תשובות ריב"ש/קצט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

לקהל קמראשה.

שאלה ראובן היה לו שתי נשים ומת בלא בנים ויש לו שני אחים ואחד מן האחים הקטן שבהם עשה מאמר באחת מן היבמות כדי לפסלן על אחיו השני הגדול ממנו והיבמה השנית הוציאה גט ואומרת שגרשה בו ראובן בעלה אך נכרין הדברים שלא נתגרשה בו אלא שמצאה הגט כתיבת בעלה שצוה לכותבו במקום אחר והביאו במקומו לתתו אליה אם יתקפו חליו ואח"כ נטרפה לו שעה ולא נתנו לה שהרי אין לה עדי מסירה אבל היא מצאה הגט בתיבת בעלה ואומרת שנתגרשה כדי שלא יתבענה אחד מן היבמין להתיבם אבל רוצה היא בחליצה ולא תסמוך על הגט ההוא והיבמות האלו אין אחת מהן רוצות ביבום אלא בחליצה גם היבמין רוצים לפטרן בחליצה והשאלה היא אם שתיהן צריכות חליצה מכל האחין או אם נפטרו שתיהן בחליצת אחת מהן משני האחין או אם די אפי' בחליצת אחת מהן מאחד מן האחין:

תשובה כיון שעשה אחד מן האחין מאמר באחת מן היבמות הנה חליצתה של זו נקראת חליצה פסולה כלומר גרועה כיון שצריכה הימנו גט ואיכא פלוגתא בגמרא בפרק ארבעה אחין (יבמות כ"ו:) אי חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין אם לאו. והפוסקים ז"ל נחלקו ג"כ בפסק ההלכה מהם פסקו שצריכה לחזור על כל האחין כרב דסבירא ליה הכי דקיי"ל כוותיה באסורי לגבי שמואל ומהם פסקו כשמואל דאינה צריכה לחזור משום דרבי יוחנן משמע התם דקאי כוותיה וקיי"ל כוותיה בכל דוכתא לגבי רב. ועוד נותנין טעם ומראים פנים לדבריהם ולזה הסכים הרשב"א ז"ל ורוב האחרונים ז"ל ובזה ראוי להורות וא"כ בעלת המאמר נפטרה בחליצת אחד מן האחין ובגט מן העושה בה מאמר אבל השנית נראה שלא נפטרה בחליצתה של זו דאפי' למאן דאית ליה דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין וגם פוטרת צרתה זהו כששתיהן גרועות אבל חליצה גרועה וחליצה מעולה ממנה חליצה מעולה בעינן והמעולה פוטרת הגרועה ואין הגרועה פוטרת המעולה כדאמרי' התם (כ"ז.) חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה חלץ לצרתה נפטרה בעלת מאמר. ובנדון זה אע"פ שאין השנית עולה ליבום מפני ספק הגט הראשון מן הבעל מ"מ כיון שהספק הוא מחמת אישות הבעל ואם לא נתגרשה מן הבעל הרי חליצתה חליצה מעולה הנה אין חליצת בעלת המאמר פוטרת את זו שאפשר שהיא חליצה מעולה שלא נתגרשה מעולם. וגם אין חליצת בעלת הגט פוטרת בעלת מאמר שכיון שהוא ספק אם נתגרשה מן הבעל ולא היתה זקוקה מעולם הדבר ברור שאין חליצתה כלום לפטור האחרת ולא דמי לבעלת גט ובעלת מאמר דאמרינן בגמרא (כ"ז:) דחליצתן שוה ופירש רש"י ז"ל דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה כיון שהן שוות בגריעות דהתם הוא בבעלת גט מן היבם וא"כ בנדון זה בעלת הגט היתה צריכה חליצה לעצמה ואינה נפטרת בחליצת בעלת המאמר שהיא חליצה גרועה כשחולץ לה היבם בעל המאמר ואע"פ שבעלת המאמר נפטרת בחליצת עצמה אף כשחולץ לה היבם בעל המאמר דלמפטר נפשה פטרה ואע"פ שהיא חליצה גרועה ויש מעולה ממנה כדאיתא התם בגמרא. אבל מ"מ נראה שאפשר לתקן בענין שתהיה בעלת הגט נפטרת בחליצת בעלת המאמר וזהו בשיתן היבם בעל המאמר גט למאמרו בפירוש ר"ל שלא יתן לה הגט לזיקתו ולא על הסתם אלא שיאמר בפירוש שנותן גט למאמרו וכל שעשה כן הותרה אפילו (היא) לאחיו השני כדאמרינן בפרק ד' אחין (יבמות ל"ב.) בלישנא בתרא דמאי דעבד שקליה וא"כ הרי זיקתה זיקה שלמה אע"פ שאסורה למגרש משום דמחלפא בבעלת גט דעלמא כמו שהסכימו המפרשים ז"ל ועולה היא ליבום לאח השני וא"כ כל שנחלצה מן האח השני אחר שיתן בעל המאמר גט למאמרו חליצה מעולה היא ופוטרת צרתה ואע"פ שאפשר שחליצת הצרה מעולה מזו שאם לא נתגרשה מן הבעל הרי היא מעולה לגמרי וזיקתה שלמה לשני האחין וזו אין זיקתה שלמה אלא לאח השני ולא אל הנותן גט למאמרו שהרי אינה עולה לו ליבום מ"מ כיון שלזה החולץ היא מעולה לגמרי ועולה לו ליבום דמאי דעבד אידך שקליה וגם שאין אסורה למגרש אלא משום דמחלפא בבעלת הגט דעלמא נראה בודאי שחליצתה מן האח הב' חליצה מעולה מיקריא ופוטרת צרתה דהא האי דינא דחליצה גרועה חומרא בעלמא היא מדרבנן וליכא למידק ולאחמורי ביה כולי האי *( ב"י אה"ע סס"י ק"ע:) יצחק ב"ר ששת זלה"ה: