תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן צט

גרשום א) בר יהודה לר' שמואל ב"ר יונה מפולפל בתורה ומניין וחכמה שלום עיינתי בשאלתך והתבוננתי כמה כתובה ולפי שהראוני מן השמים. כך דעתי נוטה. שטוען ראובן ושמעון חזרת עלי והכנסתי לביתך ללמדך ג' בניך ונתת לי עליהם ג' ליטרי' לשנה ולהוסיף רעים לבניך מן החוץ להשלים לי עד י' ליטרי' בין בחברות' ובין בסחורה וכו'. כך נראה הדין שתוספת זו שעל ג' ליטרי' אינו תנאי אלא פטומי מילי בעלמא כי הא דהאי ב) דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מגבינך ליה שופרי שבחא ופירי אמר אמימר פטומי בעלמא ומוכחא מלתא דפטומי מילי בעלמ' מדלא אמר ליה יהיבנ' לך י' ליטר' שתלמד ג' בניי ואחרים שאוסיף עליהם מן החוץ אלא א"ל אתן לך ג' דינרי' בשביל בני ואוסיף עליהם שתלמד עד השלמת י' ליטרי' אלא ג' ליטרי' עקר התנאי והשאר פטומי מילתא בעלמא ועוד דאי לא תימא כיון האתחיל ללמוד לג' בניו, אמאי לא אמר היכן אותם רעים שאמרת להוסיף לבניך להשלים על ג' ליטרי' שלך עד י' ואם בשנה הראשונה שתק בשנייה למה שתק אלא מוכחא מילתא דפטומי מילי בעלמא הוא וג' הליטרי' עקר התנאי. ושטוען שמעון ג' ליטרי' של שנה ראשונה נתתי לך ושל שנייה לא נתת לך אלא ב' לפי שאשתי אמרה לי שאינה נותנת לך בזה למר אלא ב' ליטרי' אין בטענת שמעון כלום אלו התנת אשת שמעון עם ראובן למד בני ואתן לך ג' ליטרי' לשנה ובא שמעון ואמר לא אתן אלא ב' ליטרי' הייתי אומר בטל תנאי הראשון של אשת שמעון שהרשות ביד בעלה אבל עכשיו ששמעון התנה עם ראובן האיך יכולה אשת שמעון לבטל תנאי שהתנה בעלה מהי תיתי הא ליכ' למימר הכי אפי' שתק ראובן בשעה שבטלה התנאי וכ"ש שלא שתק אלא אמר לה לא אקבל פחות מן הג' ליטרי' ואם אין רצונך סלקי בניך מללמוד ממני והיא שתקה ולא סלקה בניה מללמוד ממנו דמוכהא(?) שבהקפדא אמ' הדבר כגון שטוען ראובן ולא עמדה בדברים הקפידה וחזרה בה בתנאי הראשון ולכך לא סלקה בניה מללמוד ממנה ובענין זה אפי' שמעון אמר לו כמו שאמרה לו אשתו וראובן השיב לשמעון כמו שהשיב לאשתו כיון שלא סלק בניו מפניו מללמוד הימנו המעשה מוכיח על המחשבה שלא בטל תנאי הראשון ויש לשמעון להשלים לראובן עד ג' ליטרי' לשנה ... ועל הג' חדשים שטוען ראובן על שתי שנים ושמעון אומר לא היו דברים ג) והיו חולים התינוקת בשנה שנייה כו' אם יכול ראובן לברר הדבר בעדים בין מן החדשים ובין מבטול החולי שלא נתבטלו אלא כך וכך הלך אחר העדים ואם לאו דינו כשאר שוכרים דתנן ד) ואילו נשבעים ונוטלים השכיר כו' ואמר ר' נחמן לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו בלא עדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך. והא שטוען שמעון על הח' חדשים ועל בטול חולי בניו נעשה כאומר לא שכרתיך וישבע ויפטר. ועל הוצאה שלי ה) ציפורי שטוען ראובן הולכתני להיות עם בור ולהפקיחו ולהכניסו בשערי חכמים שחרית וערבית וללמדו כו' וקבלת' הוצאתי שם ונתת לי י"ט דינרי' ומה שאוציא על אותם י"ט דינרי' משלי קבלת עליך לפועלי וטרחתי על בנך להפקיחו וכו' והוצאתי ל' דינרי' משלי ועתה פרע לי ושמעון משיב לא קבלתי עלי הוצאתיך אלא הלויתי לך י"ט דינ' פרעם לי. דין זה כשנים אוחזין בטלית כולי אם אחד מהם רוצה להפיל שבועה על חברו שישבע ויטול הרשות בידו ואם שניהם רוצים לישבע ולהפטר ישבע ראובן שאותם י"ט דינר' להוצאה נתנם לו ולא בתורת מלוה וישבע שמעון שלא קבל עליו הוצאה שיוציא על אותם י"ט דינר' ויפטרו. ואם יפיל שמעון על ראובן השבועה ויאמר השבועה יטול על התנאי ישבע ראובן שקבל שמעון עליו ולא הוצאתו כל ימי היותו עם בנו בצפורי אבל מה שהוציא טענת ראובן נכוחה שאומר ישומן כמה מוציא אדם בכך וכך זמן ויתן לי בכל מה שאדם יכול לבחון ולברר על ידי עדים אין צריך שבועה וישומו בקיאים בדבר ויתן לו עוד שכר לימוד המקרא בחזרת ראובן מצפורי ו) שראובן טוען קבלת עליך ליתן לי ג' ליטרין ושמעון אומר לא כי אלא כ' דינרי' אי על שמעון אלא שבועת היסת שלא נשתייר בידו מכל מה שהתנה ליתן לו ועל ההוצאה שהוציא כשיצא מביתו כשהקניטו בדברים שטוען ראובן אמרת לי להיותי בכיתך ללמד לבנך כל המקרא לפי דעתי ובתוך הזמן הקנטתני ויצאתי מביתך וסמכתי על הוצאתי ולמדתי בנך עד שהשלים המקרא אין בטענה זו כלום מה טעם שלא התנה עמו אזון אותך בכל מקום שאתה מלמד את בני אלא הכנס בביתו ולמד את בני וכשיצא מביתו שמא אם היה אומר לו פרנסני במקום הזה שאני היה ושמעון משיבו איני חפץ לא בתלמודך ולא בהוצאתיך ולא דמי האי מעשה לא לנושא את האשה ופסקה עמו על מנת שיזון את בתה חמש שנים דהא שעבד עצמו לתנאי זה כמו ששעבד לכל תנאי הכתובה ולכתובה עצמה וכיון שכנסה נתקיימו התנאים ואף לא דמי לאלמנה שאמרה אי אפשי לי לזוז מבית אבא דיהיבי לה לפי ברכת הבית ובתורת שעבוד אתא' ואף לא דמי לאחד מן האחים שנטל מאתים זוז והלך ללמוד תורה או אומנות דבתורת חלוקה אתי ולא מצי לחלוקי אבל האי גברא אמר ליה מאי בעית מינאי בההוא זמנא מזוני הוה אמינ' ולא ידענ' ולא דעינ' בתלמודך ולא במזונך הלכך ליכא על שמעון מזוני.