תשובות ריב"ש/רי
טרסונה אל הרב רבי שם טוב שפרוט י"א
שאלת ראובן נתחייב בשטר במנה לשמעון ועדי השטר יהודה ולוי וחתמו טופס השטר בספר הסופר והסופר לא ידע מאומה רק מאמרם. אחר זה בא שמעון המלוה קודם שהוציאו השטר מטופס הסופר ועשה מהשטר ההוא מסירה ומתנה ליהודה עד השטר. עתה טוען ראובן הלוה שיען יהודה הוא עד השטר שאין בו כח לגבות השטר בעדותו שהוא קרוב אצל עדות זו והשטר פסול ויהודה טוען שיען כבר חתם השטר בטופס הסופר וחתימת ידו מתקיימת ממקום אחר לפי שהיא נכרת לרוב העיר שעדותו נעשה אז כמי שנחקרה בב"ד וא"כ הויא ליה כמו (שקנסוהו) [שקיימוה] ב"ד אז וא"כ יכול לשאול עתה. עתה בא יהודה ואמר אי אפשי במתנה זו כדי שתחזור הדבר ליושנו ויש נותנין לו עצה שימסרנה לאחר וראובן טען יען אתה שמעת במתנה ושתקת אין כח בך אז להזיקני בעדותך וגם שתמסרנה לאחר ג"כ אתה קרוב והשטר פסול ואפי' תהיה המתנה שלא באחריות שאדם עשוי להעמיד מתנתו ואמרת ששתי הכתות מתעצמין בטענות ומביאין כל אחד ראיה מהגמרא והפוסקים ז"ל ושמו הדבר בידך וכוונתך לדון ביניה' דין תורה ושאלת ממני להודיעך דעתי:
תשובה אין ספק שאם חתמו מתחלה בשטר גמור שיכול אחד מעדי השטר לקנות השטר ואין לחוש לו לומר שמתחלה העיד עדות זו כדי שיקנהו אחר כן בזול או שיתנוהו לו במתנה כדתניא בפ' כיצד ביבמות (כה:) עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים בדבר זה וכן נמי בפרק אלו טרפות (חולין מד:) דן את הדין זיכה וחייב טימא וטיהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו כלן רשאין ליקח ומתבאר שם ביבמות הטעם דכיון שיש אחר מעיד עמו אין לחוש לזה העד הלוקח שהאחר לא היה חותם שקר דאין אדם חוטא ולא לו ובזה לא נפל הספק כמו שבא בשאלה אבל הספק הוא אם טופס השטר שהוא ביד הסופר וחתום מיד העדים אם הוא כשטר גמור לגבות בו ויגבה העד הקונה אותו חובו או שנאמר שאינו כלום עד שיחתמו בשטר גמור וכיון שקנאו יהודה העד מעתה אין יכול לחתום בו דהו"ל נוגע בעדות. ונראה שמן הדין שאין הטופס שביד הסופר כשטר גמור אע"פ שחתום מיד העדים לפי שלא נכתב אלא כדי שיסדר הסופר השטר מתוכו ושיזכרו העדים עדותן מתוכו ויעידו עליו אפי' לאחר כמה שנים כההיא דפ' ב' דכתובות (כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפי' לאחר כמה שנים כפי הפירוש שפירש בה הרב אלפסי ז"ל אלא שחתמו בו שניהם כדי שכל אחד מהעדים יעיד מתוך חתימתו ולא מתוך כתב חבירו או כתב הסופר וא"כ הוה ליה כפנקס בעלמא וצריך עדות אחרת לגבות החוב או שיחתמו בשטר אחר. וראיה לדבר שאם הטופס שביד הסופר נכתב ונחתם לעדות גמור ושיהיה כשר לגבות בו והוה ליה כשהוא ביד הסופר כאלו הוא ביד המלוה עצמו וכאלו הוא ביד הסופר בפקדון מן המלוה א"כ איך רגילין לחזור ולכתוב ולחתום שטר אחר ולתתו ליד המלוה והלא כבר עשו עדים שליחותן דכיון שכתבו וחתמו שטר כשר ונתנוהו לבעליו אין חוזרין וכותבין שטר אחר כדאיתא במסכת גיטין פרק התקבל (גיטין סג:) דכי אסיקנא התם כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים האי מאה פעמים לא קאי אלא אכותבין לומר אע"פ שכתבו גט כשר לא נתבטל שליחותן וכותבין אחר אפי' עד מאה פעמים ונותנין כדאמרינן טעמא התם דמי קאמר להו כתבו ואנחו בכיסייכו אבל לא קאי אנותנין דכל שכתבו גט כשר ונתנו ליד האשה כבר עשו עדים שליחותן ואין כותבין אחר ונותנין לה שהרי יחתמו בשקר כיון שכבר נתבטל שליחותן אבל באין העדים לפני ב"ד ומעידין בפניהם שכבר הגיע גט כשר לידה והם יעשו לה שמוש בית דין לעדות וכ"כ הרמ"ה ז"ל וכן מוסכם מן המפרשים ז"ל וכן הדין בשטרי הודאות והלואות שהרי העדים שלוחי הלוה הם בעשיית השטר אלא ודאי אין הטופס שביד הסופר כשטר שביד המלוה אלא הרי הוא כמו זכרון עדות שעושין העדים לעצמן ולזה אין כותבין בו רק ראשי פרקים וגם כן כדי שיסדר ממנו הסופר השטר ולעולם אין גובין בטופס ההוא עד שיחתמו העדים שטר אחר וימסרוהו למלוה או שיעידו בפיהם בפני ב"ד על ההלואה או ההודאה דכיון שהטופס שבספר הסופר הוא כעין פינקס בעלמא אע"פ שחתום מיד העדים אין גובין ואין למדין ממנו כדמשמע מההיא דאמרי' ביבמות פרק ד' אחין (יבמות לא:) גבי זמן דקדושי' נינחיה גבי עדים אי דדכירי ליתו ולסהדי ואי לא דכירי ומסהדי מכתבא רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ואמאי לא אמרינן דליתיה שטרא לבי דינא ולקיימוה ויעשו מעשה על פי השטר כמו שעושין בשאר שטרות אלא שכיון ששטר קדושין זה אי אפשר למסרו לבעלי דבר מן הטעם שהוזכר שם אע"פ שהעדים חתומים בו הרי הוא כפינקס בעלמא שעושין העדים לעצמן לזכרון עדותן וכל שהוא כן הוה ליה מפי כתבם אא"כ יעידו מפיהם בפני ב"ד וזוכרין עדותן ולא דמי לשאר שטרות שנמסרו ליד הבעלי דבר שחתימתן הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד או אף אם לא נמסרו לידם והם עדיין ביד העדים דכיון שהם חתומות על דעת למסרן ליד בעליהם אף אם מתו העדים עושין מעשה וגובין על פיהם כדעת הראב"ד ז"ל וכמו שהסכימו האחרונים ז"ל דמעתה אינו כפנקס בעלמא אלא כשטר גמור כיון שנכתב ונחתם על דעת למסרו לבעליו אבל כתב שעושין העדים לעצמן לזכרון עדות אע"פ שחותמין בו כיון שלא נעשה כדי למסרו לבעליו הוה ליה כפינקס בעלמא ואין גובין בו דהוה ליה מפי כתבם *( עי' בד"מ ח"מ סי' כח אות ז' ח' ובב"י שם סי' סא ס"ג ובב"ח ושו"ע שם ס"ב ובש"ך סק"ב:) ואחרי שאין החוב נגבה בטופס שביד הסופר אם קנה העד החוב ההוא אין ספק שבעוד שהחוב הוא שלו אין יכול להעיד ולא לחתום שטר על החוב ההוא דהוה ליה נוגע בעדות ולא יגבה החוב אלא א"כ חייב מודה ואם אין חייב מודה יתחייב שבועה על פי העד השני אם יבא ויעיד. אבל מ"מ אם רוצה להסתלק מן הקנייה ההיא ושיחזור החוב לבעליו הרשות בידו ואז יכול להעיד ואע"פ שכבר זכה בה דהשתא לא הוי נוגע בעדות והראיה מההיא דפרק חזקת (בבא בתרא מג.) דאמרינן התם שותפין מעידין זה על זה ומקשינן התם אמאי נוגעין בעדותן הן ר"ל כשהשותפין קנו קרקע מא' ובא אחד לערער על אחד מן השותפין לומר שהמוכר גזלה ממנו איך יעיד השותף האחר ואיך יצטרף עם אחר שבשוק לפסול עדי המערער והלא נוגע בעדותו הוא מפני חלקו בקרקע ההוא ומתרצינן הב"ע בשכתב לו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות ממנה וקנו מידו דאז כיון שאין לו חלק בקרקע שכבר נסתלק ממנו אינו נוגע בעדות ויכול להעיד לחבירו על כל הקרקע ואע"פ שמתחלה זכה בו והיינו דמקשי בתר הכי וכי קנו מידו מאי הוי והרי מעמידו בפני ב"ח דאמר [רבין אמר] שמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הב"ע דקבל עלויה אחריות אחריות דמאן אי דעלמא כ"ש דניחא ליה אלא אחריות דאתיא מחמתיה כלומר והשתא לאו נוגע בעדות הוא דלא נפקא ליה מינה מידי שהרי כיון שאינו בעל אחריות מעלמא למקבל המתנה או ללוקח וכן לגבי בעל חוב נמי כיון דקביל עליה אחריות דמחמתיה דמה לו אם יתחייב לבעל חוב או לזה שקבל עליו אחריות דבעל חוב הלכך מעיד לו עליה וכבר כתבו מן האחרונים ז"ל וכ"כ בספר חשן משפט (סי' ל"ז) דאפילו כשמסתלק לאחר שיצא הערער מהני ולא חיישינן לקנוניא דעביד הכי כדי שיעיד לו ואח"כ יחזרו לשותפותן דכיון שנסתלק מן הממון אין חוששין לכך ולהכי נקטה שמואל בשותף וכ"ש באדם אחר דאלמא דכיון שנסתלק ואין נוגע בעדות לא חיישינן לקנוניא בנדון זה גם כן אם הקנה לאחר אם למי שהקנה לו אם לזולתו שלא באחריות דעלמא אלא באחריות דאתי מחמתיה דהיינו בעלי חובות שלו דהשתא אין נוגע בעדות יכול להעיד ולחתום השטר אבל בלא אחריות דבעל חוב אכתי נוגע בעדות הוא שמעמידה בפני בעל חובו דשעבד ליה מטלטלי אגב מקרקעי וגם אין לפסול עדותו משום דבעינן שיהא תחלתו וסופו בכשרות דאין אומרים כן אלא בפסול קורבה או גזלנות אבל בפסול מפני נגיעת דבר כל שנסתלק מן הממון תחלתו וסופו בכשרות קרינן ביה*( עי' ש"ך ח"מ סי' א סקנ"ב ועי' לעיל סי' קצ"ה:) ] וכמ"ש המפרשים ז"ל בההיא דאמר התם ליסלקו בתרי מינייהו ולדיינוה ועוד דהכא כשראה העדות כשר היה וכשיחתום השטר ג"כ והו"ל כהיה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ואח"כ נתרחק שמעיד לו דהא הוי תחלתו וסופו בכשרות כיון דבשע' ראיה ובשעת עדות הוא רחוק אע"פ שהיה קרוב בנתים אלא שנרא' דבנדון זה א"צ לכל זה ויכול יהודה העד לחתום השטר לשמעון המלוה לפי שאין ההקנאה שהקנה ליהודה העד מועלת כלום דכיון שאין הטופס שביד הסופר כלום הנה אין כאן כתיבה ומסירה וקיי"ל (ב"ב עז.) *( עי' בתוס' שם ד"ה אמר וכו' וברי"ף ורא"ש שם:) דאין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה דהיינו מסירת שטר החוב וכאן אף לפי דברי המקנה והקונה שראובן חייב לשמעון מנה בשטר אם לא נעשה השטר אין כאן מסירה ואיך יקנהו וליכא למימר דכל שהמקנה אמר לסופר ולעדים שכשיכתבו השטר ימסרוהו לקונה הוה ליה כאלו נמסר דהא מילי נינהו ומילי במילי לא מקנו ואפילו נכתב כן בשטר ההקנאה אינו כלום דאין זה אלא כתיבה אבל מסירה בגוף השטר בעינן וכן ליכא למימר שכשיחתמו העדים השטר וימסרוהו לקונה מחמת מה שצוה להם בעת הקניה הוה ליה כאלו נמסר למפרע משעת קניה כדאמרינן גבי שטרי אקנייתא (ב"מ יג.) דמשעת קנין שעבד נפשיה ואיכא מאן דסבירא ליה דבעינן דלמטי שטרא לידיה אלא דכי מטי לידיה קני משעת קנין והכי נמי דכותי' לא דמי דהתם השטר הוא יוצא בשם המלוה או הקונה וכיון דאיכא קנין ומשעת קנין שעבד נפשיה הרי השטר הכתוב מזמן הקנין מוכיח דזכה משעת קנין אבל מסירת שטר זה לקונה והשטר יוצא בשם המקנה והמסירה הכרחית בהקנאה אין כאן מסירה למפרע. וכן נמי אם הקנה לו באגב שדעת קצת המפרשים ז"ל דאפילו שטר חוב נקנה באגב ואין צריך מסירת השטר אלא נקנה השטר בכל מקום שהוא כההיא דפ"ק דקדושין (כ"ז.) ובפרק הספינה (בבא בתרא ע"ז:) כיון שהחזיק בשדה נקנה לו השטר בכל מקום שהוא וזה דעת הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל עדיין זה הוא כשהשער הוא בעולם דאגב הוי כמסירה משום דקניה אלימתא היא כדאמרינן התם בפרק הספינה אגב שאני אבל אם השטר לא נעשה ואיננו בעולם איך יקנהו *( רמ"א ח"מ סי' סו ס"י:) וכ"ת אף אם אין שטר מ"מ הקנה לו זכותו על הלוה. לא היא דכל שאין שטר ה"ל מלוה על פה ומלוה על פה אינה נקנית אלא במעמד שלשתן כמו"ש הרמב"ם ז"ל (פרק ו' מהלכות מכירה) וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והראיה מדאמרינן בפרק מי שמת (בבא בתרא קמ"ח.) שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואקשינן והא ליתיה בבריא ומתרצינן איתיה במעמד שלשתן ומדלא אמרינן איתיה באגב או בחליפין ונקט מעמד שלשתן דהוי הלכתא בלא טעמא שמע מינה דלקנין גמור אינה נקנית אלא במעמד שלשתן ודעת רבינו תם ז"ל כן שאין מלוה על פה נקנית באגב לקנין גמור אבל יכול להרשות עליה באגב דלא הוי אלא שליח ואע"ג דלא מצי מקני מצי מרשה ואם כן בנדון זה כיון שעדיין לא נעשה שטר החוב ואם הקנוהו המלוה לאדם אחר לא הועיל שאי אפשר להיות בו מסירה וקיי"ל דלא קנה עד שיכתוב וימסור אם כן לא קנה יהודה העד ונשאר זכות שמעון המלוה על ראובן הלוה קיים ויכולין העדים לעשות לו שטר החוב ולחתום בו זהו מה שנראה לי לפי הדין אך אם יש תקנה בקהל לסמוך על הטופס שביד הסופר ולגבות בו כל שחתום מיד העדים ולא הוציאו השטר ממנו ולא עברו עליו קולמוס תקנתן קיימת והרי הוא כשטר גמור וקנה יהודה העד החיוב ההוא בכתיבה ומסירה שימסור המקנה הספר שהטופס כתוב בו לקונה או שיאמר לסופר שהוא נפקד המקנה בטופס ההוא שיזכה בו בעד הקונה וכיון שהטופס הוא כשטר לגבות בו יגבה בו יהודה העד בלא חתימת השטר כיון שכתב ידו יוצא ממקום אחר ואין צורך לעדותו מכאן ואילך כמו אם חתם בשטר דמעתה הו"ל כההיא דעדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה דלא חשו להם חכמים נאום דורש שלומך נאמן אהבתך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: