תשובות ריב"ש/מז
עוד על הענין הנזכר
הן נביר י"א אמת ויציב כי כתבתי לך תשובתי על שאלת מחלוקת הירושה כפי מה ששאלת בראשונה ולמען תדע כי כן הוא אני שולח לך תופסה אות באות וכן עניתיך לשאר דברים שבאו בכתבך ולאשר בקשה היקרה דולסה ת"מנות רבי שלמה שלאל י"א כי דברתי עם הנכבד רבי מחבוב וכפר בכל ובכתבך השני כתבת כי שלחתו אלי על יד כר אני לא ראיתי כר כי שם טוב הדה"בי נתן לי הקו' אשר בו הטענות שנתוספו עתה והעדיות והראיות:
תחלה כי הבא לירש מחמת קורבה הביא עדים אחרים ששמעו מנפתלי המת קורא לאביו של ראובן קרוב ושאלו לו איזו קורבה ביניכ' וענח נפתלי בני' לבני אחים אנחנו ונסתפ' לכם אם יספיק עדות כזו להחזיק ראובן קרוב לנפתלי אחר שלא נתפרסמה קורבתו ברבים אשר היתה ראויה שתתפרסם ויהיה צריך לראיה יותר חזקה כההיא דאיסי בן יהודה הא יש רואה יביא ראי' וכו' גם בכאן יש לספק ולומר כי באולי לא אמר אלא לחבב איש את רעהו ופטומי מילי או דילמא אין לנו אלא מה שהעיד הוא על עצמו כאותה ששנינו האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכו' נחלות) האומר זה בני או זה אחי או זה אחי אבי או שאר היורשים אע"פ שהודה באנשים שאינן מוחזקין שהן קרוביו יירשנו בין שאמר כשהוא בריא כין שאמר כשהוא שכיב מרע וכו' עוד (בפ' הנזכר) כל היורשין יורשין בחזקה ביצר וכולי נרא' מדבריו שאם שמענו מפיו אעפ"י שלא הוחזק או שהוחזק אעפ"י שלא שמענו מפיו זהו תורף דבריך:
תשובה עדיין יש לספק בנדון זה כי אפשר לומר שהמשנה וגם הר"ם ז"ל לא דברו אלא במי שאומר עליו שהוא קרובו בעת שהוא ראוי ליורשו כגון שהוא אחי אביו ובעת דברו אין לו קרוב יותר ממנו שאז הוא כאלו אמר עליו שהוא ראוי ליורשו אבל בנפתלי זה שאמר על ראובן זה שהוא קרובו בעת שהיו לו בנים ראוים לירש או קרובים אחרי' קודמין לו בירושה אפשר שלא היתה כוונתו על דעת שיירשנו ומילי דכדי נינהו דלא סליק אדעתיה שימותו בניו בחייו או שאר קרובים הקודמין לו ויבא זה ליירש ומילתא דלא רמיא עלי' דאינש אמר לה ולאו אדעתי' דומיא דמאי דאמרינן ביבמות (פ' ב"ש קיב.) גבי נטולה אני מן היהודים לגבי יבם דלא מסקא אדעתה דמת בעל ונפלה קמי יבם וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שאמר או שאר היורשין אותו נראה שאם עתה ראויים לירש אותו לא במי שבשעת דבורו אינו ראוי ליורשו וכ"ש זה שהקורבה היא רחוקה עד שאפילו בעירו לא הוחזקה בה. ואף אם נאמר שגם כענין זה יהיה ראוי ליירש שכוונת נפתלי היתה שיירשנו כל שלא יהיו לו יורשים אחרים קודמין לו מ"מ כיון שלא נודע בפרסום ובא להוציא מידי אחר צריך להביא עדים שהוא הקודם בירוש' ואין אחר קודם לו ולא דמי לההיא דמרי בר איסק (ב"מ לט:) שלא הצריכוהו להביא עדים שאין לו אח אחר דהתם מארי הוא ודאי יורש אביו ואם אין לו אח הוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל בנדון זה שהקורבה היא רחוקה אין זה ודאי יורש עד שיביא ראיה שהוא הקרוב מכל אדם ועוד שאולי מארי כבר היה מוחזק בנכסי אביו מעת שהלך אביו עם הבן הקטן לבי חוזאי שהוא הניחו בנכסיו ולא היה צריך שיורידוהו בהם ב"ד אבל אחיו הקטן בא להוציא ממנו חלקו משא"כ בנדון זה שזה בא להוציא מיד אחר ע"י ב"ד ויש לב"ד לחוש לכל מה שאפשר שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן כדאמרי' בפ' המפקיד (שם) בעובדא דסבתא היכי נעביד נוקמינהו לנכסי בידה דאחתא דילמ' שכיבה סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן אע"פ שלא היה לנו לחוש לזה שהרי אמרו הניחו זקן או חולה נותנו בחזקת שהוא קיים שלעולם מעמידין האדם בחזקת שהוא חי אלא שכיון שהדבר בא לידי ב"ד והם הנזקקין לדבר יש לחוש לכל מה שאפשר: