תשובות ריב"ש/רנד
עוד שאלת י"ט של ר"ה חל להיות ביום ה' והלך ראובן ושחט עגל בן שנתו לחבירו ביום הא' אחר האכילה מן המנחה ולמעלה ובאו אנשים ולקחו מן הבשר איש ואיש כפי אכלו לצורך מחר וכשהאשימו לראובן השוחט השיב סבור הייתי שהוא מותר שכך אני רואה גדולים ממני נוהגים לאפות ולבשל ולשחוט מי"ט לחבירו ואפילו בשני ימים של ראש השנה ואין מכלים דבר באמרם שאין חלוק בין יום טוב של ר"ה לשאר ימים טובים של גליות אלא לענין ביצה ומחובר לאסור של זה בזה ובשם שאומרים זמן בראשון בקדוש ובשופר כך אומרים בשני וגם בעל השור טען שבו ביום אכל ממנו כי לא היה לקהל ביום ההוא בשר דים ורבים מהם אכלו פת חרבה ולא יצאו ידי שמחת יום טוב ושאלת אם יש להפסיד הבשר לבעליו ולאוסרו לכל ואם יש לשוחט לפרוע חצי נזק אליו או פחות או יותר וכן שאלת אם ערובי תבשילין מצילין ומועילין כלום:
תשובה אם הוא אמת כדברי בעל השור שהיה צריך מן הבשר לבו ביום ואכל ממנו בו ביום ודאי מותר לשחוט אפי' לכתחלה כיון שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וכיון ששחט לצורך היום ההוא מותר להערים ולמלוח המותר בו ביום לצורך מחר גרמא גרמא לא בהדיא אלא דרך הערמה שימלח חתיכה אחת לצורך היום ואח"כ ימלך ויניח אותה למחר וישוב למלוח אחרת לצורך היום וכן כלם דמשום שמחת י"ט התירו לו הערמה זו (ביצה י"א:) כי היכי דלא ליתי לאימנועי משמחת יו"ט שלא ירצה לשחוט בהמה אחת בעד מה שצריך לצורך היום ושיפסיד המותר אבל אם אין צריך ליום כלל שכבר סעד די ספקו אסור לשחוט לצורך מחר ואע"פ שיאכל ממנה היום מעט אם אין צריך לו הערמה היא זו *( עי' ב"י או"ח ריש סי' תק"ג מ"ש בשם הגה"מ ומ"ש עליו וע"ש בט"ז סק"ה ד"ה ויצא וכו':) ולא התירו לשחוט לכתחלה דרך הערמה זו ולא לאפות שא"כ יהא מותר לזמן את הכותי בי"ט ולבשל לו קדרה גדולה ויתן ממנה מעט לתינוק כמו שמותר למלאת קדרה בשר ואע"פ שאין צריך לכלה מפני שהתבשיל יפה בשעה שהקדרה מלאה בשר וכן למלאת את התנור פת ואפילו בהמה משותפת בין ישראל לכותי באו לאסור אותה משום חלקו של כותי אלא משום שישראל צריך לחלקו ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה התירו אבל אם אין הישראל צריך לחלקו ודאי אסור ולא התירו בשיאכל או יתן לתינוק מעט ולא התירו אלא בבהמה מסוכנת (ביצה פ"ה.) משום הפסד ממונו כל שיש שהות ביום לאכול כזית מבית טביחתה ובזה התירו כל שיש בו שהות לאכול אע"פ שאינו אוכל דכיון שאין צריך אין חלוק בין אוכל לאינו אוכל אבל בבהמה בריאה ודאי אסור דאע"ג דקיי"ל (פסחים מ"ו:) דהאופה מיום טוב לחול אינו לוקה דאמרינן הואיל מלקות הוא דליכא אבל אסורא מיהא איכא לכולי עלמא ואם היה מותר בשיאכל ממנה מעט מה צורך לומר הואיל ואי מקלעי אורחין יאמרו הואיל ואם רצה לאכול מעט או ליתן מעט לתינוק וכן מי שלא הניח ערובי תבשילין יבשל קדרה גדולה ויאפה וימלא פורני פת ויאכיל מעט היום לתינוק אלא שאין מתירין הערמה כזו וכ"כ בעל העטור ז"ל דדוקא קודם אכילה יכול להרבות בבשול אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת אבל לאחר אכיל' אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנו כזית דאין לך הערמה גדולה מזו וכן בהאופה מי"ט לחול פי' רש"י ז"ל לאחר שאכל אפה ואין הפרש בזה בין י"ט של ר"ה לשני ימים טובים של גליות דלאו קדושה אחת הן אלא לחומרא דומיא דביצה שנולדה בזה אסורה בזה משום דלפעמים היו נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש דהיינו כשבאו העדים מן המנחה ולמעלה ואף מתקנת ריב"ז ואילך שהחזיר הדבר ליושנו לקבל עדים כל היום משחרב ביה"מ ביצה אסורה כדמסקינן בפ"ק דביצה (ה'.) אבל לומר שהן קדושה אחת לקולא כדי להתיר לאפות ולבשל מיום הראשון לצורך יום שני הא לא אפשר דהא מדאורייתא אין י"ט אלא יום א' ומפני הספק אנו עושין שני ימים אף בשני ימים של ר"ה ואיך יאפה ויבשל מיום טוב לחול שהרי אפשר שהראשון קדש והשני חול וכ"ש לדידן דבקיאין בקביעא דירחא שהראשון ודאי קדש והשני ודאי חול אלא שאנו נוהגין אותו קדש ובחומרת קדושה אחת משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם (שם ד':) ומכל מקום לענין זה לאסור הבשר הנשחט או התבשיל בזה נראה שמותר אע"פ שעבר ושחט או אפה ובשל במזיד דהא בעיא הוא בגמ' בפ"ב דביצה (י"ז.) במי שלא הניח ערובי תבשילין ועבר ואפה אי קנסינן ליה לאסור בדיעבד או לא ואתי' למפשטה לאסורא מההיא דתניא ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ודחי רב אשי שאני הערמה דהחמירו רבנן טפי ממזיד ורב נחמן בר יצחק דחאה ואוקמה כחנניה ואליבא דבית שמאי דלית הלכתא כותיה ולא אפשיטא בעיין ומשמע דנקיטי' לקולא חדא מדדחו לה רב אשי ורב נחמן בר יצחק משמע דהכי ס"ל ועוד דספקא דרבנן היא דאי מדאורייתא משרא שרי דהא קיי"ל כרבה דאית ליה הואיל ואי מקלעי ליה אורחין גבי אופה מי"ט לחול בפרק אלו עוברין (פסחים מ"ו:) וכיון שכן אזלינן לקולא *( רמ"א שם סס"א:) וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהלכות שביתת יו"ט) ואופה מי"ט לשבת בלא ערוב או אופה מי"ט ראשון ליו"ט שני הכל אחד דלכתחלה בשניהם אסור ובדיעבד מתירין לו ואפי' במזיד אלא דבהערים אסור בשניהם דהחמירו בה רבנן טפי ממזיד לפי שאם תתיר הערמה הכל יערימו וישתקע שם ערוב אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת כמו שכתב זה הרמב"ם ז"ל ואין לאסור בכאן הבשר מפני שהערים לאכול ממנה מעט היום שהרי הערמה זו לא היתה בשעת שחיטה שאם בשעת שחיטה היה צריך לבו ביום אפי' לכזית בשר מותר היה לשחוט ואם בשעת שחיטה לא היה צריך ושחט מזיד הוא וכיון שכבר עבר מותר ומה שאכל ממנה אחר כן אינו חוזר ואוסר ומה שאסרו הערמה היינו במי שמערים ואופה לצורך היום וחוזר ואופה לצורך היום ואמר הראשונ' תהיה למחר שמתחלה היתה כונתו בבשול השני' בערמה ובהאי גוונא קנסוה רבנן אבל בנדון זה אין נראה לאסור הבשר כלל ועוד שלפי דברי השוחט שוגג היה שהיה סבור שהוא מותר ובהא לא קנסו שוגג אטו מזיד ואע"ג דמבשל בשבת קניס רבי יהודה שוגג אטו מזיד (שבת ל"ח:) שאני התם דאיכא אסורא דאוריית' אבל בי"ט ליכא אסור' דאוריית' דהא קיי"ל דאמרי' הואיל:
ומה ששאלת אם ערובי תבשילין מועילין ומצילין כלום. איברא ודאי דאין מועילין כלום שלא התירו לבשל לשבת ע"י ערוב אלא ביום הששי אבל להקדים ולבשל ביום חמישי לא דאיך יבשל מי"ט לשבת שלא לצורך שהרי יכול לבשל למחר שאפשר שהוא חול וכ"ש לדידן דידעינן בקביעא דירחא וכן אמרו בירושלמי *(הר"ן ריש פ"ב דביצה בד"ה מניח וכו' הביא להך ירושלמי משמי' דר"א ז"ל ועי' ג"כ בב"י או"ח סי' תקכ"ז בד"ה אע"פ וכו' אבל בירושלמי שלפנינו לא נמצא זה ורק ריש דברי הירושלמי המובא בר"ן שם הוא בירושלמי ביצה פ"ב ה"א) דשבת קרובה התירו ע"י ערוב שבת רחוקה לא התירו: