תשובות ריב"ש/רל
גם מה שכתבת על מאי דאמרינן בפ"ב (כ"ג.) גבי בנתיה דמר שמואל והא איכא עדים במדינת הים ופי' המפרשים ז"ל דכי מקשינן טעמא דלא אתו עדים הא אתו עדים מיתסרא קס"ד דעדי שביה איתמר כלומר דאיכא קלא שיש עדי שביה במדינת הים והקשו היכי ס"ד הכי דהא כיון דעול שבויינהו אין לך עדי שביה גדול מזה ופירשת אתה שיש קול מוחזק שיש במדינת הים עדים שיודעים אם נטמאת אם לאו והשיב להם השתא מיהא ליתנהו ודייק טעמא דליתנהו הא איתנהו תצא והא תני אבוה דשמואל וכו' כלומר הא איתנהו קמן מיתסריא אע"ג דלא הוי דבר ברור שנטמאת ואבוה דשמואל לא סבירא ליה הכי עד דידעי סהדי שנטמאת ודאי כדמשמע מברייתא דמייתי ליה מינה סייעתא דקתני סיפא ואם באו עדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא משמע הא ליכא עדי טומאה ודאי לא תצא זהו תורף פירושך:
ולא נהיר חדא דמדברי רבי חנינא דקאמר השתא מיהא ליתנהו ליכא למידק הא איתנהו תצא אלא איתנהו לא תנשא אע"פ שהתירוה ואם כן לא קשיא מאבוה דשמואל דלא מיירי אלא בעדי שביה ומאי דאיכא למידק מסיפא דברייתא דקתני ואם באו עדי טומאה היינו דבעדי טומאה ממש ודאי תצא אפילו נשאת ואפילו יש לה כמה בנים אבל בעדים כאלו לא תצא בנשאת אבל אפשר שלא תנשא אעפ"י שהתירוה דחמירי מעדי שביה ובנוסחאות גרסינן הא אתו עדים מיתסרא ופי' מלהנשא אע"פ שהתירוה כדאמר ותאסר ואתה שנית הגרסא הא אתו עדים תצא והא לא משמע מדיוקא דותאסר ועוד דלדבריך היה לו להקשות מן הבריתא עצמה ולא מדברי אבוה דשמואל שלא דבר כלל אלא בעדי שביה אלא דאת אמרת דהכי אית ליה דאם לא כן תקשי ליה סיפא דברייתא והא מלתא לית בה מששא דהיכי שביק בריתא דדיקא הכי להדיא ומקשי מדאבוה דשמואל דלא איירי אלא במאי דאיירי רישא דבריתא. ומה שאמרת שאין זו קושיא שאם כן אף לפי' התוספות תקשי ליתא דאבוה דשמואל מיירי בהדיא בעדי שביה ומאן דמקשי אפשר דבריתא לא שמיע ליה אבל לפירושך על כרחין שמיע ליה בריתא דמינה מוכח דאבוה דשמואל הכי אית ליה דאי לא בריתא תקשי ליה וא"כ היכי שביק בריתא דדיקא הכי להדיא ומקשי מאבוה דשמואל דלא איירי בהא מילתא כלל. ועוד דאיכא נוסחי דל"ג בבריתא דלעיל תניא נמי הכי אלא ת"ר ולהך גירסא הדבר מבואר דלפי פירושך לא הוה ליה לאיתויי כלל הא דאבוה דשמואל דהא לא מסייעינן ליה מינה וטעמא דמילתא משום דאפשר דהא דקתני ואם התירוה לינשא ואח"כ באו עדים לא תצא אפשר לדחויי לא תצא אם נשאת והא דקתני אם התירוה לינשא למימר דדוקא כשנשאת בהתר בית דין הוא שלא תצא הא בלא התר בית דין אף אם נשאת תצא ולא איצטריך למיתני ונשאת דכיון דתני תצא פשיטא דבנשאת איירי דליתא לדאבוה דשמואל דאמר מאי לא תצא לא תצא מהיתירה הראשון ומשום האי טעמא נמי לפום הך גרסא ניחא לפרש"י ז"ל מאי דלא מקשי הכא לרבי חנינא מהך בריתא ומקשי מדאבוה דשמואל דאמר בהדיא לא נשאת נשאת ממש. ועוד שעדים אלו איני יודע מה טיבן שאם יודעין בודאי אם נטמאו אם לאו הנה אם כן לא זזה ידם של העדים מן השבויות והיו שומריהן ואם כן אפילו איתנהו ולא העידו למה תצא וכי גרע כשהיה להם שומרים מאם לא היה להם כלל ואדרבה ראוי להתיר באלו יותר מבעדי שביה לבדו אם אינן כן אלא שהקול הוא שיש עדי' שיודעין שנטמאת או לא ידעו הנה כל העולם בזה הספק שהם או יודעים או לא יודעים ואתה הוצאת זה הפירוש מההיא דפ"ק דקדושין (י"ב.) ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא דאמרינן התם אמרי ליה לרבנן לרב חסדא והא אמרי דאיכא סהדי באידית דידעי דההוא יומא הוה בה שוה פרוטה השתא מיהא ליתנהו לאו היינו דאמר רבי חנינא עידיה בצד אסתן ותאסר וקצת מן המפרשים ז"ל לא גרסי שם והא אמרי אלא והאיכא סהדי באידית ופירש שאנו יודעין בודאי שהיו כאן בשעת הקדושין והם יודעים אם שוה פרוטה אם לאו שהם שמו אותו מיד לאחר הקדושין וס"ל לרבנן שממתינין להם עד שיבאו ויתברר הדבר. וחשבת לפרש כן הך דרבי חנינא לפום מאי דקא ס"ד דלאו עדי טומאה איתמר ולדמותה לההיא דהתם וליתא דלא דמיא לה דההיא כיון שידענו ששמו אותו הנה ידעו אם שוה פרוטה אם לא ומשום הכי קא ס"ד דרבנן שאין להתירה מספק כיון שאפשר להתברר הספק אבל הכא או הם עדים שנטמאו או הם עדים שלא זזה ידם מתוך ידן ויודעים אם נטמאה אם לאו ואם לא זזה ידם מתוך ידן הנה ראויה יותר להתירן אף בלא עדותן יותר מעדי שביה לבד שהרי אף העמים אינם פרוצים לשמש בעדים כמו בלא עדים וגם המפרשים ההם לא פירשו לאסור בקול של עדי ספק אלא בשנודע ודאי שיש עדי ספק ואתה פירשת בקול של עדי ספק וגם שם לא עמד הפירוש ההוא שהרי דחוהו המפרשים ז"ל מדאמרינן התם אשתיור מההיא משפחה בסורא ופירשו רבנן מינה משום דס"ל דאביי ורבא דאמרי אם הקלנו בשבויה נקל באשת איש ואם לא היה קול שיש עדים שידעו בודאי דהוה ביה שוה פרוטה אלא שיודעין אם שוה אם אינו שוה אמאי פרשי רבנן מההיא משפחה אי דאתו עדים ואמרי שוה היה פשיטא דפסולה ולאו מדאביי ורבא אלא רב חסדא גופיה מודה ואי לא אתו השתא דמיתו להו סהדי ואי אפשר להתברר אמאי פרשי מההיא משפחה דהא הוה ליה השתא כאלו לא היו שם עדים שהרי אין אנו יודעין אם שוה אם לאו אלא ודאי קול היה שם שיש עדים שיודעין בודאי ששוה פרוטה היה וכן נמי בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קל"ה.) גבי ההוא גברא דהוה מוחזק דלית ליה אחי אמר ליה אביי הא אמרי דאיכא סהדי במדינת הים דאית ליה אחי השתא מיהת ליתנהו קמן לאו היינו דרבי חנינא דאמר עדים בצד אסתן ותאסר הכי נמי דכותה היא אפילו למאי דס"ד מעיקרא אלא דהוה ס"ד שהיו עדי שביה. והקושיא שהקשו התוס' כבר תרצו המפרשים ז"ל דהא דאמרו ליה רבנן לר' חנינא והאיכא סהדי במדינת הים הוה מקמי דליעול שבויינהו והיו סבורים שראוי לאסרה משום קול של עדי שביה ואמר להו דכיון דליתנהו לא אסרינן לה הא איתנהו אסרינן לה ואעפ"י שכבר התירוה לינשא ומשום הכי מקשי ליה מדאבוה דשמואל ומסקינן דעדי טומאה איתמר ובעדי טומאה תצא לעולם אבל בקול של עדי טומאה אין אוסרין אותה כיון שאין עדים שנשבית. וכ"ת אמאי מקשי תלמודא לרבי חנינא מדיוקא דמלתיה דאמר טעמא דליתנהו וכו' וליקשי אמאי אסרינהו משום דאתו שבויינהו כיון שכבר התירן ע"פ עצמן והאמר אבוה דשמואל וכו' אמר ליה דר' חנינא לא שמענו שאסרן לאחר שבאו שבויינהו ולא שהתירן אלא שאמר בנן מוריין אינון ולא מכרע להו לבני הגמרא אי לאסורא קאמר וה"ק מבנן מוריין אינון כי אוקמינהו אבראי שהרי אלו לא נכנסו שבויינהו היו מותרות או להיתרא קאמר ולומר דאפילו הכי מותרות הן כרבי יוחנן דאמר ליה לרב שמן בר אבא פוק איטפל בקריבתך ואי רבי חנינא לאסורא קא פליג עליה דרבי יוחנן אי נמי דרבי יוחנן מקמי דעל שבויינהו קאמר ומשום דרבי חנינא לא אמרה בפירוש מקשי ליה תלמודא מדיוקא דמילתא דאמר מקמי דעול שבויינהו השתא מיהא ליתנהו דמשמע הא איתנהו מיתסרן וקשיא מדאבוה דשמואל דכיון שהותרה לא תצא מהיתירה הראשון ומסקינן דעדי טומאה איתמר *( עי' בשו"ע אה"ע סי' ז' בב"ש סקי"ג ועי' בהפלאה כתובות שם בד"ה והאיכא עדים וכו':) כך פירשו סוגיא זו המפרשים ז"ל והיא ברורה ופשוטה שלום רב לך ולאוהבי תורתך כנפשך החשובה ונפש לכל חפצך נכון ומזומן לשמע אזן שמעתיך ועתה עין לבי ראתך ובחדריו נתן לך מקום נסמן המשיב על דבריך מפני הכבוד בקצרה ובנחת כי לא היה פנאי ועת וזמן החותם באהבה רבה וחבה יתרה בלב ישר ונאמן יצחק בר רבי ששת זלה"ה: שעל הכתב בעקב ענוה ויראת ה' כרוך נפלפל בחכמה ידו נטויה וקשתו דרוך הנבון החכם הה"ר מנחם נ"ר בן כבוד החכם הר"ר חיים ז"ל הארוך יהי מקורו ברוך: