תשובות ריב"ש/רנח
עוד שאלת שני בתים זו בצד זו לשני שכנים והאחד מהם מחזיק בו בצד זה בסמיכת קורותיו על הכותל המבדיל ביניהם והאחר אינו סומך כלום עליו מצדו ובא עכשיו להכניס קורותיו בכותל ההוא באמרו דרך סברא שיד שניהם שוים בו ושהו' בשותפות בינו ובין חברו מזמן קדום ואין לו שום ראיה בזה ולא נודע מי בנאו תחלה ושכנגדו טוען שאינו נראה כך שהרי הוא יש לו חזקה בכותל והאחר ולא כלום אם יש לאותו שאין לו שום חזקה בכותל ההוא לפרוע חצי ההוצאה בכל הכותל או למעלה מארבע אמות כמו שיעריכו ב"ד ע"פ אומן בנאי אם לאו כי אם היתה שם ידיעה מי הוציא יציאותיו לא היתה שם מחלוקת ביניהם:
תשובה אין ספק שאפילו נודע שבנאו הא' כלו משלו אין על הא' לפרוע בו עד ד' אמות כל שזה טוען שכבר פרע לו חלקו עד ארבע אמות כדאמרינן בפ"ק דב"ב (ה'.) כותל חצר שנפל עד ארבע אמות מחייבין אותו לבנותו בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן ובנדון זה שהם באים מכח אחר טוענין לזה שכבר פרע חלקו המגיעו אותו שהוא בא מכחו דהא טוענין ליורש וטוענין ללוקח ולמעלה מארבע אמות אם נודע שהאחד בנאו משלו תחלה וטען השני שאחר כן פרע לו חלקו המגיעו מפני שהיה דעתו לסמוך אינו נאמן אלא בראיה וכדתנן התם למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו לבנותו סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מנגלגלין עליו את הכל בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן ובנדון זה ג"כ אם היה נודע שזה שמחזיק בו בסמיכת קורותיו בנאו יכול לכוף לזה לפרוע לו חלקו המגיעו בכל הכותל כיון שעשה שם בית וסמך לו לכותל אחר כנגדו ואע"פ שלא סמך הקורות על הכותל ההוא שהרי נהנה הוא בכותל ההוא והרי לא היה בית בלעדיו וכדתניא בתוספתא אע"פ שלא נתן את התקרה לאותו רוח נותן יציאותיו של כותל בשעה שהוא בונה ע"כ. ואם בא לומר שכבר פרע לו חלקו הוא או מי שהוא בא מכחו עליו להביא ראיה כדאמרינן טעמא בגמרא דלא עביד איניש דפרע דמי יימר דמחייבי ליה רבנן. אלא שבנדון זה כיון שלא נודע מי בנאו תחלה והכותל מפסיק בין שניהם נראה שבחזקת שניהם הוא ואין סמיכת קורותיו של האחד ראיה שיהיה הכותל כלו שלו אע"פ שהאחר לא סמך שהרי אפשר שבנאוהו שניהם וזהקדם וסמך והאחר לא היה צריך אז או לא היה רוצה לסמוך לאותו רוח וכל מה ששנינו במתניתין דכותל חצר שנפל הכל הוא בשנודע שהאחד בנאו תחלה אבל בשלא נודע ודאי כיון שהכותל מפסיק בין שניהם בחזקת שניהם הוא ואע"פ שהאחד סמך והאחר אינו סומך ואפילו בכותל חצר שהרי זה אומר דעתי היה לסמוך לאחר זמן ומתחלה בניתיה עמו א"צ לומר בכותל המפסיק בין שני בתים. ומש"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהלכות שכנים) וז"ל אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה הואיל והשתמש בה בקורה אחד נאמן ומשתמש בכלו ע"כ. דמשמע דאם לא נשתמש בקורה כלל אין ראיה שהוא שותף בה יש ליישב דבריו דמיירי בכותל הידוע לאחד כמו שנראה מראש הבבא שמתחיל בה מי שהחזיק בכותל זה וכו' דמשמע דקאי על כותל שבין ראובן ושמעון והוא של ראובן לבדו דאם שמעון טוען מחמת מחילה על הכנסת הקורה אין לו לסמוך כי אם הקורה ההיא ולא יותר אבל אם טוען שפרע לו חלקו המגיעו במחצית כל הכותל נאמן כיון שהשתמש בקורה א' דהשתא ליתיה לטעמא דמי יימר דמחייבי ליה רבנן דלא אמרינן ההוא טעמא אלא בסמך כותל אחד ולא נתן את התקרה דמי יימר דמחייבי ליה רבנן בגלוי דעתא בלבד אבל בנותן אפילו קורה אחת פשיטא דמחייבי ליה רבנן והוה ליה כפרעתיך לאחר זמני זה נ"ל בבאור דברי הרב ז"ל. אבל אם אין ידוע מי בנאו תחלה בחזקת שניהם הוא ואע"פ שהאחד מחזיק בסמיכת קורות ולא האחר. ומיהו כל זה לפי דין הגמרא ובעיר שאין בה מנהג ידוע אבל בעיר שיש בה מנהג ידוע בזה הולכין אחר המנהג דכלל גדול בדברים כאלה הכל כמנהג המדינה: