תשובות ריב"ש/קפד
עוד כתבת שנשאלת מהו לגרוד את הגבינה בשבת בכלי שהוא מורג חרוץ בעל פיפיות הנקרא בערבי אסכרפא"ג ונסתפקת בדבר לפי מה שראית בפרק כלל גדול (שבת ע"ד.) בענין בורר דמפליג בין ביד לקנון ותמחוי אשר לפי הסוגיא פסקן של דברים הן דבורר לאלתר ביד מותר בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור בנפה וכברה חייב חטאת ודוקא לאלתר אבל לבו ביום אפי' ביד אסור. ואם בבורר אפילו בשני אוכלין או אוכל מתוך פסולת אסרינן אפי' בשנויא דקנון ותמחוי כ"ש בגרידה זו דהיא דומיא דטחינה ממש בזה הכלי וראוי לאוסרו ויהיה זה כמו ההיא דאמר רב פפא (שם:) האי מאן דפרים סלקא חייב ואע"ג דכתב הרשב"א ז"ל דוקא לבו ביום אבל לאלתר שרי י אפשר דדוקא כשמחתך ביד הוא דשרינן לאלתר אבל בכלי דדמי לטוחן ממש לא. וגם מה שלמדו משם דמותר לפרר פתותי לחם ולתת לתרנגולין אפשר דדוקא ביד אבל לא בכלי ואף כי נתיר לשם בפריטת סלקא ובפירור לחם לתרנגולין אפי' בכלי התם שאני דאינו כל כך דומה לטחינה כמו גרידת הגבינה בכלי המורג חרוץ דהא ודאי דמי לשחיקת תבלין במדוכה דהוא אסור ולא התירו אלא בקתא דסכינא וכיוצא בה. וכל שכן לפי ספר המצות דמתיר פרירת פתותי לחם משום דאין טחינה אחר טחינה דבגבינה ליתא לההוא טעמא וראוי לאסור הגרידה בכלי הנזכר ולזה ראוי שיהיה בו חיוב חטאת כמו ברירת אוכלין בנפה וכברה או פטור אבל אסור במו בקנון ותמחוי. ומצאת לו התר ממקום אחר אם הוא מגרד לתוך הקדרה דהוי מפרק אוכל מתוך אוכל ומותר כמו שהתירו לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה וכבר פירשוה אפילו בשבת ואף כי הכלי יהיה מלאכתו לאסור אין לחוש כלל דמשנה שלמה שנינו (שבת קכ"ב.) כל הכלים נטלים וכו' מגרה לגרוד בה את הגבינה וכו' ואע"פ שהיא מלאכתה לאסור איסור בה את הקורות ולפי זה אף כי יהיה בזה אסור דוקא לתוך הקערה אבל לתוך הקדרה יהיה מותר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך עכ"ל:
תשובה כבר עמדת על כל הצדדין שאפשר לישא וליתן על ענין זו והבאת כל הראיות הדומות לנדון אם לאסור אם להתר. אמנם דעתי נוטה לאסור דהוה ליה כההיא דרב פפא דהאי מאן דפרים סלקא חייב משום טוחן ואף אם נאמר דהיינו לצורך מחר או לבו ביום אבל לאלתר שרי כדעת הרשב"א ז"ל ונאמר שהתיר אפילו בכלי לאלתר היינו בכלי כגון סכין שאינו מיוחד לטחינה אבל המורג חרוץ שמיוחד לטחינה זו הרי היא כנפה וכברה לבוררו מכתשת לשחיקת תבלין *( ש"ע או"ח סי' שכ"א ס"י:) וכבר אסרו שחיקת פלפלין בשבת אלא בקתא דסכינא דאיכא שנוי כדאיתא בפרק תולין (קמ"א) וכמ"ש הר"ם ז"ל (פרק כ"א) וז"ל הצריך לדוק כגון פלפלין וכיוצא בהם ליתן לתוך המאכל בשבת הרי זה כותש ביד הסכין בקערה אבל במכתשת חייב מפני שהוא טוחן וכו' ע"כ. ועוד שהיה אפשר להחמיר ולאסור לגרוד הגבינה בכלי זה אפילו ביום טוב לפי שהוא מיוחד לטחינה זו והוי כפלפלין בריחים שלהם שאסרו חכמים כדאיתא (פ"ב דביצה כ"ג.) אע"נג דקיי"ל דכל התבלין נדוכין כדרכן במדוכה וכתב הרשב"א ז"ל דהוא הדין לחרדל שאין שוחקין אותו בריחים שלו וטעמא בתרוייהו משום דהוי כעובדין דחול כי השחיקה עצמה מותרת היא אלא שבזה אפשר לחלק דשאני פלפלין וחרדל בריחים שלהן שהוא רגילות לשחוק בהן הרבה ביחד ומשום הכי דמי לעובדין דחול אבל בכלי זה אין דרך לגרוד אלא מה שצריך לשעתו. ומ"מ נראה שאפילו בי"ט צריך לעשות איזה שנוי דומיא דמלח שהרי אם היה עושה מערב י"ט לא היה מפיג טעמו ואם הוא מפיג טעמו אינו צריך שנוי דומיא דתבלין שנדוכין כדרכן ביו"ט אבל בשבת נראה שאסור בלי ספק. ומה שעלה בדעתך להתיר בגורד לתוך הקדרה דומיא דמה שהתירו לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה אינה ענין לזו כלל דהתם אסור הסחיטה הוא כשמפרק משקה מתוך אוכל והוי תולדה דדש ולזה כשסוחט לתוך הקערה שיש בה אוכל אין זה מפרק משקה לתוך אוכל שמשקה שבא לאוכל כאוכל דמי אבל בכאן שהאסור הוא משום טוחן בין שיגרוד לתוך הקדרה או לתוך הקערה מכ"מ טוחן הוא ואין זה צריך לפנים: