמרתי לניצחק טויל פה אל פה ואמר כי הוא ישלחנו אלי ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה ואם שלחתי בעדו עוד פעמים רבות ולא ידעתי אז על מה עשה ככה עד עתה כבא כתבך השלישי הראיתיו ופרסמתיו לגדולי הקהל וגם לנכבד הישיש אביו דון עמרם טויל י"א נודע הדבר וחרה לו מאד והמוקדמין בראותם כתב הנכבדים נאמני קהלכם נתוכחו עמו מאד מדוע עשה כזאת וגם שישיב הקונדרס למען ישלחוהו לנכבדים הנאמנים כאשר בקשו ולא אבה אבל שיתן אותו לסופר הקהל יטפיסהו וישיב אליו הקונדרס בעצמו וחבריו להיותם אנשי שלום בורחים מריב ומצה אמרו טוב הדבר וסופר הקהל הלך לביתו ומיד המו מעיו לראות השטה ההיא אשר שם הזיוף ומצא שהיה כתוב בה מתחלה ומשמרות עצמן מכל דופי ואין צוחה ושמצה ונגרדו ש' מ' ממלת ומשמרות ובמקומן נכתב פ' ק' והמלה היא עתה ומפקרות וגם נגרדה מ' ממלת מכל ונכתבה ל' במקומה והמלה היא עתה לכל ועדיין רשומה של מ' נכר וכן נגרדה מלת ואין זולתי הוא"ו ונכתב עתה ושם ועדיין רשום כרעיה דנו"ן נכר והסופר כשראה זה להיותו מקנא לשם יתעלה ולאמת הראה הדבר לניצחק טויל בעצמו ונפלו פניו ואמר כי ראוי שיחתכו יד הרשע ההוא ושהוא ירדוף אחריו ושטוב בעיניו שישלחו לנאמנים יצ"ו הקונדרס בעצמו והסופר בלילה ההוא הניח הקונדרס ביד אניצחק טויל והלך בשמחה ואבוקה בידו לכל גדולי הקהל להגיד זה וניצחק טויל אומר בפיו כי הוא ירדוף המזייף ההוא עד חרמה איני יודע אם אמר בשפתיו ומבטל בלבו ועדין הקונדרס בידו ואודיעך כי בן בני ז"ל שלום לו זה לי שנה וחצי הביאותיו מברצלונה פה ולנסי"ה הנה הוא בשנת השמנה התחיל ללמוד בזה הקיץ משניות מברכות תענית ומגלה ראש השנה ויומא והיה אומר על כה כל מה שהיה לומד מהן ויש לו לב להשכיל תהלות לאל ועתה מתחיל ללמוד סוגיא והוא משלש ימות החול שליש בתלמוד שליש במקרא ושליש בפרשה. מה שנשאלתי מן הותיק אנדורן אשתרוק י"א ובקשת ממני שלא להשיב לשאלתו גם עלה ג"כ בדעתי לבלתי השיב לו אם לא בהיותי נשאל משתי הכתות יחד או מן היושבים על המשפט. אשר הודעתני בכתבך השני כי לא נתקבלה תשובתי בענין הרבית איני חושש כי הם רשאין ולא אני אכן אין האמת נעדרת מפני שלא תקובל ממי שאמרה:

ומה שאמרת בכתבך זה השלישי כי נטיתי מדברי הרמב"ם ז"ל ממ"ש (פ"ו מהלואה) בהלכות המוכר בית או שדה ואמר המוכר ללוקח וכו' איני רואה בו דבר כנגדי שהרי אמר שכשהמוכר מתנה להחזיר לו כשיהיו לו המעות שהוא רבית קצוצה וכן כתבתי אני משמו דבזביני דאסמכתא הוי רבית קצוצה ומה שכתב הוא ז"ל היינו זביני דאסמכתא ומה שכתב שאם אמר הלוקח מדעתו הוא מותר זהו כשאין המוכר מקפיד כלל בזה אלא מכר במוחלט בלא תנאי ושיור אלא שהלוקח מעצמו ומרצונו אמר כן והנדון שנשאלתי עליו המוכר היה מקפיד ומכל מקום היינו יכולין לבאר דבריו שבפרק זה שהוא כשהלוקח מתנה בדבור לבד וטעם ההתר הוא לפי שאין תנאי זה מועיל כלום כיון שלא קנו מידו ולוקח הוא דאתני ולא מוכר והוי פטומי מילי בעלמא כמו שמבואר זה בגמרא (ב"מ ס"ו.) נעשה כמאן דאמר ליה מדעתי איתמר וכמו"ש רש"י ז"ל וכן הביא הריא"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ן ז"ל בבאור שטעם ההיתר הוא לפי שאין תנאי הלוקח מועיל וכן כתב הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל (פ"א מהלכות מכירה) באר שהתנאי קיים ואין בו משום רבית ודבריו הם מן המתמיהין בזה כי הגמרא אומרת בהפך שהרי מתחלה שאלו בגמרא על אותה ברייתא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא נראה שדעת התלמוד דכל שהתנאי קיים אין חלוק בין התנה מוכר להתנה לוקח ולזה תירץ רבא דסיפא דאמר ליה מדעתיה רוצה לומר שאין מתחייב להחזיר אלא אם ירצה ואז הוא מותר אף אם בסוף יחזיר כיון שמן התנאי אינו מוכרח בזה ואח"כ הקשו מדברי רבא לאמימר דאמר דכל שהתנה לוקח פטומי מילי בעלמא הוא ולדברי רבא צריך שיאמר מדעתי ואם לא אמר כן התנאי מועיל וחייב להחזיר ועל זה בארו נעשה כמאן דאמר ליה מדעתי איתמר דכל שהתנה לוקח אין חייב להחזיר אלא אם ירצה כל זה מבואר בגמרא ואולי נוסחא אחרת היתה לו בנמרא ומה שלא הבאתי אותה ברייתא לפי שאין מתבאר ממנה אם הוא רבית קצוצה או אם אבק רבית ואדרבה נראה ממה שאמרו עליה בגמרא (ס"ה:) שהוא צד א' ברבית אלא ששם לא דברו אלא בעוד שאינו מחזיר אם מותר לאכלן או הוא אסור כיון שהתנאי קיים ואפשר לבא לידי רבית קצוצה והוי צד אחד ברבית אבל לאחר שנתבטל המכר רבית קצוצה הוי כרבינא דחשיב ואפיק פירי וכבר בארתי אני כל זה באור רחב ומה שדנתי בדרך אפשר לומר שהוא רבית קצוצה אפילו בהצמיתה לו מיד מבלי פדיון ואמרת שהפרזתי על מדותי וכל המחמיר עליו הראיה ללמד האמת עד לעצמו והדבר ההוא השכל מקבל אותו כי המשעבד עצמו ונכסיו לפרוע כל ימי עולם עשרה דינרין בכל שנה בעד מאה דינרין שקבל אפילו אומר בלשון מכר הרי הוא רבית קצוצה וכבר הבאתי ראיה מחכירי נרשאי לדעת האומרים שהיא רבית קצוצה ולדעת המתירין אותה במשכנתא דסורא חלקתי בין דינה לנדון זה בחלוק מבואר לכל מודה על האמת יקבלנו מי שירצה השומע ישמע והחדל יחדל: