תשובות ריב"ש/קמז
פלסיט לחתני החכם רבי יצחק בונפוש בן שאלתיאל נר"ו
שאלת ראובן לוה משמעון ג' מאות פרחים וכתב לו בספר החצר שהוא חייב לו שכ"ד פרחים לפרוע לשש חדשים והכ"ד פרחים הקנס לו על שנש"אל יש לו בקמריש"ה בקנין שיפרע מאותו שנשא"ל והלוה והמלוה מודים שהכ"ד פרחים היו מרבית וסבור המלוה שאחר שהקנה הכ"ד פרחים על אותו שנשא"ל הקנאה גמורה בקנין גמור שהרי זה כמוכר חובו בפחות ובקשת שאחוה לך דעתי בהרוחה אם זה רבית או לא:
תשובה מה זו שאלה דבר פשוט הוא שזה רבית קצוצה היא שהש' פרחים מן ההלואה לא היו במכירת חוב אלא הלואה גמורה ממלוה ללוה ואחריות המלוה בהם על הלוה לבדו ולא על זולתו רק שנותן לו בשכר ההלואה ההוא כ"ד פרחים על השנשא"ל ההוא ואין לך רבית מבוארת מזו כי מה שאמרו שמוכר אדם חובו בפחות כמו שכת' בהלכות הרי"ף ז"ל מן התוספתא והירושלמי וכ"כ להרמב"ם ז"ל (פרק ה' מהלכות לוה ומלוה) כבר בארו האחרוני' ז"ל שזהו דוקא שלא באחריות המוכר ואם נאנס החוב שלא מחמת המוכר נאנס ללוקח אבל אם קבל עליו המוכר אחריות בין מכל החוב בין ממה שמכרו הרי זה אסור לפי שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד וכן כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה וכ"כ בספר מ"מ ובספר י"ד (בסי' קע"ג) וכ"ש בנדון זה שאין בהלואה זו שום מכירת חוב אלא חוב גמור מן הלוה למלוה רק שנותן לו הרבית על השנשא"ל והרי זה רבית קצוצה והלא שנינו (ב"מ סה.) מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חדש בחדש מסלע בחדש מותר ואמרי' טעמא בגמ' משום דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף וא"כ כשפורע בסוף אף אם נותן לו יותר אין כאן אגר נטר ליה שהרי כך דינו לפרוע בסוף ואם פורע השכירות עתה בפחות כיון שלא היה חייב מן הדין לפרוע השכירות אלא בסוף הרי הוא כמוכר לו חובו בפחות שאפילו ללוה עצמו מותר כמו שמבואר בתוספתא ועם כל זה שמותר להקדים השכר בפחות שנינו (שם סד:) שהמלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות ואמרו בגמ' דאע"פ שאמרו הדר בחצר חברו שלא מדעתו א"צ להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר והסכימו הרי"ף ז"ל והרמב"ן והר"ם והרשב"א ז"ל דבהלויני ודור בחצרי בחצר דקיימא לאגרא הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינין והנה זה כמ"ש בתוס' וכן מן האחרונים ז"ל וכן בספר י"ד (בסי' ק"ע) שאין רבית בקרקעות כגון הלוהו חמש גפנים טעונות בשש והא דאמרי' בריש פרק איזהו נשך (בבא מציעא סא.) מנין לרבות כל דבר ת"ל כל דבר אשר ישך ר"ל כל דבר המטלטל אבל קרקעות אין בהם משום רבית ומוכחי לה מדאמרי' בכתובות (מו.) גבי מוציא שם רע דאינו חייב עד שישכור עדים דגמרי' שימה שימה מרבית כתיב הכא ושם לה עלילות דברים וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון ובעי התם שכרן בקרקע מהו כלומ' כיון דגמרי' מרבית מי אמרי' מה התם אין רבית בקרקע הכא נמי שימה בקרקע לאו מידי היא וכן פרש"י ז"ל וז"ל שכרן בקרקע לר"י מהו כיון דמרבית גמר כסף או אוכל בעינן דהוו מטלטלין כדכתיב לענין רבית או דלמא לממון הוא דגמרי ג"ש ואפי' מקרקעי נמי עכ"ל וכ"ת ומנא לן הא והא כל דבר אשר ישך כתיב י"ל דדרשי' לקרא בכלל ופרט וכלל לא תשיך לאחיך כלל נשך כסף נשך אכל פרט נשך כל דבר אשר ישך חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל אף כל דבר המטלטל לאפוקי קרקע דלא כדאמרינן גבי אונאה כל זה דקדקו בתוספות ומ"מ דוקא בהלואת קרקע אבל בהלואת כסף אם נתן לו רבית קרקע אסור כדאמרי' בהדיא (ב"מ סה:) גבי מתני' דמכר לו שדה שאם המכר נגמר והמעות הם הלואה אסור ללוקח לאכול הפירו' אע"פ שנתנן לו בעודן מחוברי' וכן במשכן לו בי' משכן לו שד' ואמ' לו לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור אע"פ שהרבית הוא קרק' וכ"כ זה בפי' ובנדון זה נמי אע"פ שמוכר אדם חובו בפחות כשאין שם הלואה אלא מכירת חוב לבד אבל כשיש שם הלואה גמורה והרבית הוא במכירת חוב זה ודאי רבית גמורה היא ואיך לא והלא אפילו להקדים לו שלום אם אינו רגיל אסור מדכתיב נשך כל דבר אשר ישך אפי' דבור אסור (שם עה:) וכ"ש זה שמתחלה נתחייב לו בחצר בקרן וברבית ואח"כ פרע לו הרבית בהרשאה על השנשא"ל ולולי בקשתך להאריך בזה הי' הדבור אסור בו לרוב פשיטותו והנשאל הרי זה מגונה והשואל שופך דבריו לריק:
עוד נראה שכיון שראובן נתחייב לשמעון בספר החצר בשכ"ד פרחים לו' חדשים אח"כ הקנה לו בקנין הכ"ד פרחים על השנשא"ל הנה קניית השנשא"ל קיימת לשמעון בעד הכ"ד פרחים ואחריות השנשא"ל עליו שהרי כל מקח שנעשה באסור רבית קיים כיון שקנ' קנין גמור אלא שמה שיש בו מן האסור יחזיר כמ"ש רב האי גאון ז"ל בספר המקח והסכימו כן הרמב"ן והרשב"א וכל האחרונים ז"ל ולכן יש לשמעון לנכות לראובן הכ"ד פרחים הן הש' פרחים אם עדיין לא פרעם ואם כבר פרעם לו כלם יש לו להחזיר לו הכ"ד פרחי' במעו' ושמעון יטפל בשנשא"ל ואף אם לא היה שוה כמה שלקחו או שנפסד שהרי כבר קבלו עליו וזה דומה למה שאמרו בגמרא (סה.) אמר רבא האי דמסיק תריסר זוזי דרבית' בחבריה ואוגר ליה חצר דמיתגרא בעשרה בתריסר כי מפקינן מיני' תריסר מפקי' מיני' א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אגרנא דהוה משתרשי לי השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כ"ע הוא דאגרנא א"ל לא משום דא"ל סברת וקבילת וקיי"ל הכי וכ"כ בהלכו' הרי"ף ז"ל וכ"כ הר"ם ז"ל בסוף פ"ח ונדון זה כך הוא ודומ' לו לגמרי אא"כ התנו מתחלה בשעת ההלואה שלא יקח שמעון מרבית הש' פרחים זולתי מה שישיג מן השנשא"ל עד כ"ד פרחים שאז אין מוציאין ממנו אלא שיחזיר הקנאת השנשא"ל לראובן זהו מה שנראה לי וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: