תשובות ריב"ש/שג
ולענין מזונות היבמה אחר שחלץ לה היבם ולא נתנו לה כתובתה אם יש לה מזונות על נכסי בעלה הראשון אם לא מבואר הוא שאין לה מזונות על נכסי בעלה אלא שלשה חדשים הראשונים לפי שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה לא לאחר ולא ליבם אבל מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעל ולא משל יבם משל בעל אין לה דהא לא קרינן בה כל יומי מיגד אלמנותיך שהרי היא כארוסה ליבם דאשה הקנו לו מן השמים ומשל יבם אין לה שהרי לא נשאה עדיין אלא שאם עמדה בדין ליבם או לחלוץ וברח אז יש לה מן היבם אי משום דקנסינן ליה כמו שפירש"י ז"ל אי משום דהויא כארוסה לאחר הגעת זמן כמו שפי' הרמב"ן ז"ל והבאים אחריו. וכל זה מבואר בגמרא בפ' החולץ (יבמות מ"א:) ומעתה כיון שכבר אבדה מזונותיה מנכסי בעלה אין לומר שמפני שחלץ לה היבם תחזור לזכות במזונות על נכסי בעלה אלא הרי היא כאלמנה אחרת שנתארסה לאחר ונתגרשה ממנו. ואם מפני שזאת לא נתארסה מדעתה אלא שנפלה לפני יבם מ"מ מן שמיא הוא דקנסוה כדאיפסקא הלכתא התם גבי נפלה לפני קטן שגם משל בעל אין לה ואיני רואה בזה שום ספק *(ד"מ שם סי' ק"ס אות א') ומה שאמרת שיש בזה לאדונינו הרב אלברגל"וני ז"ל סברא יחידית אין בידי חבורו וגם לא מצאתי למפרשים ז"ל שיביאו סברתו על זה ואף לא בעטור הרגיל להביא דבריו ואם כתב הרב ז"ל שיש לה משל בעל עד שיפרעו לה כל כתובתה אולי הוא מפני הירושלמי (ב"מ פ"א הל' ה') שסוברי' שם בגרושה דעלמא שיש לה מזונות עד שיפרע לה הבעל כל כתובתה כמו שנטה לזה הרב בעל העטור וגם הרא"ש ז"ל וכבר דחה הירושלמי ההוא הרב אלפסי ז"ל בהלכות פ"ק דמציעא ופרק שני דייני גזרות בראיות גמורות. ומלבד אותן הראיות שהביא הוא ז"ל נראה לי ראיה גמורה ההיא דאמרינן בפרק אלמנה ניזונת (כתובות צ"ז:) גבי מתני' דתנן גרושה לא תמכור אלא בבית דין הא נמי תנינא וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב"ד כל שאין לה מזונות לאתויי מאי לאו לאתויי גרושה דאלמא דגרושה אפי' לא נפרעה מכתובתה אין לה מזונות והרשב"א ז"ל כתב בתשובה בפשיטות דגרושה אע"פ שלא נתן לה כתובתה אין לה מזונות. וז"ל הרשב"א ז"ל בתשובה ההיא כל אשה שנתגרשה גרושין גמורין אין הבעל חייב במזונותי' ואפי' לא פרע לה בעלה כתובתה וכן תמצא בהלכות הרב אלפסי ז"נ בפ"ק דב"מ ובפרק אחרון דכתובות והוכיח הדברים הרב אלפסי ז"ל בראיות נכונות ויש עוד ראיות כהנה וכהנה והדין אמת עכ"ל. ואפילו לאותן שנטו לסברת הירוש' בגרושה נראה שאין לומר כן בחלוצה שהרי הרא"ש ז"ל שנטה גם הוא קצת לדברי הירוש' נדחק לדחות ראיות הרב אלפסי ז"ל ולומר דודאי אין טעם הירושלמי מן הדין אלא תקנה שתקנו כדי ליפות כח האשה שיתן לה כתובתה בעין יפה ולא יד על יד דאל"כ אמאי חייב לזונה יותר משאר בעלי חובין ובודאי שכן הוא שהרי זו מדינא לית לה שאינה אשתו ומתנאי ב"ד נמי לית לה שאינו אלא באלמנה ואת תהא יתבה בביתי וכו' אלא תקנה היא וא"כ יש לנו לומר שכשתקנו בני מערבא לא תקנו אלא על המגרש לבד אבל על היורשין לא תקנו אפי' בגרושה דדוקא בחייו אבל לאחר מיתת המגרש אין לה מזונות על היורשים כדאמרינן נמי התם בפרק אלמנה נזונית דבמגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותיה דוקא מחיים אבל לאחר מיתה לא דאין מוציאין מן היורשים מזונות מספק אע"פ שמחייבין הבעל מספק מפני שמעוכבת בשבילו מלהנשא עד שיגרש גרושין גמורים וכ"ש שלא תקנו על היורשים שלא מן הדין במגורשת גמורה ואם כן בחלוצה נמי שכתובתה על נכסי בעלה אין לחייב היורשין במזונות שלא מן הדין עד שיפרעו לה כתובתה *(ב"י שם רס"י צ"ג סד"הואם) שא"כ תובעת כתובתה למה אבדה מזונותיה ולא תקנו שיתנו לה מזונות עד שתהא נפרעת עד פרוטה אחרונה ואם מפני שחללה כבוד בעלה בבואה לפני ב"ד על תביעת כתובתה כ"ש זו שבאה לפני ב"ד לחלוץ מיבם ולרוק בפניו כדי שתוכל להנשא לאחר. סוף דבר איני רואה בשום פנים לחייב יורשי הבעל במזונות חלוצה ואתם אם יש אתכם דעת אחרת בזה הודיעוני והראיות שיש לכם על סברתכם נאם נאנח על מה שאבד לך האל ישלם לך נחומים ויפתח לך שערי רחמים נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: