תשובות ריב"ש/רכד
לתלמידי מונסון י"ש צ"ו.
שאלו ידידי לבאר להם מש"כ הרמב"ם (בפרק י' מהלכות תפלה הל' ה') האומר איני עובר לפני התיבה מפני שבגדי צבועין אף בלבנים לא יעבור באותה תפלה אמר איני עובר מפני שיש ברגלי סנדל אף יחף לא יעבור אם הוא חוזר למה שלמעלה או אם הוא מימרא בפני עצמו ומה ר"ל המימרא ההיא:
תשובה זאת הפיסקא שמתחיל בה האומר איני עובר לפני התיבה מפני שבגדי צבועין וכו' ענין בפני עצמו הוא ואינו שב למה שכתוב למעלה שליח צבור שטעה ונבהל וכו' כי הפיסקא שלמעלה היא משנה בברכות פ' אין עומדין (ברכות ל"ד.) העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה ומאין הוא מתחיל מתחלת ברכה שטעה בה זה ומה שבאר הוא ז"ל שאם טעה בברכת המינים אין ממתינין לו וכו' מבואר הוא בפ' תפלת השחר(ברכות כ"ט.) אמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כלן אין מעלין אותו טעה בברכת המינים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא ומסקנא התם אמר רב יהודה לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה אבל הפיסקא האחרת שכתב הרב ז"ל האומר איני עובר לפני התיבה מפני שבגדי צבועים וכו' היא משנה בפרק האחרון ממגלה (כ"ד:) דתנן התם האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים אף בלבנים לא יעבור בסנדל איני עובר אף יחף לא יעבור ומפרש בגמרא מאי טעמא חיישינן שמא מינות נזרקה בו והענין הוא כי היה דרך המינין בימים ההם להקפיד שלא להתפלל בבגדים צבועים כי אם בלבנים וכן שלא לנעול סנדל בשעת תפלה ולכן חוששין לזה המקפיד באחד מאלו שמא הוא מהם ולזה אף אנו לא נניחהו לעבור לפני התיבה במה שהוא רוצה או אפשר שאף אם לא היה דרך המינין להקפיד מ"מ כיון שזה מקפיד במה שאין שאר ישראל מקפידין חוששין שמא איזה רוח מינות נזרקה בו ובעבורו מקפיד במה שאין ראוי להקפיד ומ"מ אחרי שאין זה אלא חששא בעלמא דעת הרב ז"ל שאין חוששין לו לעולם ודי לחוש לו לשעתו באותה תפלה כמ"ש הרב ז"ל אבל לא שנחזיקהו במין לעולם ובתפלה האחרת לא ראינוהו שהקפיד *( עי' בכ"מ ובלח"מ שם ועי' ב"י או"ח סי' נג בסד"ה האומר:):