תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן צה

לר' א) ליאן ולר' יושתן אנשים חכמים מחוכמים שאלת שלום. אני ב) גרשום ותשובה על שאלתם ששאלתם ראובן משכן כרמו לשמעון בי' דינר' ולאחר ד' שנים נפטר ראובן כו' כבר שאלתם שאילה זו פעם אחרת וכתבתם באותה שאלה שלקח שמעון חלקו של גוי ואחר שמכרה האשה לגוי חלק ראובן חזר שמעון ולקחו מן הגוי ובשאלה זו לא שאלתם שחזר שמעון ולקחו מן הגוי מה שמכרה לו האשה ועכשיו אפרש לבם הכל כדי שלא תצטרכו לשאול עוד על כך. כך דעתי נוטה שאילו ישראל מכר אותו כרם לא היה מכור דזבינא ולא איצטריכו ליה זוזי וקיי"ל הלכת' זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני השתא לגוי זבנ' בדבריהם של גוים כיון שהגיע שמכרה והגיע השטר ליד הגוי קנה ואינה יכולה לחזור בה וזה ישראל שחזר ולקח מן הגוי דינו כגוי מה גוי קנה אף ישראל קנה ואמר ר' יהוד' אמר שמואל הבא ג) מחמת גוי הרי הוא כגוי מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר מכלל דבשטר יש לו חזקה וכי תימא כי יש לו חזקה בשטר היכא דיהיב דמי דלא עדיף גוי למקנא מפי מישראל וגבי ישראל תנן נכסים שיש להם אחריות. נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ואמר שמואל לא שאנו אלא בשטר מכר ד) לא קנה עד שיתן דמים והאי גוי לא יהיב לה ללאה כלום ליכ' למימר דלא יהיב לה דמי דכיון דאמר הגוי לשמעון ז' דינר שאתה חייב ליתן לי דמי חלקי תנם ללאה וקבל עליו כולם וקבלם בפריון הכרם ונסתלק מן הכרם כמה שה ה) .... לה הגוי דמי דאמר ר' הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה שזו קנתה המעות וזה קנה הקרקע ואע"פ שלא באה לידו ומניחה לו בפדיון הכרם כיון דאמרינן קנה כבאו לידו דמי בג' ו) דינרי' שהניח הגוי משכונו של שמעון ביד לאה כיון שהמשכון של שמעון היה קנאו הגוי והקנה ללאה בג' דינרין וכפרעון דמי הלכך ליכא למימר ולא יהיב ליה דמי וכיון שהגיע שטר ליד הגוי קנה ושמעון שקנה מן הגוי קנה אותו חצי הכרם שמכרה לאה לגוי אבל חציו האחר חלקו של גוי שנתנה לו רשות לקנות מן הגוי לא קנה מ"ט דהא לא מטא לידיה מידי דאיכא למימר למזונות מכרה מאי אמרת דיהבא ליה רשות למיזבן כיון דהא לאה תותי גברא יתבא לא מציא לזבוניא ולא למזבן דתני רבותינו חזרו ז) ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות ועוד על חלק היתומה מי נתן רשות ועוד שאפי' דאשה ובעלה נתנו לו רשות לקנות כיון שלא קנה מיד בקנין לא מהני האי רשותא כלום דדיניה דהאי כדיניה דבר מיצרא דמי דקיימ' לן הלכתא צריך ח) למיקנ' מיניה ויהיב האי לוי ולאה ואפוטרפוס דיתמי לשמעון דמי דיהב לגוי ושקלי' ליה דאמרינ' השתא דאמרת צריך למיקנא מיניה אייקר וזול ברשותיה ... ושכתבת' האי שאמר לו אפוטרופוס אותו גוי שלוחך היה בשביל ה' דינרי' שנתת לו כ"ש שיפה כחו דלהכי אמר דליזבניה בי' דינרי' והדר זבנ' איהו מיניה בטפי דליהוו זבני מעלי. ועוד בשעת לקיחה לא אמר הגוי אני שלוחו של שמעון ולא על שם שמעון לקח אלא על שם עצמו הלכך ליכ' למימר שליח היה הגוי ושכת' שבקשה לאה שטר המשכונ' משמעון לקרעו ואמר לה אבד וטוען האפוטרפוס אין אתה רשאי לאכול פירות אחרי' בטענת כח המשכונ' אם לא תביא שטר שמא היה השטר במשכנת' דסוד' דנפק' ארעא בלא כסף וכבר השלימו שני משכנת' כיון שאכלה ג' שנים בחיי ראובן מגו דאי בעי אמרה לקוחה היא בידי מהימן כי נמי אבד המשכון נאמן ועוד אי נמי לא אכלה שני חזקה אי נפק קלא משכנת' היא גביה בנכית' כיון דאיהו מחזיק בה וברשותיה קאי והאי אכיל פירא סמכינן אקלא ומהימן כי ההוא עובדא דרבה ט) בר שרשום דאמר ליה לקוחה לא מצית אמרת דהא נפיק עליה קלא דארע' דיתמי היא הכי נמי נפק קלא דמשכנת' היא וכן הדין.