תשובות ריב"ש/שח
עוד שאלת אם מותר להלות לישראל חברו ריא"ל זהב השוה עשרים דינרין על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרין מאי כיון דנפיש פסידייהו וההזקים מצוים בחם אם מזעף חים אם מחרום האויבים השוללים יהיה מותר שהרי מצינו (בב"מ ע"ג.) בפרדיסא דאסר רב ואמרינן ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו אלמא אעפ"י שהוא משתכר לעין כל שקנה פירות כרם השוים דרך משל אלף זוז כחמש מאות כיון שהוא קרוב להפסד והוא אפשר שימצא בו ההפסד מותר הכא נמי יהיה מותר או דלמא כיון שנתן מעות ופסק עמו תוספת קצוב רבית גמורה מאי ואם באולי נוכל לבא בזה ממקום אחר שנוציאהו בכלל מדין רבית ולא יהיה זה אלא כמו אסמכתא שזו בודאי אסמכתא היא אם תלך הספינה בשלום יתן זה דרך משל עשרים ליטרין ואם יארע בה הפסד יתן זה מאה ליטרין ואע"ג דאסמכתא לא קניא בכל דאי וכל שכן באסמכתא שאין בידו להשלים כמו זה ואעפ"כ מה לנו די לנו שיצאנו מדין רבית ואולי שהסוחרים והספנים יוכלו להתנות בענין כזה וכבר שמענו שפשט מנהגם ולא שמענו מי שמיחה בידם לעולם והוא שנוהגין לתת עשרים ליטרין דרך משל למי שיבטיח לו מאה ליטרין שיש לו בספינה ואם תלך בשלום יהיו העשרים ליטרין שלו ואם יארע בה שום תקלה יתן לו הוא ק' ליטרין איני רואה בזה הבדל אלא מי יקדים המעות ולא שמענו מי שמפקפק בזה אנא רפא נא למחלת חשכנו וכו' עכ"ל שאלתך:
תשובה נראה ברור שאסור לישראל להלוות לישראל חברו דינר זהב השוה כ' דינרין על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרין לפי שזו הלואה וקוצץ לתת לו דבר קצוב ברבית ואעפ"י שהמלוה מקבל עליו אחריות המעות כל ימי המשך מהלך הספינה עד שובה עדיין לא יצא מידי הלואה דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי ליה זוזי בעיניהו ולא דמי למרא והיינו ההיא דרב חמא דהוה מוגר זוזי בפשיטא (שם ס"ט:) כפי מה שפירשו התוספות שהיה רב חמא מקבל אחריות המעות אם נאנסו קודם שהוציאם הלוה וגם אחר שהוציאם אם נאנסו כל נכסי הלוה שיהיה פטור מלשלם ואף אם יחזור ויעשיר אפילו הכי נאסר זה בגמרא כיון דלא דמי למרא דלא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיהו וכל שכן בנדון זה שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה אלא באחריות הלוה לגמרי דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה ומשעת שובה עד שעת פרעון ואע"ג דהכא ההזקים מצויין אין בכך כלום דמי לא עסקינן בההיא דרב חמא שנאסר אף אם המלוה סוחר ים ומוליך כל אשר לו מצרים באניות דהא יהבי טעמא בגמ' משום דלא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיהו ולא דמי למרא ומאי דשרי רב בפרדיסא בתורי דנפיש פסידיהו התם זביני הכא הלואה דהתם כיון שהיה לוקח פירות הכרם ושהוא יעשה ההוצאות ואפשר שיארע קלקול בענבים וגם יפסיד ההוצאות שהם מרובות מפני קלקול שאפשר שיגיע לשוורים הוה ליה קרוב לזה ולזה. ומה שאמרת אם נוציא זה מדין רבית ונאמר שהוא כדרך אסמכתא שזו בודאי אסמכתא היא אם תלך הספינה בשלום יתן זה דרך משל עשרים ליטרין ואם יארע בה הפסד יתן זה מאה ליטרין זה בודאי אפשר הוא ומותר גמור היה אם לא היה בכאן הקדמת מעות אלא כמו שנים שהמרו זה את זה אם יהיה כך אתן לך כך וכך ואם לאו תתן לי אתה כך וכך אבל כל שזה נותן לו מעות בהלואה ולריוח ידוע אף אם המלוה מקבל אחריות הספינה אסור אלא שהוא אבק רבית כפי מ"ש הר"ם ז"ל בההיא דרב חמא וכמ"ש למעלה. ומה שנוהגים לתת עשרים ליטרין למי שיבטיח מאה ליטרין שיש לו בספינה זו דרך אחרת היא לפי שאין כאן הלואה אלא כעין מכר שמקבל עליו אחריות מעות האחר בעד הסך ההוא שנותן לו זה ואף אם יקדימו לו עתה העשרים ליטרין אין חשש בזה *(ב"י שם בד"ה המוליך וכו'. שו"ע שם ס"יח) וכי תימא זה שלוקח עתה עשרים ליטרין ולאחר זמן אם יארע הפסד בספינה יצטרך להשיב מאה ליטרין נמצא שהאחר יקדים עשרים ליטרין ויקבל ק' ליטרין אחר זמן והרי זו רבית. אין זה שהדבר ידוע שאין נותן מאה ליטרין מפני הקדמת העשרים ליטרין שהוא נותן אלא מפני ההפסד שהגיע בספינה שקבל עליו אחריותן והעשרים ליטרין הראשונים כבר קנאם המקבל מתחלה ועוד שאין זה מתרבה מעט מעט אלא כעין קנס הוא שמתחייב יחד עתה בכל המאה ליטרין באבד הספינה ואין כאן אגר נטר ליה דומיא דאם לא נתתי לך מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלך שהתירו במתני' (ס"ה:) אבל הצד האחר שנותן לו ריוח ידוע בשוב הספינה הרי הליכת הספינה ושובה נעשה בזמן וכל יום ויום מתרבה השכר מעט יום אחר יום ואיכא אגר נטר ליה. ומה שבא בשאלה לשון זה נוסחו ואע"ג דאסמכתא לא קניא בכל דאי וכל שכן באסמכתא שאין בידו להשלים כמו זה ואעפ"כ מה לנו וכו' הנה בזה הלשון נטית מן המסילה ויצא לך זה ממה שמצאת בפרק איזהו נשך (בבא מציעא ע"ג:) ולרב אשי מאי שנא ממתניתין אם אוביר ולא אעביד אשלם במטבא התם בידו הכא לאו בידו ונראה לך מכאן דטפי הוי אסמכתא לאו בידו מהיכא דבידו אלא דכיון דאסיקנא דכל דאי לא קני אפי' היכא דבידו כההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במטבא הוי אסמכתא ולא מחייב או שאתה סובר כדעת הגאון ז"ל דמחייב היכא דבידו מתקנת חכמים שחייבוהו כיון שהיה בידו לגמרי אע"ג דמדינא מפטר דאסמכתא היא ומתני' דאם אוביר הלכתא היא ותקנתא היא ומה שהקשו בגמרא ולרב אשי מאי שנא ממתניתין אם אוביר וכו' פירש הגאון דהכי מקשי אמאי לא תקנו כאן כמו התם ומתרץ התם בידו וראוי לתקן לחייבו כיון שפשע במה שהיה אפשר לו אבל הכא לאו בידו. אבל הכלל היוצא לך מכאן כל היכא דאין בידו להשלים כגון הכא הוי אסמכתא טפי. הא ליתא שאין אסמכתא אלא בתולה בדעת עצמו לומר אם לא אעשה כך אתן כך שהוא סומך על עצמו לעשות כן ומשום הכי מתני אי לא עביד ולא גמר בדעתו לאקנויי כגון ההיא דפרק ד' נדרים (נדרים כ"ז.) אם לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין