תשובות ריב"ש/כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תשובות ריב"ש · כו· >>

תשובה כו[עריכה]

מה שהכנת מפירוש רש"י ז"ל בהא דאמרינן פ' אין מעמידין (דף לג:) כסי אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשונה ושניה וכו' דבכוס חדש מיירי האמת כך הוא דכלי חרש חדש אף אם אין מכניסו לקיום אם תחלת תשמישו ביד עובד כוכבים לא סגי בהדחה ובעי מלוי וערוי והכא אמרינן דאם נשתמש בו עובד כוכבים פעם ראשונה או אפי' נשתמש בו הישראל ראשונה והעובד כוכבים פעם שניה אכתי הוי תחלת תשמישו ביד עובד כוכבים אבל אם נשתמש בו ישראל פעם ראשונה ושניה כבר הוא שבע מלבלוע ואם ישתמש בו עובד כוכבים מכאן ואילך סגי בהדחה. וכן דעת הגאונים ז"ל.

אבל ר"ת ז"ל פי' אי שתצי בהו עובד כוכבים ואחר כך הדיחן בפעם ראשונה ושניה של הדחה אסור שלישית מותר. ומביא סמך לדבריו מדתני' בטהרות (משנה, טהרות ה) חרסן של זב ושל זבה בא' וב' טמא ג' טהור שלא הלכו ממנו צחצוחי זיבה עד פעם שלישית של הדחה. וכן מצאו במדרש אסתר דכתיב ודתיהם שונות מכל עם שאם נפל זבוב בכוסו זורקו ושותהו ואם אדוני נגע בו חובטו בקרקע ולא עוד אלא שמדיחו ג' פעמים. וכן נראה שפירשה לזו הרמב"ם ז"ל כמו שהבנת אתה מדעתו וכן מצאתי בנוסחא שהביא הראב"ד ז"ל בהשגות מלשון הר"ם ז"ל וכן כוס של חרס ששותה בו עובד כוכבים אסור לשתות בו ואם הדיחו פעם ראשונה ושניה ושלישית מותר שכבר הלכו צחצוחי היין שבו.

ומה שהוקשה לך על מש"כ הרמב"ם ז"ל אבל של חרש צריך הדחה -- קושיא גדולה היא ומה שרצית לבאר דבריו דצריך הדחה ר"ל פעם אחת לבד ואמרת דאיפכא מסתברא -- יפה הקשית. ועוד קשה שלא היה לומר צריך הדחה אלא אינו צריך הדחה כי אם פעם אחת. והראב"ד ז"ל השיג על הר"ם ז"ל וכתב בהשגות וז"ל:

א"א אין זו הגרסא אצלנו ולא בהלכות הרב ז"ל אלא אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשונה ושניה אסור שלישית מותר. ומש"כ אין בו טעם שלא דברו אלא על השתיה ולא על הדחה. ומה שאמר בסוף אבל של חרס צריך הדחה -- שבוש גדול הוא זה, אטו מעיקרא לאו בהדחה קאמר. ונ"ל הדחה ונגוב קאמר ובזה אין לסמוך עליו דהלכה רווחת בישראל דכלי חרס אין חלוק בין מכניסו לקיום לשאין מכניסו לקיום דאי שתה עובד כוכבים פעם ראשונה ושניה צריכין לישנן או למלאתן שלשה ימים מעת לעת. ע"כ בהשגות.

נראה שהבין מדברי הר"ם ז"ל דבחדשים מיירי דכיון שתחלת תשמישן ביד עובד כוכבים צריכין הדחה ונגוב ככלי הגת. דאי בישנים אי אפשר שיהו צריכין נגוב ולזה אמר שאין שומעין לו אלא צריכין מלוי וערוי ככלי שמכניסין לקיום. ואני אומר שאם היתה כוונת הר"ם ז"ל להדחה ונגוב כמו שהבין הראב"ד ז"ל מדבריו היה לו לבאר ולומר מנגבן כמו שאמרו בכלי הגת. אבל נ"ל דבישנים מיירי ובכלים מזופתים או מצופין באבר מדיחן שלשה פעמים בלא שפשוף כי בשכשוך המים ילכו צחצוחי היין אבל אם אינן מצופין צריכין הדחה ורוצה לומר עם שפשוף בו שישפשף בהם בידיו דסתם הדחה כך היא דומיא דמאי דאמרינן בלוקח כלי תשמיש מן העובד כוכבים דברים שתשמישן בצונן מדיחן ומטבילן והם טהורים ובארו המפרשים ז"ל דמדיחן בשפשוף קאמר דאי לאו כן הוה ליה למימר מטבילן לבד שהרי הטבילה עצמה תועיל גם להדחה אלא שהדחה בשפשוף קאמר. זה נראה לי בכוונת הר"ם ז"ל.