תשובות ריב"ש/קב
והראן לרבי עמרם בן מרואם י"א
שאלת ראובן השיא בתו בעודה קטנה לשמעון ובעת הארוסין התנו ביניהן תנאים ומכללן שאם מתה האשה בלא בנים יחזרו קצת הנכסים לבית אביה והתנאין נתקיימו בעודה ארוסה כדרב כהנא דאמר בפ' הכותב (כתובות פג.) נחלה הבאה לאדם ממקום אחר וכו' ופסקו ההלכות דלית הלכתא כרשב"ג דאמר תנאו בטל מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה דבדבר שבממון תנאו קיים ומכח הירושלמי שהביא הרי"ף ז"ל בהלכות. וכדי לצאת מידי ספק אם לפסוק כדעת הרי"ף ז"ל שנראה מדבריו שאפי' לאחר הנשואין תנאו קיים כמו שהבין הרמב"ם ז"ל מדבריו או כפסק הרמב"ם ז"ל דלאחר הנשואין תנאו בטל משום דכתיב לחקת משפט כמ"ש (בפ' כ"ג מח"א ופ' י"ב) ולזה הסכימו לקיים תנאם קודם הנשואין וזולת תנאי זה התנה שנתחייב שמעון לעשות הצדא"ק זולתי הכתובה שנעשה כדת וכהלכ' ונתחייב ראובן בשבועת האלה וקנו מידו בכל תוקף שלא יבוקש אותו צדא"ק בחיי שמעון כי אין כונתם בעשייתו אלא לפי ששטרות של ישראל אין עולין בערכאות של ישמעאל שאם תצטרך בתו לגבות כתובה בפני אומות העולם שיהיה זכות בתו קיים בצדא"ק ולא חלילה לשום זכות אחר והנה טופס השטר נשלח בטופסים אחרים. והנה מת ראובן וגדלה הבת ותובעת הצדא"ק לבעלה בפני אומות העולם ואומרת כי היא כבר זכתה בו בהיותה קטנה ושאם אביה נתחייב לבעלה שילך לדון עמו או עם יורשיו ושגם אחר מיתת בעלה תתבע הכתוכה מצד אחר בזולת הצדא"ק ובו תזכה בחייו ובשאר זכיותיה שכל לבוש שיעשה לה הבעל הם שלה אפי' שוים אלף דינר זהב ולא תקבלם בחשבון וגם אחר מותו יש לה חלק בירושה ואומרת שהצדא"ק והכתובה סך שניהם שוים וזמנם ביום אחד. נסתפק לך אם האשה זוכה יותר ממה שזיכה לה בעודה קטנה. ואם לא זכתה יותר באיזה דרך תדונו כנגדה להציל הבעל מהצדא"ק שתובעת בדין האומות וגם אם עשתה מורשה אם תדינו כנגדו ובמה. וכן אם היה צד שאביה חי ויתבענו שמעון להצילו מתביעת בתו כאשר נתחייב והתרה בו על שבועתו והוא טוען שאין לו במה יפרע והוא מפורסם שדבריו נכונים מה יהיה דינו אם יחרימוהו עם היות שאין כח בידו להצילו דנימא קנוניא עשו או יקובל התנצלותו אחרי היותו אמתי:
תשובה פסק הרי"ף ז"ל נכון הוא ואע"פ שר"ח ז"ל פסק כרשב"ג שאם מתה יירשנה והביא ראוה מן הירושלמי שאמרו שם רבי ירמיה בשם רב הלכה כרשב"ג ולא לענין דבריו הלכה כרשב"ג שאם מתה יירשנה אבל לא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה על מש"כ בתורה וכל המתנה על מש"כ בתורה תנאו בטל בתנאי שאינו ממון והכא בתנאי של ממון אנן קיימין ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף זכה בהן ופי' הרב ז"ל לאחר מיתתה הוא יורשה ואינו יכול לסלק נפשו ממאי דלא אתא לידיה והרי הוא כמי שאמר לא אירש את אבא והרב ז"ל הביא גם הוא בפירושיו הירושלמי שהביא הריא"ף ז"ל בהלכות אילין דכתיבין אין מיתת בלא בני כל מה דלה תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים והוצרך הרב לפרש דלאו בכתיבת הבעל לאשתו אלא בכתיבת האב לבתו במה שנותן לה וכמתנה ע"מ להחזיר דמי ומ"מ כל האחרונים ז"ל הסכימו שאין פסקו של ר"ח ז"ל נכון דכיון דאוקימנא למתני' בכותב לה ועודה ארוסה לא דמי לאומר לא אירש את אבא אלא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר היא שכיון שעדיין אינו ראוי ליורשה מצי לסלוקי נפשיה מינה ולא מיקרי מקנה דבר שלא בא לעולם ור' ירמיה בשם רב דירושלמי מוקי לה למתני' בכותב לה משנשאת ובהא מסתבר טעמי' דלא מצי לסלוקי נפשיה ואפי' בקנין ואע"פ שמסתלק מן הפירות ומגופה של קרקע בקנין משנשאת משום דכבר זכה בהן אבל מירושתה דראוי ליפול הוא ועדיין אין לו אינו יכול להקנות ובסלוק נמי לא אפשר כיון שנשאת ומעתה אין מן הירושלמי ראיה לגמרתנו דהא פליגי באוקימתא דמתני' ועוד האריך בזה הרמב"ן ז"ל לסתור פסקו של ר"ח ז"ל ולקיים פסק הריא"ף ז"ל שהוא עקר ונכון דליתא לדרשב"ג אלא מתנה עלי' שלא יירשנה בכותב לה ועודה ארוסה דאפי' נאמר חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה מתנה על מש"כ בתורה בדבר של ממון תנאו קיים וכאן כיון שהיא ארוסה אינו צריך מתנה גמורה אלא תנאי וסלוק ותנאו קיים. ומ"ש בירושלמי אילין דכתיבי אין מיתת בלא בני וכו' משכחת לה כרבנן בכותב לה ועודה ארוסה או בכותב לה בכתובתה קודם כניסתה לחופה. עוד פי' הרמב"ן ז"ל בשם רבו זה הירושלמי אפי' בכותב לה משנשאת ואינו מתנה שלא יירשנה אלא יורשה ומתנה עם הבעל שאחר שיירשנה יחזיר הממון ליורשיה ויכול הוא להתחייב בכך *( רמ"א אה"ע סי' צב ס"ז:) וכבר כתבתי כ"ז ויותר מזה בארוכה בחדושי כתובות שלי ולא הייתי צריך להאריך בזה בנדון זה אלא להודיעך כי פסק הריא"ף ז"ל הוא בכותב לה ועודה ארוסה כדאוקימו בגמ' למתני' ולא כמו שהבין הרמב"ם ז"ל מדבריו וכלם מסכימים בענין הדין:
ולענין מה שתובעת אשת שמעון הצדא"ק לבעלה בחייו אחר שגדלה ומת אביה אם יש לשמעון עדים שהתנו ביניהם שהצדא"ק לא יבוקש מחיים אלא אחר מותו כי אין כונתם בצדא"ק רק שתהיה זכותה בדיני האומות כמו שבא זה בשאלה הנה אין בתביעתה ממש שהרי כיון שהיא היתה קטנה והאב זכאי בבתו ובידו למוסרה למי שירצה וגם שהי' הוא פורע הנדוניא הנה היה בידו להתנות עם הבעל כל מה שירצה ולא נתחייב הבעל בצדא"ק אלא על דעת התנאי ההוא ואע"פ שכשקיים הצדא"ק בפני הערכאות קיים סתם אין בזה חשש ולא דמי לההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ובעידנא דזבין לא אמר דאמרינן בפרק האיש מקדש (קידושין מט:) דהוו להו דברים שבלב ואינן דברים והמכר קיים אע"ג דלא סליק דהתם לא התנו בזה מתחלה אלא שגלה בדעתו שכדי לעלות הוא מוכרם וכיון שלא אמר כן בשעת המכירה הוו להו דברים שבלב אבל זה שהתנה בפירוש עם האב שהוא בעל דבר בזה שיעשה לה צדא"ק כדרך שהערכאות עושין שאין כותבין שם תנאים אלא כותבין סתם אבל יהי' תנאי שלא יבוקש אלא בעת גביית הכתובה אין ספק שהתנאי קיים ועל דעת התנאי ההוא נתקיים הצדא"ק ולא בזולתו ואף אם אין עדים לשמעון בזה התנאי הנה השטר שעשה לו ראובן מן התנאי הזה שאם תתבע לו הבת שהוא יהיה חייב לשלם לו גם הוא ראיה על התנאי אם נעשה השטר ההוא אז בשעת קיום הצדא"ק או קודם לו שכבר נראה שאין כונתם בצדא"ק אלא לאחר מיתת הבעל אלא שעכ"ז פן תתבע האשה בערכאותיהם שלא כדין והערכאות לא יחושו לעדים יהודים ולא לשטר העשוי בגופן שלנו לזה נתחייב ראובן לשלם לו אבל אם הצדא"ק נתקיים תחלה ואח"כ עשה ראובן השטר לשמעון ואין כאן עדים על התנאי הנה כבר זכתה הבת בצדא"ק כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואין כח בשטר ההוא לבטל זכות הבת בצדא"ק ויכולה לגבותו מחיים. אמנם מה שטוענת האשה שתגבה הצדא"ק וגם תשאר כתובתה קיימת ותגבה אותה לאחר מותו אין בדבריה כלום שהרי משנה שלמה שנינו בפ' הכותב (כתובות פט:) הוציאה גט ושתי כתובות אינה גובה אלא אחת ומתבאר בגמ' שאם הן שוות גובה באחרונה והראשונה בטלה כדאמר רב נחמן שני שטרות היוצאין בזה אחר זה בטל שני את הראשון אבל אם יש תוספת איזה דבר באחרון מן הראשון לא בטל שני את הראשון דלתוספת כתביה וגובה באיזה מהן שתרצה ומ"מ אינה גובה אלא אחת מדלא כתב לה צביתי ואוסיפית לך כתובה זו על כתובה ראשונה כמו שפי' רש"י ז"ל וכמו שמבואר בפ' נערה שנתפתתה (כתובות מד.) וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ' י"ו מהלכות אישות) ובנדון זה ג"כ אף אם שתיהם ביום אחד האחת נכתבה ראשונה ואם היתה כונת הבעל שתגבה שתיהן היה לו לכתוב צביתי ואוסיפית וכו' ומדלא כתב לה הכי אין לה אלא אחת ומ"מ אע"פ שהן שוות כיון שיש לה זכות באחת יותר מבאחרת שהרי בצדא"ק יש לה זכות על הכתובה לגבותה מחיים ובכתובה יש לה זכות על הצדא"ק לכמה דברים שהם מתנאי כתובה שאע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי משא"כ בדיניהם בצדא"ק וגם אנחנו לא נזכה לה בצדא"ק יותר מהם ולכן זכות שניהם קיים ר"ל או זה או זה ויש לה בחירה באיזה שהיא רוצה ואם גבתה הצדא"ק הנה כתובתה בטלה כיון שהסך שוה לסך הצדא"ק ובזאת העיר שתושבי הארץ עושים צדא"ק כך הם נוהגים כשגובה הצדא"ק תנכה מסך הכתובה כשעור הצדא"ק:
ומה ששאלת אם אין לה זכית לגבות מחיים באיזה דרך תדינו כנגדה בזה אם ידכם תקפה עליה ואין אימת השופט עליכם תוכלו לנדותה ולהחרימה כפי מה שיראה בעיניכם וכן לנדות ולהחרים כל המחזיק בידה ועוזר אותה ואם אין ידכם תקפה עליה לאימת האומות או שהיא גובה הצדא"ק שלא כדין או כדין כפי מש"כ למעלה תקרעו לה שטר הכתובה או תכתבו בו שכבר נפרעה ממנו ולא נשאר לה זולתי מאתים מעיקר כתובתה ואם רצה הבעל להוציא רשעה מביתו יפרע לה המאתי' ויוציאנה בגט ותלך לה: