תשובות ריב"ש/פ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כתב אחר שם לרבי יוסף בן מניר י"א

אח יקר חברנו הותיק רבי יוסף בן מטר י"א הוגד לי ושמעתי הצער הגדול אשר גדולי קהלכם הם בו והצרה העצומה אשר באה עליהם בסבת מוסר אחד לשקר הלשין אותם לשר ובדא מלבו עליהם דברים אשר לא כן על דבר הסכמה אחת עשו ביניהם זה שנתים ימים ונפליתי עליך איך לא הודעתני דבר מזה וגם הקהל לא כתבו אלי ואפשר שהם יראים מן המוסר ושמרו לפיהם מחסום בעוד רשע לנגדם ועכ"ז נדרשתי ללא שאלו וכתבתי לכל הקהל בכלל לגנות המוסר ההוא אם כה עשה והעירותי אותם לעמוד כנגדו והודעתים מה דינו ושבחתי ההסכמה ההיא אשר עליה החרידו את כל החרדה וכן באותו כתב עצמו בדרך מוסר ואהבה יעצתי הזקן ר' מכלוף כדי להסיר מעליו לזות שפתים שלא יאמרו עליו שידו היתה עם המוסר שיכוף אותו לפרוע לנמסרים מה שהפסידם כי כן הוא מן הדין ושלא יצר לצבור ולא יצער אותם כי הוא עון פלילי כמו שתראה כל זה בארוכה בכתבי ודע לך כי הדיין הנכבד חברך עשה שלא כהוגן באמרו לפקיד שיגבה מן האיש ההוא למלך ליטרא של זהב על החרופין שחרף אותו ואת אביו וזה אינו מן הדין כי אף אם האיש ההוא הוא חייב נדוי או מכת מרדות מפני שבזה הדיין הממונה מן הקהל ויש בקללת הדיין לאו נוסף על קללת שאר האנשים אבל ליטרא של זהב אינו אלא המבייש הזקן שהוא זקן שקנה חכמה ומפני כבוד התורה ידענו שאין הדיין בגדר הזה אף אם הוא יודע ספר וגם אביו אף אם הי' בגדר הזה הנה המחרף הי' חייב נדוי אע"פ שביזהו לאחר מותו כמ"ש הרמב"ם ז"ל ויצא לו מההיא דעקבי' בן מהללאל (עדיות פ"ה מ"ו) אבל ליטרא של זהב שהוא דמי בשתו אינו חייב לאחר מיתה לפי שאין בשת למת דע"כ לא אבעיא לן בפרק החובל (בבא קמא פו:) אלא בביישו ישן ומת לפי שהמבייש הישן חייב אבל ביישו מת אין זה כלום שאין למת בשת ועוד שאף אם היה לו זכות בליטרא של זהב היה לו לתבוע זכותו לא שימסרנו למלך טרם שיגמר הדין שאין זכות ליטרא של זהב למלך מן הדין אלא זכות החכם הוא דמי בשתו כמוזכר בירושלמי הביאו הרי"ף ז"ל בהלכות (פ' החובל) והדיין שנתן זכיתו למלך טרם שיתברר אם חייב אם לאו זה קרוב למסירה *( באה"ג ח"מ סי' שפ"ח ס"ה אות ק':) כדאמרי' בהגוזל בתרא (קיז.) ההוא שותא דהוו מנצו עלה בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא קם חד מינייהו מסרינן לפרהגנא דמלכא ומסקינן התם דמשמתינן ליה עד דמייתי ליה וקיימי עליה בדינא וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ח מה' חובל ומזיק) וא"כ הדיין מתוך שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ויצא העגל הזה ואני לא ראיתי להזכיר בכתבי דבר מזה כי כוונתי היתה להציל הנרדפים לא להוסיף פשע עליהם ותאמר לדיין בשמי כי אחרי שהמלך יר"ה מכיר הזקן וחפץ בו וגם השר מחזיק בידו וגם שהוא ממשרתי שרי הערביים וגם בני משפחתו גדולה יש בה לפי הנשמע יותר מנ' אנשים כלם גבורים ובעלי זרוע רוכבים על סוסים היה לו לדיין ולנטפלים עמו לבל יעמדו נגדו כי מי יוכל לדון עם שתקיף והיה להם לפיסו ולרצותו לנהל הקהל לאט ואולי יוכל הועיל לקהל עם השרים מכיריו יותר מאחרי הולך בתומו ואם משפחתו מקדם לא זכו למשיכה ועתה בא יומו של זה עת פקודתו גלגל הוא שחוזר בעול' ומי יחזקהו במסמרים לא ימוט ובל יסע יתדותיו לנצח והיה טוב לדיין יחזיק בדיינתו דרך כבוד להיות הוא יושב על המשפט ויניח הזקן במשיכותו כי אם לא ינהג בה כראוי הקב"ה ישפילהו עד ארץ יגיעהו עד עפר ואם הם ירצו עתה לדחוק את השעה השעה דחקתם ושחתו לכל העם חלילה ולכן עשה בכל מאמצי כחך להיות שלום מתווך ביניהם ואל יחזיקו במחלוקת שאינה לשם שמים וטוב להם ייטיב ה' לטובים ולישרים בלבותם ויטיבך והרבך מאבותיך כנפשך וכנפש דורש שלומך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: