תשובות ריב"ש/קכ

קוסטנטינה למשכיל רבי יצחק בר רבי אברהם בן קאגיג י"א

שאלת קו"ף של ס"ת אם רגל שלה תלויה או אם דבוקה ואם תכשר האות בזה ובזה וכן נסתפק לך באות פ"א אם הקו האמצעי צריך שיהיה מחובר למעל' ויוצא ממנה ואם יפסל אם לא הי' מחובר וכן השי"ן אם הקו האמצעי לא היה מחובר למטה באמצע היכן מצינו שיפסל ככך וכן התי"ו אם הרגל השמאלי לא יהיה מחובר למעלה עם הגג היכן מצינו שיפסל וכן מ"ם פתוחה אם הקו השמאלי אינו דבוק למעלה וכן בעי"ן אם אין הקו השמאלי דבוק עמה למטה מנין לנו שיפסל ס"ת בכך ואולי אין זה כי אם למצוה ולא לעכב כי אנשי הארצות ההם לא דקדקו בזה בספרים שלהם כי לא הורגלו בספרי התלמוד כי אם בספרי הרמב"ם ז"ל והוא קצר בלשונו (בפ"י מהלכות ס"ת) שכתב עשרים דברים שס"ת נפסל בהם וכו' וכתב ט"ו שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תקרא כל עיקר או שתדמה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטשטוש עכ"ל:

תשובה כל האותיות צריך שכל אות ואות יהיו כל קויהן מחוברין כדי שלא יראו כשתי אותיות או כשני חצאי אותיות זולתי באות ה"א וקו"ף שצריך שרגל השמאלי מהם יהי' נפרד מן הגג של מעלה מן הטעם שכתוב בפרק הבונה (שבת קד.) מאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה דאי הדר ביה ליעול וכו' וכן בה"א כתוב בפרק הקומץ רבה (מנחות כט:) מפני שהעוה"ז נברא בה"א דכתיב בהבראם בה"א בראם ודומה לאכסדרה פתוחה מלמטה שכל הרוצה לצאת ממנה למטה בגיהנם יצא ויש לו פתח אחד קטן למעלה שאם רצה להנצל מלירד למטה ידחוק עצמו ליכנס בפתח התשובה הפונה לשמים ואם שינה בהפריד אותם הקוים שצריכין להיות מחוברין או בחבר אותן שצריכין להיות נפרדים פסל והראיה מן הברייתא שהביאו בפ' הבונה (שבת קג:) וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתב אלפין עינין עינין אלפין ביתין כפין כ' ביתין גמלין צדין צדין גמלין דלתין רישין רישין דלתין ההין חיתין חיתין ההין ווין יודין יודין ווין זינין נונין נונין זינין טיתין פפין פפין טיתין פשוטין כפופין כפופין פשוטין ממין סמכין סמכין ממין סתומין פתוחין פתוחין סתומין וכולי ובודאי דבכל אלו לעכובא קאמר ואם שינה פסל דהא מותבינן מינה לרב חסדא דאמר גבי הא דאמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון וכו' ומקשינן בגמרא מי דמי מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח ואמר ר"ח עלה זאת אומרת סתום שעשאו פתוח כשר ובברייתא קתני שלא יעשה סתומין פתוחין דמשמע מינה שהוא פסול אלמא ברייתא לעיכובא קאמר ואם שינה פסל וכן בכולן דכלהו בחדא מחתא מחתינהו ולמדנו שהמרחיק רגל האל"ף התחתון מן הקו האמצעי פסל שזהו שלא יכתוב אלפין עינין שבהרחיק הרגל ההוא מן הקו האמצעי נראית עין הפוכה כמו שפירשו זה האחרונים ז"ל עם היות שרש"י ז"ל נראה שפירש שכתב עי"ן במקום אל"ף מפני שדומין בקריאתן והר"ם מקוצי ז"ל פירש בענין אחר כמ"ש בספרו וכן צדין גמלין אם הרחיק הראש שאחורי הצדי ממנה ישאר גימל וכן בחתין ההין אם הרחיק הקו השמאלי מן הגג תהיה דומה לה"א וכן יש אחרים שלא הזכיר התנא דלאו כי רוכלא ליחשוב וליזיל שאם הפריד הקו הקטן מן הפ' מלמעלה הנה תדמה הנשאר לצד ימין כמו נון אלא שהתנא הזכיר קצתן וילמוד סתום מן המפורש והכלל שכל הקוין צריכין להיות מחוברין כדי שתהיה האות שלמה ולא תדמה לשתים וכן המ"ם פתוחה אם לא תהיה הקו השמאלי מחובר בה מלמעלה הנה תראה הנשאר לצד ימין כמו נו"ן והקו האחר ז' או ו' כמו שאם חברה למטה בפתיחתה פסל כן אם הפרידה מלמעלה בסתימתה פסל ובודאי במ"ם סתומה שהרחיק הקו השמאלי מן הגג פסל ואפי' לר"ח דהא איהו גופיה אמר דמם וסמך שבלוחות בנס היו עומדים ואם לא היתה סתומה מכל צדדיה לא היתה עומדת בנס ואיהו לא קאמר אלא שאם כתב מ"ם פתוחה במקום מ"ם סתומה כשר וכן בהפך אבל אם כ' מ"ם סתומה ולא חברה מכל צדדיה ודאי פסל שאין זה דומה לא לפתוחה ולא לסתומה ואין אומרין בכיוצא בזה להראות לתינוק לא חכם ולא טפש שהרי אפילו טפש שבטפשים יקראנה מ"ם שהרי אין פסלותה מפני שדומה לאות אחרת אלא שאינה כתובה כהלכתה ולא אמרו להראותה לתינוק אלא בו' הדומה ליו"ד כההיא דויהרג דבפרק הקומץ רבה (מנחות כט:) וכן הביא זה הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה' תפלין) וכן בביתי"ן כפי"ן ובדלתי"ן רישי"ן שאם אין התינוק יכול לקרותה כתקנה פסולה וזהו להחמיר ולא אמרו זה להקל שאם יש לה פסול מפני דבוקה אם לאות אחרת אם לה בעצמה שתכשר מפני קריאת התינוק וכן ודאי אין להכשיר האל"ף שאין הרגל השמאלי נוגע לקו האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אל"ף שהרי מפני הפרוד לא יטעה לומר שהיא עי"ן הפוכה ולא אמרו אלא באות שדומה לאות אחרת בשלמות כגון ו' שאם קצרה הרבה תדמה ליו"ד לגמרי וכן הבי"ת בחסרון יציאת הקו התחתון לאחריה תדמה לכ' גמורה וכן הד' בחסרון יציאת הגג לאחור תדמה לרי"ש גמורה וכן בהפך וגם מדלתי"ן רישי"ן ומרישי"ן דלתי"ן דקתני בברייתא יש להוכיח דלעכובא קאמר שהרי אם שינה הד' שבאחד שבק"ש לרי"ש או רי"ש שבלא תשתחוה לאל אחר לד' מחריב את העולם וא"כ בה' וקו"ף שחבר הרגל השמאלי לגג פסל דהא קתני בברייתא ההי"ן חיתי"ן בהדי הנהו אחריני דהוו לעיכובא וקו"ף וה"א חד טעמא אית להו לתליית רגליהן מפני פתח לתשובה בה"א איתא בפ' הקומץ רבה ובקו"ף בפ' הבונה. ובפ' הקומץ רבה שיילינן על תליית הה"א ולעיילוה בהך כלומר בפתח שלמטה ומהדרינן לא מסתייעא מילתא כדריש לקיש דאמר מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ וכו' וה"נ בפ' הבונה שיילי' גבי פתחא דקו"ף וליעול בהך מסייע ליה לר"ל וכו' וא"כ הקוף יש לה שני פתחים א' למעלה שהקו השמאלי אינו נוגע לגגה והשני שאינו נוגע לקו שבצד ימין וכמו שאם נסתם זה שבצד ימין פסולה כן בפתח שבצד שמאל וכל שכן הוא לפי שהוא קרוב לרי"ש שהוא רמז לרשע ומיוחד לתשובה ושמעתי שיש מי שהורה שאפי' אות הה"א אם נתחבר לגג של מעלה לא פסל בדיעבד והביא ראיה מדאמרינן (בפ' הקומץ רבה) אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דחטרי ליה לגגיה דחי"ת כלומר חי ברומו של עולם ותלו ליה לכרעיה דה"א כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי וכו' ומדקאמר לספרי דוקאני נראה שאינו לעיכובא אלא למצוה מן המובחר ואין זה נכון בעיני שהרי נזכר זה בברייתא שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן והוכחתי למעלה דלעיכובא קאמר וכן נראה ממ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תפילין) והראיה ההיא יש לדחותה בשני פנים האחד לומר שהיו מדקדקים דחטרי לגגו דחי"ת וזה למצוה ואעפ"כ היו נזהרים לתלות כרעיה דה"א ולא היו מקילין בזה לומר שאפי' תגע בגג לא תדמה לחי"ת שהרי אין חוטרין אותה כמו שחוטרין לחי"ת והביא ראיה שכן ראוי לעשות לפי שהתלייה היא לעיכובא ואינה כדי שלא תדמה לחי"ת לבד אלא שהיא פתח לתשובה כדבעא מיניה ר"י נשיאה וכו' עוד אפשר לדחות הראיה ההיא בדרך אחרת ולומר שגם התליי' שהסופרים הדייקנין ההם היו עושין היתה למצוה כי הם לא היה די להם בהפריד כרעיה דה"א מן הגג כחוט השערה אלא היו תולין אותה הרבה כדרך שעושים הסופרים בכתיבת הגט בה"א דלמהך להרחיק כרעיה מן הגג הרבה כדי שלא תדמה לחי"ת ויהיה נראה למחך כדאיתא בפרק המגרש (גיטין פה:) ואע"פ שכל שלא תדמה לחי"ת כשר הם מדקדקים להרחיקה הרבה שיהא פתח נראה לעינים וזה הענין הוא למצוה לעשות פתח גדול לתשובה אע"פ שאינו לעיכובא כל שנפרדת כחוט השערה ובספר יו"ד כתוב (בסימן רע"ד) וז"ל וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד לכן צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשין ועין ומה שאחורי הצד"י ובאחת שאינה נוגעת פוסלת כל הספר זולתי הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע ואם נוגעות פסל עד כאן לשונו והרי זה מבואר כמו שכתבתי:

(הובא בבית יוסף לאו"ח סי' לו)