תשובות ריב"ש/ט
תשובה ט[עריכה]
שאלת אם אומרין קידוש על יין צמוקים.
תשובה: ודאי ברור שאומרים עליו קידוש דגרסינן בפרק המוכר פירות (בבא בתרא צז, א) "אמר רב זוטרא רב טוביה אמר רב אין אומרים קדוש היום אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח", לאפוקי יין מגולה ושריחו רע. ואפילו עבריה למגולה במסננת שהוא מותר בשתיה כר' נחמיה -- אפילו הכי פסול לנסכים משום הקריבהו נא לפחתך. אבל יין מגתו כיון שאינו פסול לנסכים כדתני רבי חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר -- מקדשין עליו אפילו לכתחלה כדאמר רבה (בבא בתרא צז, ב) "סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קדוש היום" דמשמע אפילו לכתחלה, דלענין קדוש ליכא הפרש בין לכתחלה לדיעבד אלא דלגבי מזבח לא יביא לכתחלה לפי שאינו מן המובחר.
ויין צמוקים נמי אמרינן התם דלגבי מזבח לא יביא ואם הביא כשר וכיון שכן לגבי קדוש מקדשין עליו ואפילו לכתחלה.
אמנם הגאונים ז"ל אמרו דלאו בכל צמוקים שרי לקדושי עלייהו אלא כגון דכמישין בגופניהו וכד עצרת להו ומקדשין אבל אם יבישן דכי עצרת להו לא נפקא מינייהו לחלוחית -- לא מקדשין עלייהו כמו שכתוב זה בהלכות הרי"אף ז"ל. והמונע אתכם לקדש בו נתלה בסברא זו מפני שהצמוקים שבארץ הזאת לא מכמשי בגופניהו. אבל אין שומעין לו, שלא אמר כהלכה -- שאין הדבר תלוי בכמשי בגופנייהו אלא בשיהיה בהן לחלוחית כשעוצרין אותן ולא יהיו יבשות לגמרי שאפילו על ידי דריכה ועצור לא יצא מהן לחלוחית כלל. שאם הם בגדר זה הטעם שקולטין מהם המים קיוהא בעלמא הוא. אבל הצמוקים שעושין מהם יין בארצות האלו -- אף אם לא נצטמקו בגופניהו ונצטמקו בחמה או בחמי האור -- לחלוחית רב יש בהן שיהיה יוצא מהן על ידי דריכה ועצירה והמים קולטין הלחות ההוא והוא יין גמור. ויש ממנו חזק ומשובח בריחו וטעמו כמו היין המשובח הנעשה מענבים בשאר ארצות.
והרב רבינו אשר ז"ל כן כתב וזה לשונו: "ויין צמוקים מקדשין עליו ולא שנא מכמשי בגופניהו ולא שנא נצטמקו על ידי חמה או על ידי תולדות האור כגון שהכניסם בחמין למהר צמוקן או שתלאן בעשן והוא שיצא מהן קצת לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין בהם לחלוחית ואין יוצא מהן דבר אלא על ידי שריה ששורין אותן במים -- לא". עד כאן לשונו, והרי זה מבואר.
עוד אפשר שהמורה לכם לאסור דמה זה לתמד דכל היכא דרמא תלתא מיא ולאו אתו ארבעה לא חמרא הוא, והכא נמי אין מוציאין יותר מהמים שנותנין בהן. וגם זה אינו, שכבר כתבו המפרשים ז"ל שזהו דוקא בשמרים, אי נמי בפורצנין הנדרכין בגת על ידי קורה שהקורה דוחקת ומוציאה כל לחלוחית שבהן. אבל בפורצנין שלנו שהן נדרכים ברגלי אדם ורמו בהו מיא והיין נמשך מאליו -- לא אמרינן הכי. שהרי ברוב הפעמים אינו מוציא כדי מדתו וא"ה חמרא מעליא הוא לפי שהפורצנין עצמן בולעין המים והיין יוצא מאליו. הילכך הכל לפי טעמו וריחו. כך כתבו המפרשים ז"ל וכך הוא הענין ביין צמוקים. הילכך חמרא מעליא הוא ומקדשין עליו.