תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן צח

וששאלתם א) ראובן בא ליכוון מעות מאיזבל כדי להביא לה בהם איצטלית ממדינת הים ולא האמינתו בלא משכן ואף הוא לא האמין משכונו בידה פן תשלח בו יד והלך ראובן והביא שמעון עמו ונתן ראובן המשכון בידה על תנאי שיהיה המשכון שמור ביד שמעון וקבלתו ונתנתו לשמעון להיות בידו עד זמן שקבע לה ראובן שאם יבא הזמן ויעבור או יחזור לה המשכון או יתן לה ל' דינרי' ואיזבל נתנה הפשיטים ביד שמעון ליתנם לראובן וקבלם ראובן על זה התנאי ועבר הזמן ועדיין לא בא ראובן ולא בא האיצטלית ליד איזבל ובקשה איזבל משמעון הפשיטים או המשכון ובקש ממנה שתקבע לה זמן אחר וכשיבא ראובן יתן לה רבית מכאן ואילך וכשהגיע הזמן ולא בא ראובן אמרה לשמעון למה רימיתני להמתין על המשכון מה שאין בו שיעור הלואתי והרבית שקצצת אמר לה שמעון הואיל ושמעת לדברי הנה המשכון בידיך אמנם עוד שמעי לדברי ואני אמכרנו ואוציא קרן שלך והרבית מן המשבון כי אינך יודעת בטוב מקח וממכר כמוני ושמעה לדבריו והלך שמעון ומכר מקצת מן המשכון והביא הדמים לאיזבל ושאר המשכון בקש לוי ב) משמעון שימכרנו לו ולזמן פלו' יפרע לו הדמים אמר לו שמעון אינו שלי אלא של איזבל שנטלתו מראובן לך אצלה ועשה כמו .... אמר זבולן לשמעון הואיל והיא סומכת עליך לך אליה במשלחתי והולך לה משכון זה ותן לה ואם לא אפרע לה אותם הדמים לזמן פלוני אתן לה רבית וכן עשה שמעון נתן משכון של זבולון לאיזבל וזבולון לקח מקחו ועבר הזמן ולא פדה זבולון משכונו ועלה הרבית עד כ' דינר לימים בא ראובן ובידו האיצטילת והוליכ' לאיזבל ולא רצה לקבלה והלך עוד עם שמעון לפניה ובקש ממנה עד שקבלה האיצטלת בפחות ממה שהתנת בראשונה ונתן לה הרבית שפסק לה שמעון והוציאה איזבל ר\דמי(?) מקצת המשכון שבידה ומשכונו של זבולון בקשה למסור לראובן ואמר לה ראובן לא אקבל משכון כי אם מעות שלחה איזבל לזבולון לפרוח משכונו שאם לא יפדנו היא תמכרנו מיד ולא מצא השליח זבולון כי לא היה בעיר שלחה אשת זבולון לאיזבל שלח לי המשכון ואלוה עליו ואפרע לך הלכה איזבל אצל שמעון והאמינתה לו עד שיגיע המעות לידה ונתנו שמעון לאשת ראובן ג) וזבולון כדי שתתן מה שבעלה חייב עליו וכראות אשת זבולון שהמעות הם ראוים לבא לידי ראובן בקשה ממנו שיתן לה זמן עד בא בעלה ולא רצה כי אמר כי משכונו ביד פלו' גוי שהלויתי עליו ברבית ואותו הגוי אהובו של נפתלי היה אמרה אשת זבולון לנפתלי הולך משכון זה לפל' גוי שילוה לך מעות ברבית שאני חייב לראובן והוליך נפתלי המשכון לאותו גוי ללוות ממנו ברבית וקבל הגוי המשכון מיד נפתלי והחזיר לראובן משכונו במקום דמעות ועכשיו מבקש זבולון משכונו משמעון וטוען שהוא צווהו ללכת לאיזבל ליתן לה המשכון באותו תנאי אבל הוא לא דבר עמה פה אל פה ואין דין שיתן הרבית ‏ כי לראובן החפץ וטוען שמעון הלא אמרתי כי מוחלט הוא לאיזבל ועכשיו על מי ליתן רבית. ועוד ד) נהגנו כל מי שנצרך למעות נותן משכון לחברו להוליכו לאוהבו גוי ללות עליו ברבית וכשיגיע הזמן נותן לו הקרן והרבית והולך ופודה משכונו אם מותר לעשות כן או אסור. חזרתי על צדדים ולא מצאתי חייב ליתן רבית זו כי אם לזבולון בעל המשכון ואם תאמר ראובן עני לא דייו שנתן רבית על שלא הביא לאיזבל האיצטילית לזמן שקבע לו ועוד שנתן לה האיצטלית בזול אלא יתן עוד הרבית שפסקה לזבולון ע"פ שלוחו ליתן לאיזבל על רמי דמשכון שראו שמכרה לו הלא לא היתה ידו באמצע לא סבר ולא הלוה ולא קבל רבית אם איזבל קבלה רבית מה לראובן להחזירן טוביה חטא וזיגוד מינגד זה חוטא זה מתחייב על רבית זו אין ראובן חייב וכל שכן על הרבית של משכון שמשכנה אשת זבולון לגוי על יד נפתלי ולוותה המעות לפרוע לראובן חפץ של ראובן שמכרה לו איזבל שכבר נתפרע ראובן רמי חפצו ויצא ואין לו עסק ברבית זו כלום ואם תאמר שמעון חייב במה נתחייבנהו הרי גם הוא לא לוה ולא הלוה אלא שליח היה ומצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו ואם תאמר אין שליח לדבר עבירה אין כאן עבירה ששמעון לא הלוה כלום אלא איזבל ע"פ שמעון ולא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה ליד מלוה דאמר רבא שרי ה) ליה לאינש למימר לחבריה הולך ארבעי זוזי ואימא ליה לפלניא לוזפן זוזי מאי טעמא שכר אמירה קא שקילי וכ"ש ששמעון לא קבל הרבית אלא איזבל אם איזבל גזלה מה להשיב לראובן ואם תאמר על מה שטוען זבולון שלא דברתי עם איזבל אלא עם שמעון ומדמית ליה להאי דתנו רבנן מלוה ו) ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות כן הגוי ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל ואמר לו תנם לי ואני אעלם לך כדרך שאתה מעלה לו אסור אין דומה מעשה זה לבריית' זו כקוף לארי שישראל שלוה מעות מן הגוי נתחייב לגוי קרן ורבית וקמו ליה זוזי ברשותיה וכדיריה דמי וכי מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלם לך כדרך שאתה מעלה לו אסור דישראל מלוה מעות שלו ברבית דברשותיה קיימי ומשעה שלוה אותם מן הגוי יצאו מחזקתו של גוי ועמדו בחזקתו של ישראל ונתחייב ישראל לגוי קרן ורבית ואין לגוי במעות אילו כלום והם של ישראל לכל דבר ואסור לישראל להלוות מעותיו לישראל אחר ברבית אבל כאן שמעון לא לוה מאיזבל כלום אלא איזבל נתנה לו המשכון שהיה הדין לה עם ראובן על תנאי שאם יעבור זמן פריעת ראובן תיגבה ממשכו ולא הפקידה המשכון ביד שמעון. עד הזמן בתנאי ז) שהיה בינה ובין ראובן וכשהגיע הזמן ולא פדה ראובן משכונו והחזיר שמעון לאיזבל המשכון ואף היא על שלא הופקעה ח) במקח וממכר עשתה שמעון שליח למכור המשכון והביא לה הקרן שלה והרבית וכשבקש זבולון לקנות אותו המשכון משמעון באמנה ואמר לו לא אתנהו לך באמונה שהוא של איזבל ואמר לו זבולון הילך משכון זה ותן לה אם לא אפרע לה לזמן שאקבע לה אתן לה רבית ואם הגיע הזמן ולא פרע זבולון לאיזבל למה לשמעון ליתן רבית הרי הוא לא נעשה אלא שלוחו של זבולון להוליך המשכון לאיזבל וזבולון נעשה לוה ואיזבל נעשתה מלוה הלכך אין לשמעון לפרוע הרבית לאיזבל וכ"ש הרבית של משכון שנתמשכן ע"י נפתלי שכבר החזיר שמעון לאשת זבולון המשכון שנשתלח לאיזבל על ידו הלכך אין ברבית זה כלום וכ"ש על נפתלי שלוחה של אשת זבולון שעשה שליחותו ויצא ששלוחו של אדם כמותו ואין לו עליו כלום וכן הדין כמה שההראוני מן השמים. ועוד שאילות האחרות לא הוצרכתי להשיב לכם שהם כלולות בתשובה זו וכבר כתבתי ששלוחו של אדם כמותו ולא אמרה תורה אלא רבית הבאה מיד ליד מיד לוה ליד מלוה ואין אלו לא מלוים ולא לוים אלא שלוחים ואם תאמר על מי שנתן לחברו עד זמן פלוני משכון ואמר אם לא אפרע ליום פלוני שים אותו משכון ברבית לגוי והתקבל אותו ואני אפדנו הוויא אסמבתא ולא קניא ליכא למימר הכי אילו אמר לו אם לא אפרע לזמן פלוני הרי הוא שלך ודאי אסמכתא היא ולא קניא אבל הבא מה שהמשכון בידו ולא קונה ולא רוצה לקנות אלא כולה שליח הוא עושה שליחותו ויוצא ואם רוצה בעל המשכון לפדות משכונו יפדה ואם רוצה להניח יניח שבעל חוב כבר נתפרע חובו . . . . . המחוייב לו.