תשובות ריב"ש/רפה
טוליטלה לחכם רבי יהודה בן אשר נר"ו
גבר חכם בעוז ישמרך שומר ישראל ויחלימך ויחייך וישיבך לאיתן בריאותיך ויסיר מחלה מקרבך וגם אויביך ישלים אתך ויטע ביניכם אהבה ואחוה ושלום כבר ספר לי הנבון רבי משה זקודו י"א אודותיך עם שכנגדך ואמרתי לו אשר עם לבבי כאשר יגיד לך ואם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמוד בשלום ותהיה רצוי לכל ויתקיים בך יהודה אתה יודוך אחיך:
אשר אמרת שאסור למכור ספר תורה לחזק בית הכנסת בדמיו מבואר הוא ואפילו אית ביה תיוהי ומה שאמרת שאף בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לא התיר הרא"ש ז"ל אלא בשל כפרים אבל לא בשל כרכים אני חוכך להחמיר בספר תורה אפי' בשל כפרים ואפי' בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דמאי דאמרינן בגמרא (מגילה כ"ו.) לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שיכרא שפיר דמי נראה לי דאבית הכנסת קאי וכן משמע לישנא דלמשתי ביה שיכרא דמשמע למשתי שיכרא בבית הכנסת עצמו והוי דומיא דעובדא דבסמוך דרבינא דהוה ליה תילא דבי כנשתא בארעיה ובעא למזרעיה אע"ג דאף הדמים בכלל לומר שיכולין למכור ולמשתא שיכרא מן הדמים דלא עדיפי הדמים מבית הכנסת עצמו מכל מקום לישני משמע דבבית הכנסת איירי וכ"ש לגרסת הרב אלפסי ז"ל דגריס אפי' למשתי ביה שכרא ולמשטח בה פירי אבל ס"ת כמו שאין שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין להתנות ולהוריד ס"ת עצמו מקדושתו כך אין יכולין להתנות בדמיו להורידן מקדושה חמורה לקדושה קלה וכן נראה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק י"א מהלכות תפלה) בענין בית הכנסת ובפ"י מהלכות ס"ת כתב לעולם אין מוכרין ס"ת אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה וכו' והיינו מדאבעיא לן בגמרא (שם כ"ז.) מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה אסור או דלמא כיון דלא אפשר לעלוי שפיר דמי ולא אפשיטא ונקטי לה רבוותא ז"ל לחומרא דלכתחלה אין למכור ס"ת כי אם ללמוד תורה ולישא אשה אבל אם מכרוהו בדיעבד לוקחין בדמיו ספר תורה ולא ספרים שאין מורידין הדמים מקדושה חמורה לקדושה קלה ומשמע אפי' שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אין יכולין להתנות כן שהרי אין כח שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשל צבור גדול מכח היחיד בשלו וכיון שאין היחיד יכול להתנות להוריד דמי ס"ת לקדושה קלה ממנה שאם היה לו יכולת בזה היה מותר ליחיד למכור ספר תורה לדברים אחרים דהא לא אבעיא לן בגמרא למיסר לכתחלה אלא משום שצריך לעלות בדמיו ובס"ת לא אפשר לעלויי אבל אם לא היה צריך לעלות והיה מותר לו להתנות להוריד הדמים לקדושה קלה היה מותר ליחיד אפילו לכתחלה למכור ס"ת ולהתנות להוריד הדמים אין צריך לומר ישן ליקח בו חדש וכיון שאין היחיד בשלו יכול בזה גם אין שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין בשל צבור וכיון שהמכירה אסורה כ"ש המתנה דהא במה שמותרת המכירה איכא פלוגתא בגמרא (שם כ"ו:) במתנה ואף בבית הכנסת נראה כדעת הרמב"ם ז"ל שאין שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין להתנות על הדמים להורידן לקדושה קלה אלא המותר לבד לאחר שלקחו מן הדמים דבר של עלוי והותירו אבל מכל הדמים לא ולדבריו יקשה איך הותרה המתנה מטעמא דאי לאו דיהיב להו מידי לא יהבי ליה ונצטרך לומר ונפרש חי לחו דיהיב להו מידי דבר של עלוי כגון תבה ומטפחות וכן פי' הרמב"ן ז"ל מפני שהוקשה לו איך תפקע קדושת בית הכנסת ותחול על ההנאה ההיא ואינה בעין ולזה פירש אי לאו דיהיב להו מידי של עלוי שהוא בעין עדיין. אבל מלשון הרמב"ם ז"ל אין נראה שפירש הוא כן או אפשר דאף בכל דמי בית הכנסת יכולין להתנות שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אלא שהרמב"ם ז"ל אשמעינן רבותא דאע"פ שלא התנו בשעת מכירה על כל הדמים ונשארו הדמים בקדושה והוצרכו לעלות בהן אפ"ה כשעילו והותירו יכולין להתנות על המותר *( ב"י או"ח סי' קנ"ג בסה"ד ומשמע וכו':) ואף אם היינו אומרים דשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולין להתנות אפילו בס"ת שלא לעלות בדמיו וימשך מזה להתיר לכתחלה על ידם מכירת ס"ת כיון שאין צריך לעלות בדמיו וכן המתנה מותרת כמכירה אפ"ה נראה שאין להתיר המתנה אלא איש הרגיל אצלם דאיכא למימר ביה אי לא דיהיב להו מידי אבל שיתנו אנשי אותה העיר לעיר אחרת הרחוקה מהם דליכא למימר הכי לא כל שכן בדרך שאמרת שהם יתנו להם הס"ת במתנה ויחזרו הם לתת להם המעות במתנה ומתנה שהיא בהערמה כזו לא הותרה. ועוד דאי חשבת לבית הכנסת ההיא כשל כרכים מפני שבנאה היחיד והקדישה ואיכא למיחש למה שאמרו בירושלמי (שם פ"ג ה"א) שמא אחד בסוף העולם קני בה כפי מה שפירשו קצת המפרשים ז"ל שמא הוקדשה לדעתו אם כן אף המתנה אסורה כי היתר המתנה משום דדמיא למכירה דאי לאו דיהיב להו מידי לא הוו יהבי ליה אבל אם המכירה אסורה איך המתנה תהיה מותרת ומיהו יש מפרשים הירושלמי שמא יש אחד בסוף העולם שסייע ונתן חלק בבנינה ולפי הפירוש הזה אין לומר כן בבית הכנסת שבנאה היחיד והקדישה אבל מה שנ"ל להתיר הלכה למעשה למכור ם"ת שנמצא בו איזה טעות או שחסר אות אחת או שיתיר אות אחת דכיון שפסול אין בו קדושת ס"ת והרי הוא כחומשין ושבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ימכרוהו ויתנו שלא לעלות בדמיו או שימכרו אפילו ספר תורה כשר להספקת התלמידים או להשיא יתומים בדמיו דהוי דומיא דללמוד תורה ולישא אשה *( ב"י שם להלן בד"ה כתב הריב"ש וכו':):