ליבטלן זכוותיה וכן ההיא דתנן (ב"ב קס"ח.) אם לא נתתי לך מכאן ועד ל' יום אחזיר לו שטרו וכן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי וכו' (ב"מ ס"ה:) אבל תולה בדעת אחרים שאין בידו כלל לאו אסמכתא היא דכיון שאינו תולה בעצמו ואין בידו כלל גמר ומקני אדעתא דההוא תנאה וזה מבואר בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ד:) דרב ששת אמר התם דמצחק בקוביא לאו אסמכתא היא כיון דלא תליא מלתא בדעתיה אלא אף בדעתא דחבריה ובמעשה דידיה וקי"ל כותיה ואפילו רב חמא דאמר אסמכתא היא מפרש טעמיה בגמרא משום דאמר קים לי בנפשאי דידענא טפי וכן תולה בדעת יונו אמרינן התם דלא הוי אסמכתא לכולי עלמא אי לאו משום דבנקשא תליא מילתא ואמר אנא ידענא בנקשא טפי הא לאו הכי נאו אסמכתא היא. והא דאמרינן גבי ההיא דרב אשי דכיון דלאו בידו הוי אסמכתא התם אע"ג דלא תלה בדעתו לגמרי מ"מ תלה תנאו בנוהג שבעולם שמוציאין שם בפרוותא דזולשפט ברוב השנים וברוב הזמנים יין הרבה בזול ומוכרין לכל אדם והוה כתולה בדעת עצמו והוי אסמכתא דלא גמר ומקני ומשום טעמא דמי יימר דמזבני ליה לא הוי פושע ולא קנסוהו לחייבו כיון דמן הדין הוא פטור לא דמי לאם אוביר דהוי פושע גמור *(עי' בתוס' (ב"מ ע"ד.) בד"ה הכא וכו' ובתוס' סנהדרין שם בד"ה כל וכו' וע' בב"י ח"מ סי' ר"ז סי"ח מש"ב) אבל בנדון זה שתולה בדבר שהוא מקרה גמור אם תהיה רוח סערה בים מפרק אניות ומשבר ספינות או יחד יבואו גדודים וחברת גנבים ושודדים לשלול שלל ולבוז בז ואין בידו להיות נכון לבו בטוח לא יירא מכל אנה כשהתנה מתחלה גמר ומקני ואין כאן אסמכתא ועקרן של דברים אלו תמצאם מבוארים לרבינו הרמב"ן ז"ל בהלכות נדרים שחבר בפרק ארבע נדרים:
אם אחרו פעמי תשובתי ובשש רכבה אל תתמה על החפץ היתה נסבה לכתי טירו"ל לחתונת אחד מן החברים החשובים נודעת לו אהבה יתירה וחבה ואחרי שובי יסובו עלי רבים בדברי ריבותם עוד זה מדבר וזה בא כי טבע הענין חייב היותה רבת השעור במדת ארכה ורחבה גם כי היקר המעתיקה בהכחידו לבהלות טרדתו וחשכת מעשהו כי רבה פעם יצא לחוץ ידבר פעם אסור בזיקים אל הקובה פעם אל הכלים נחבא ואם כה יאמר כעת מחר אתן יד אכתבה הנה לימים רבים החזון ולעתים רחוקים הוא נבא ויכתוב שורותים אחת בכרסה ואחת בגבה ולא נודע כי באו אל קרבה כל אלה חברו להאריך מועדה עד רצה האלהים מגן להולכי תום ואמר מרכבתה לרתום ותתום בטח בה' ועליו דרכיך גול הוא ימלא משאלותיך ובשמו תדגול לא תצטרך גשן של שועל ולביצת החרגול והן אני כפיך בכל אשר תשיג ידי היות לך לאח קרוב ומזה תקע כפך בעדי ואותי ערוב ברכה תדושן ושלום לרוב כנפשך ונפש נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: שעל הכתב כל לבבות דורש ימשוך בחן שפתותיו ומתק חכו נא יותן סגור תחתיו לא ישקול כסף מחירו וערכו כח מעשיו עשויים באמת וישר וצדיק דרכו הנבון הותיק אנמשה גבאי י"א: