תשובות ריב"ש/צד
והראן לרבי עמרם בן מרואם י"א
שאלת מעשה בא לפניך כי יהודי קלל כהן אחד ואבותיו קללות נמרצות כפני העם ואמרו לך להענישו יען היה כהן וחפשת ולא מצאת עונשו על ישראל חברו ויען בארץ הזאת נוהגין ברוב ענינים בחקות הישמעאלים אשר מכללן שהמקלל קרוב נביאים יענש עונש חזק יאמרו היהודים כי כן ראוי לעשות למבזה או מקלל הכהן להיותו זרע אהרן ואמרת אולי שאיזה סמך להם מדברי הראשונים שלא השגת אותם באשר מצאת נוהגין מי שמת לו הולד הראשון לבלתי יתאבל אלא יום הקבורה ומצאת כתוב דברי גאון גם למול המת תוך ז' ללידה ואולי בזאת ובזאת ימצא בספרי הקודמים ואמרו לך שבמיורקה היו נוהגין כן עד כאן דבריך:
תשובה בגיטין פרק הניזקין (גיטין נט.) תנן כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום ואמרינן בגמרא מנא הני מילי ואמוראי מוכחי הא מילתא מקראי טובא והמחוור מכלם דכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ואביי שאל הא מפני דרכי שלום דאורייתא הוא ואסקה אביי לכדתניא שנים ממתינין זה לזה בקערה וכו' ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסת לא מאי טעמא דאתי לאינצויי כלומר מן התורה היה יכול הכהן לתת רשות למי שגדול ממנו אבל חכמים תקנו שלקרוא בבית הכנסת לא יוכל כהן לחלוק כבוד ללוי ולא לוי לישראל דלא ליתו שארא לאינצויי ולומר אנא קרינא ברישא והיינו הא דתנן במתניתין כהן קורא ראשון וכו' שלא יוכל לשנות ולחלוק לו כבוד מפני דרכי שלום ואמרינן נמי התם דזהו בשבתות וימים טובים אבל בחול דליכא אינשי טובא בבית הכנסת יכול לחלוק כבוד למי שגדול ממנו ואם היה חכם גדול מכל הכהנים שבדורו יכול לחלוק לו הכהן כבוד אפילו בשבתות ויום טוב דהא רב הונא קרי בכהני אפילו בשבתות ויום טוב משום דאפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא דישראל מיכף הוו כייפין ליה ובפרק בני העיר (מגילה כז:) גרסינן שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא ברכתי לפני כהן ומקשינן בגמרא למימרא דמעליותא היא והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי ומפרק כי אמר איהו בשוין ופירש רבנו תם זכרונו לברכה דלאו שוין ממש קאמר דאם כן פשיטא דכהן קודם ומאי רבותיה דרבי פרידא דאורייתא הוא אלא ששניהם תלמידי חכמים אבל רבי פרידא היה גדול ממנו ואם רצה לקרות קודם לכהן רשאי כרב הונא דקרא בכהני והיינו רבותיה דרבי פרידא הנה שלדברי הכל היא מצוה בתורה לכבד הכהן יותר משאר ישראל וכבר מנאה הרמב"ם ז"ל בחשבון המצות שכתב בראש ספר המדע במנין המצות ל"ב לחלוק כבוד לזרעו של אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנאמר וקדשתו ובספר המצות שלו כתב ז"ל המצוה ל"ב היא שצונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע מהם זה כלו הגדלה לאל יתברך אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו והוא אמרו וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך ובא הפירוש לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכו' והאריך בזה שם בספר ההוא גם הרב רבנו משה מקוצי ז"ל מנה המצוה הזאת בספר המצות שלו וכן נמנית מצוה זו בספר עמודי גולה גם בספר עבודה (פרק ד מהלכות כלי מקדש) כתב הר"ם ז"ל שצריך כל אדם מישראל לנהוג בהם כבוד הרבה ולהקדים אותן לכל דבר שבקדושה לפתוח בתורה ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וגרסינן תו (פרק קונם יין סב.) אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא שנאמר ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש וכהן מנא לן דכתיב וקדשתו וגו' ותנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון הנה שלמדו החכם מן הכהן לענין זה ואחר שהיא מצוות עשה מן התורה לכבד הכהן ולהדרו על שאר העם הדבר ברור שהמחרף אותו ראוי ליענש יותר משאם חרף אחד משאר העם אף עם פי שבשאר העם קיימא לן ביישו בדברים פטור במבייש הכהן בדברים ראוי לגעור בו ברבים ולהכריחו לבקש ממנו מחילה ולרצותו עד שימחול לו ואף בשאר האנשים כתב הרמב"ם ז"ל שיש לבית דין לעשות גדר בדבר כפי מה שיראו אין צריך לומר בכהן שראוי לגעור בנזיפה במחרפו ובמגדפו כל שהכהן מתנהג בקדושתו של אהרן עליו השלום רוצה לומר שאינו נושא נשים בעברה ואינו מטמא למתים שאם עשה כן אבד כהונתו ופסול לעבודה עד שיחזור בו כדרך המוזכר במסכת בכורות פרק מומין אלו (בכורות מה:) או שהרג את הנפש אפילו בשוגג שאסור לישא כפיו כדאיתא (בפרק בתרא דמגלה) [ברכות לב:] ואפילו גלה וחזר במיתת כהן גדול קיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק אלו הן הגולין (מכות יג.) דאינו חוזר לשררה שהיה בה ובחולין פרק הזרוע (חולין קלב:) תניא שכל כהן שאינו מודה בכל העבודות המסורות לבני אהרן בין בפנים בין בחוץ אין לו חלק בכהונה וכן אמרו (בפרק הנזקין) [חולין קל:] אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מנין שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' המחזיקים בתורת ה' יש להם מנת ושאין מחזיקים בתורת ה' אין להם מנת והא דתנן (בפרקא בתרא דחלה) אלו נתנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקבה וראשית הגז וכולי פירשו קצת מן האחרונים ז"ל לכל כהן אף על פי שאין משמר שלו אבל לא לעם הארץ אבל הרמב"ן ז"ל כתב לכל כהן אפילו לכהן עם הארץ וכן הוא בירושלמי והא דאמרינן בחולין (קל:) דאין נותנין לכהן עם הארץ היינו אם יש שם כהן חבר לחבר נותנין אין שם כהן חבר נותן לעם הארץ ולא צריך למטרח בתר חבר או לעכבם עד שיבא ולהכי תנן נתנין לכל כהן כמו שכתב זה הרמב"ן זכרונו לברכה בהלכות בכורות (פרק עד כמה) ומכל מקום אף אם נותנין לו מתנות כשאין שם כהן חכם אין מחמירין הרבה על המביישו בדברים כיון שאינו מתחזק בתורת ה' כמו שראוי לזרעו של אהרן עליו השלום שנאמר עליהם יורו משפטיך ליעקב וכו' שהרי אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ כדאיתא בסוף הוריות וגרסינן במנחות פרק כל המנחות באות מצה (מנחות נג.) אמרו ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזריה בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לרבי אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אמר להו מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה אמרו ליה בר אוריין הוא ותו גרסינן ביומא פרק בא לו (יומא עא.) מעשה בכהן גדול שיצא מבית המקדש הוו קא אזלי כולי עלמא בתריה כד חזיוה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו שבקוה לדידיה ואזלו בתר שמעיה ואבטליון לסוף אתו לאפטורי מיניה אמר להו ייתון בני עממיא לשלם אמרו ליה ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי דאהרן ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדי דאהרן הנה שלא היו אלו החכמים נזהרין מלקלל הכהנים אף אם היו נודעים ביחוסם כל שלא היו נוהגין כשורה או שלא היו בני תורה כל שכן כהנים שבדורנו שאין להם כתב היחס אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרוא ראשון בתורת כהן ואפילו הוא עם הארץ לפני חכם גדול שבישראל כמו שכתוב זה לר"ם ז"ל (בפרק י"ב מהלכות תפלה) אף על פי שמן הדין היה זה אסור ואותו חכם חייב מיתה שקורא לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ כמו שכתבתי למעלה אלא שנהגו כן מפני המחלוקת: