תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן צז

שאלת' א) שהיו היהודים הולכים בספינה וטבעה הספינה והוצלו הנפשות והממון היה בתיבות ועמד אחד מן היהודים שהוצל מן הספינה ושכר גוי אחד שיעזור לו להציל מן הממון שהיה בתיבות והציל הגוי התיבה של ראובן ועל כי נתמלאת מים ולא יכול לצאת ליבשה ושברו ב) אותה והוציאו מתוכה לתוך ספינה אחרת ואותו היהודי הציל מעילים ומה שיכול וגם הגוי הציל מה שיכול ועל כי שהיה אופל בלילה נתקבצו גוים אחרים וחטפו מן הממון מקצת כסף וזהב ושאר נכסים ושאר התיבות שברו גוים אחרים בסתר ולקחו לעצמן לשחד השחידו היהודים בעלי אבדה את מי שהיה לו והצילו ג)‏ כל מה שיכלו לפשפש ביד כל אדם והחזירו לבעלים וכל גוי שנשאר שנחשד מאותה אבדה ולא החזירה העביר ידו באש ד) כדיני המקום של גוים ועל הממון של ראובן קבעו זמן לעשות עליו מלחמה ה) והקהלות שהיו נקבצים שם נתעצמו על אבידת אביהט ו) וגזרו גזירה באלה ובשבועה על מי שיגיע לידו מכל מה שנאבד באותה ספינה שיחזיר לבעל אבידה כמנהג הנוהג ברוב קהלות ישראל שכל מי שיפסיד כלום או בננבה או בשום ענין שעושין לו תקנה וגוזרים על כל מי שיבא לידו אבדה פלונית שאבד פלוני שיחזיר לבעלים ובעוד שלשים יום שהיה עוד ראובן מחזר על אבדתו מכר גוי אחד הזהב של ראובן שנאבד בספינה לשמעון ואינו רוצה להחזירו לראובן ואמר כבר זכיתי בו שאבדה ששטפה נהר מותרת היא. לפי השאלה כך דעתי נוטה שאין בדברי שמעון ממש מכמה טעמים. שטוען שאבדה ששטפה נהר מותרת מעשה זו אינו דומה לטענתו ואפי' נתייאש ראובן לפי שהוא לא הצילה מן הנהר שיזכה בה אלא גוי הצילה מן הנהר ומושל המקום צוה הכל להחזיר ואמר ז) שמואל דינא דמלכותא דינא ובדיני הגוי' גוי שמציל מן הנהר נוטל שכר מציאתן בזמן שמודה בה אבל אם כפר דינו כגנב ואינו נוטל כלום ומחזיר לבעלים בחנם וגוי זה שהציל הזהב כיון שכפר בו בדיני המלכות נעשה עליו כגנב ודינו של שמעון זח כלוקח מגנב ויעשה בו תקנת השוק וישבע כמה נתן ויטול כדתנן המכיר ח) כליו או ספריו ביד אחר אם יצא לו שם גנבה בעיר ישבע כמה המניח ט) הוציא ויטול שאילו מדעתו החזיר היה לו כמשיב אבדה והיה נוטל י) בלא שבועה ועוד יא) אפי' בדיני גוים מי שמציל בדיני גוי מנהר זוכה במה שמציל ואפי' נתייאש ראובן אפי' הכי כיון שגזרו הקהל שהיו שם על כל מי שיבא לידו כלום מכל מה שנאבד באותה שיחזיר יב) לבעלים צריך לשמעון זה להחזיר אותו היותר לראובן אע"פ שהתורה זכתה לו שהפקר ב"ד הפקר ומנלן רתנן מאימתי יורש אדם את אשתו קטנה ב"ש משתעמוד בקומתה וב"ה אומר' משתכנס לחופה ר' אליעזר אומר משתבעל ויורשה ומטמאה לה וכו' קתני לה מיהא יורש' ואמרינן והא הכא דמדאוריית' ירית לה אב ומדרבנן ירית ‏ לה בעל ואמדינן הפקר ב"ד הפקר דאמר' ר' יצחק מנין שהפקר ב"ד הפקר שנ' וכל יג) אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והסגנים יד) יחרם רכושו טו) ר' יוחנן אמר מהכא אלה הנחלות אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות וכי מה ענין ראשי המטות אצל האבות מנחילי טז) בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין לעם כל מה שירצו ואם תאמר כי אמרינן הפקר ב"ד הפקר ב"ד חשוב כגון שמאי והלל אבל האידנא לא ליכא למימר הרי דתנו רבנן יז) למה נתפרשו שמותן של זקנים שלא יאמר אדם כלומר פלוני כאלדד ומידד פלונ' כנדב ואביהו ואומ' וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים הלכך מה שעשו הקהלות גזירתם גזירה ומעשיהם מעשה ואין לשמעון לעבור על גזירתם ויחזיר היותר לראובן ולא יתן עיניו בממון שאינו שלו כי מטעמים אלו ומטעמים אחרים לא זכה בהן. וכן הדין.