תשובות ריב"ש/רכז
קלעת איוב לרבי משה בן אל קבץ י"א.
שאלת הגביר י"א. ראובן ושמעון ירשו בית ועליה מאביהן ראובן שני שלישים ושמעון שליש לזמן מכר שמעון שליש שלו לכותי ואחר זמן מכר הכותי השליש ההוא ליהודי אחר והיהודי הקונה שכר השני השלישים מראובן וירד בבתים בחלקו מחמת הקניה ובחלק ראובן בתורת שכירות עתה תבע ראובן ליהודי הקונה והשוכר הנזכר לעלות בדמי השכירות פי שנים מאשר בתחלה השיב השוכר איני רוצה אלא אדור בחלקי וראובן טוען שאין בבתים דין חלוקה ושאינו רוצה לדור עמו ובאו לדין וראובן תבע לפני הדיינין שיברור לו הקונה אחת משלש דרכים שיתן ראובן לחברו בשכירות ס' דינרין או שיתן הוא לראובן בשני השלישים בשכירות ק"כ דינרים או שידור בבתים ראובן שתי שנים וחברו שנה על פי הגורל מי מהם ידור תחלה והקונה השיב שאין רצונו להשכיר חלקו ולא לשכור חלק חברו בסך גדול כזה אלא שרוצה לדור בחלקו והדיינים לא השגיחו יפה בתביעת ראובן ופסקו הדין שיתן היהודי לראובן בשכירות חלקו ק"כ או שיניח הבתים לראובן בשכירות בסך ששים מחלקו והיהודי נסתלק מדינם לפניך ונראה לך כי אם היו דנין שישתמשו בבתים זה שנה וזה שנתים אולי היה הדין עמהם אבל בתורת שכירות נפלאת אם יכול להכריח זה את זה לשכור ובקשת ממני להודיעך אי זה הדרך ישכון אור:
תשובה איברא שרוב הבתים אין בהם דין חלוקה לפי שאין הבתים שוים שיש בהם בתים וחדרים ועליות ובית מבשלים ואוצר וכיוצא באלו ואין חולקים בית כנגד חדר ולא כנגד עליה ואין צריך לומר בית וחדר כנגד בית מבשלים לפי שתשמישו של זה לא כתשמישו של זה והוה להו כתרתי אמהתא דחדא ידעא בסתרקי וחדא ידעא מיפא ובשולי שאין חולקין זו כנגד זו כיון שכל אחד צריך לשתיהן ואין צריך לומר לדעת הרמב"ן ז"ל שכתב דרע ויפה כגון עדיות וזבורית כשני מינין הן ואפילו יהיו דמיהן שוין שאין חולקים אותן זה כנגד זה שהרי יש בית יפה מחברו אם בתכונתו אם באורו ואם בחוזק הבנין. ואין צריך לומר היכא שאין החלקים שוים כמו בנדון זה שלאחד שני השלישים ולאחד שליש לבד שלעולם לא יזדמן שיוכלו לחלוק בענין שלא יגרע זכות אחד מהם וגם שברוב יצטרכו לשנות בפתחים וחלונות מפני היזק ראיה ואין אומרים זה לזה לחלוק ושיצטרך לסתור ולבנות ולהוציא הוצאות בכל הבתים *(ב ד"מ ח"מ סי' קע"א (אות ט' י י"א):) ומ"מ בנדון זה אין קפידא אם יש בהן דין חלוקה אם לאו שהרי אין מחלוקתם אם יחלקו הבתים לגמרי או אם יקחם האחד כלם ויקנה חלק חברו בדינא דגוד או איגוד אבל שניהם רוצים שישארו הבתים משותפין אלא שמתעצמין זה עם זה איך ידורו בהם לפי הנרא' שאין הבית ראוי לדירת שניהם ביחד אם מפני שהבית קטן מהכיל את שניהם אם מפני שיזיקו זה את זה בהיזק ראיה ואם כן הוא מה שטען שמעון שאין רוצה לשכור ולא להשכיר אלא שהוא רוצה לדור תמיד בחלקו טען שלא כדין כיון שאין שניהם יכולין לדור שם ביחד דדוקא במרחץ ובבית הבד ששניהם יכולין להשתמש בו ביחד הוא שאמרו בגמרא (ב"ב י"ג.) בשעשאן האב לעצמו שמשתמשין שניהם תמיד ביחד ואפילו אחד עני ואחד עשיר הרי עשיר אומר לעני קח לך עבדים וישמשוך במרחץ קח לך זיתים ועשה בבית הבד אבל בדבר שאין יכולין להשתמש ביחד איך יאמר האחד אני אדור בחלקי תמיד ואתה תפסיד חלקך זה אי אפשר וכדין עשו הדיינין שלא השגיחו בטענתו וחייבו אותו וזכו את ראובן. אמנם במה שבחרו בפסק דינם חלוקת השכר ולא חלוקת זמנים בשידור זה שנה וזה שנתים בזה נראה שלא דנו כדין ולא מפני שאני מכריע שחלוקת הזמנים יותר ראויה מחלוקת השכירות שזה מחלוקת הוא לראשונים זכרונם לברכה כי יש מהם אומרים שחלוקת הזמנים אינה חלוקה ראויה דכיון שהדבר בעצמו אין בו דין חלוקה גם אין חולקין אותו לזמנים אלא שמשכירין אותם וחולקים השכר לאמצע שכמו שאם היה ראוי שישתמשו בו שניהם כאחד כגון מרחץ ובית הבד משתמשין בו שניהם תמיד כן כשאין ראוי שישתמשו בו שניהם כאחד משכירין אותו ואוכלין פירות שניהם כאחד שהרי כל אחד לוקח חלקו בכל פרוטה ופרוטה ויש סמך לדבר זה בגמרא ממה שהקשה רבא לרב נחמן (שם) לדידך דאמרת לית דינא דגוד או איגוד בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה כיצד יעשו ומאי קשיא ליה לרבא ואמאי לא אסיק אדעתיה שעובד לזה יום אחד ולזה שני ימים כמו שבפשוט ופשוט עובד לזה יום אחד ולזה יום אחד אלא משמע דרבא פשיטא ליה שלעולם אין חולקין לימים אלא לשכר שמשכירין אותו וחולקין השכירות ולזה הקשה כיצד יעשו שהרי לימים אין חולקין ובדמי השכירות אין לו חלק בכורה משום דה"ל ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואי לית דינא דגוד או איגוד א"כ הפסיד חלק בכורתו ושני ליה רב נחמן שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים כלומר אע"פ שאין חולקין לימים בעלמא אלא לשכר הכא גבי בכור ופשוט כדי שלא יפסיד הבכור חולקין לימים וכשחולקין לימים כיון שמשתמשין בגופו של עבד או הבהמה מוחזק הוא ולא ראוי ויש לו חלק בכורה. הנה מכאן שלדעת שניהם אין חולקין לימים אלא לשכר ואף אם נאמר דרב נחמן אפי' בעלמא קאמר דחולקין לימים משמע דלא קיי"ל הכי דאיהו הוא דאצטריך למימר הכי לפום סבריה דלית דינא דגוד או אגוד משום דקשיא ליה מבכור ופשוט כיצד יעשו אבל לדידן דקיי"ל דאית דינא דגוד או אגוד נקטי' כרבא דאין חולקין לימים אלא לשכר ואע"פ שמצינו (שם) למי שחציו עבד וחציו בן חורין למשנה ראשונה עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד התם הוא משום דלא אפשר בלאו הכי שאם אתה אומר ישכיר את עצמו בכל יום ויחלקו השכר הוא ורבו א"כ אתה כופהו לעשות מלאכה כל ימיו והוא חציו בן חורין ולזה חלוקת הימים היא מוכרחת אבל אם הוא של שני שותפין אי אפשר להשתמש בו שניהם כאחד אין חולקין לימים אלא לשכר ודעת ר"ת ז"ל דחלוקת ימים עדיפא ואין חולקין לשכר אלא כגון במרחץ ובית הבד הגדולים העשויים לשכר וכדתנן במתני' עשאן לשכר השכר לאמצע דאיכא הפסד אם ישתמשו בהם הם לבדם בלי שישכירו' לאחרים אבל עשאן לעצמו ר"ל שהם קטנים ועשויים להשתמש בהם בעצמם בזה במרחץ ובית הבד שראויין להשתמש בהם ביחד משתמשין יחד ובשאר דברים חולקים לימים או לחדשים או לשנים כפי מה שהוא ענין לפי שזה יאמר אני רוצה להשתמש בשלי הזמן המגיע כפי חלקי כמו שאם היה ראוי להשתמש בו שנינו יחד היינו משתמשין בו ואף רבא ס"ל הכי כשהשותפין חלקם שוה אלא שהיה סבור שבכור ופשוט שאין החלקים שוין אי אפשר כן לפי שאם יחלקו לימים הפסיד הפשוט שאין מלאכת יום א' שוה כחצי מלאכת שני ימים לפי שבשני ימים יוכל להשלים מלאכה מרובה ולזה מי שיוכל להשכיר עבדו או בהמתו שני ימים רצופים ימצא יותר שכר לכל יום ממי שלא יוכל להשכירו כי אם ליום א' לבד ורב נחמן שני ליה דאפי' הכי חולקין לימים ואם הורע כחו של פשוט הורע מפני שחלקו מועט ואין אנו חוששין לו ולעולם חלוקת ימים עדיפא כן פירש ר"ת ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל *( עי' ד"מ ח"מ סי' קעא אות ג':) ואחרי שזה מחלוקת בין המפרשים ז"ל אם הדיינים נטו לדעת האומר בחלוקת השכירות לא הייתי אומר לסתור דינם ואע"פ שדנו לעלות בשכירות דינא הוא שכיון שמשכירין לאחרים יכול כל אחד מהם לומר אני אתן יותר בשכירותו וזה תועלת שניהם הוא ואדרבה ויתר ראובן לשמעון כ"ש כשאמר לו או תן סך פלוני או תקבל כפי הסך ההוא ושלא יעלה לו עד כמה בדמיו כמו שעושין בדינא דגוד או אגוד שמעלין בדמים כמו שהכריעו האחרונים ז"ל. אבל במה שראוי לסתור דינם הוא מפני שלא עיינו בתביעת ראובן ונתנו לו יותר ממה שתבע שהוא בתביעתו נתן לשמעון הבחירה אם בחלוקת השכירות כפי הסך ההוא אם לשכור אם להשכיר או בחלוקת השנים על פי הגורל ולזה אף אם יהיה הדין דחלוקת השכירות עדיפא כיון שהוא ויתר לשמעון בפני ב"ד ונתן לו הבחירה היה ראוי לדיינין לפסוק הדין כפי תביעתו ואע"פ שנחלקו המפרשים ז"ל אם יוכל לחזור בו קודם שנגמר הדין כיון שלא קנו מידו אם לאו ומחלוקתם תלוי בגרסת ההיא דפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכ"א.) עבדי גנבת שורי גנבת השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור בו אי גרסינן נשבע בלא וא"ו או גרסינן ונשבע בוא"ו וכן בסוגיא דבריש פרק המפקיד (בבא מציעא ל"ד:) אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מ"מ ראובן זה לא חזר בו לפני הדיינין ואע"פ ששמעון לא קבל דבריו מ"מ כיון שראובן עמד בתביעתו לא היה להם לחייב את שמעון ביותר מתביעתו של ראובן שנתן לשמעון הבחירה בא' משני הדרכים *( ב"י שם סי' כ"ה מחו' ה':) רוצה לומר אם חלוקת השכירות או חלוקת השנים ע"פ הגורל ולזה ראוי לך לגמור הדין בתביעת ראובן ולתת הבחירה לשמעון ואפשר שגם הדיינין לזה כונו אלא שחשבו שיותר טוב לשמעון שכירות הסך ההוא משאם יצא מביתו שני שלישי הזמן ולזה לא חששו לדקדק בזה וראוי לדון אותם לכף זכות לא שנא' שטעו לתת לראובן יותר מתביעתו *( ב"י שם סי' קע"א מחו' ו':) נאם דורש שלום מעלתך אחיך נאמן אהבתך יצחק בר רב ששת זלה"ה: