תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ועוד א) שאל מן מורינו רבינו הגאון ר' שלמה בר שמשון על מנהג העולם להכריע אחר סידור התלמוד דכיון דקיימ' לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיצד בא אדם אצל חברו ומתנה עמו שאם ישתכר על ידו שום ריוח או בהלואה או על ידי מערופיא שיתן לו כך וכך והלא אין אדם מקנה דבש"ל והיכא דאיכ' נתינ' ביניהן לא קא מיבעי' ליה דבההיא הנאה קדא מהימן ליה ודאי קני אלא כי קא מיבעי' ליה היכא דליכא נתינ' מעות בינייהו דהיכי קני ואי אמרת אית' לר' דאמר ב) כל שבירו לעשות לאו כמחוסר מעשה דמי משום הכי קתני ג) דהשתא נמי הוי בידו לעשות ואם תמצא לומר אית' לדר' יוחנן השתא נמי קא מיבעי' אי מרמינן לה כל דדמי ליה ומאי מדמינן ליה. ותו מיבעי' ליה אי הוויא הילכתא דכולהו תנאי בעלמא גמרינן מבני גד ומבני ראובן כדאמר' בכולא תלמודא ונפקא מינ' משום הא דאייקינ' בכתובות ד) בהמדיר את אשתו תנאה איפשר לקיומי ע"י שליח כי התם הוי תנאה תנאה ודלא אפשר לקיומי ע"י שליח לא הוו תנא' תנאה. ותו מיבעי ליה האומר לחבירו הלויני מנה ואמר לו הן ובלבד שתתן לי קבלן ואמר לו תן לי המעות בידי ובא עמי אצל ראובן שותפי ואתננו לך כקבלן ונתן המעות ביד הלוה והלכו שניהם אצל ראובן ואמר ה) הלווהו לראובן שותפי מאותן מעות שיש לנו במקום פלוני תן לזה ואמר לו כן במעמד שלש‏‏‏תן מהו מי אמרינן כיון דקבלן לא מחייב עד שישא ויתן ביד הכא נמי לא משתעבד או דלמ' לא מדמינ' לה לקבלן אלא להאי דאמר מנה לי בידך תניהו לפלוני במעמד שלשתן קנה והכ' נמי קנה ומשעבד ליה. ותו קא מיבעי' ליה המלוה את חבירו כלי כסף או כלי זהב על יד קבלן ולאחר זמן בא המלוה אצל הלוה ואמר לו פרע לי את שלי ואמר לו מנה הלויתי לך על אותו משכון שהלויתי לי פרע לי ואשלמנו לך וכששמע המלוה כך בא לו אצל הקבלן ואמר לו תן לי את כלי שהלויתי לפלוני על ידך והלכו שניהם אצל הלווה ואמר להם אינני מעכב אלא פרע לי המנה שהלוית ממני עליו כיצד עסק הדין ביניהם מי אמרינן כיון דלא הזמינו ו) אלא ע"י קבלן מחייב זה למלוה לשלם לו את כליו שהשאיל לזה על ידו לאחר כך אם תובע השואל כלים ז) מן המשאיל יבואו בין שניהם לדין או דילמ' כיון דלא אמר לו בשעת שאלה ע"י עדים פרע לי מגו דאי בעי שואל אמר החזרתיו כדקיימ' לן המלוה ח) את חבירו בעדים כו' ובב"ת המפקיד אצל חברו בעדי' אין צריך להחזירו בעדי' ומהמנינ' ליה כי אמר נמי לויתי לך עליו במשכון כדי שיהא אצלי עד שתפרע לי הימנה מהימן ולאו כל כמיניה דמשאיל לאישתעי' דינא בהדי שואל ותו אם תמצא לומר דלישתעי דינ' משאיל בהדי שואל מי נשבע ישבע שואל שכך וכך הלוה לו על המשכון דמגו דמצי אמר החזרתיו לך כי אמר כך וכך יש לי עליו מהימן בשבועה אי דילמ' משאיל נשבע שלא לווה הימנו כלום עליו. ותו דיניה דערב קא מיבעי' לי כיצד ערב משתעבד ושילהי בב"ת מהיכ' דאמ' ופליג' דרב נחמן דאמר ט) ערב דבשעת מתן מעות לא בעי קנין ושמעינ' ליה מיניה דמר דהלכת' היא דכולהו בעי קנין לבר מערב דבית דין קשיא לי הלכתא אהלכת' דהא לעיל אמרינ' דהלכת' בכולהו וערב משתעבד בין אית ליה ללוה בין לית ליה ללוה ואילו הכא אמרינ' הלכת' דלא משתעבד אלא בקנין ותו אמרינ' עלה דהאי והא מעשים בכל יום דאסמכת' לא קניא וערב משתעבד ואמרינ' בההיא הנאה מדקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואי לא דשמיע לי מיניה דמר דכולהו בעו קנין לבר מערב דאשה י) דבית דין הוה אמינ' דבשעת מתן מעות לא בעיא דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה. ותו קא מבעי' לי על שאלתין דערב אם אית' דערב יא) משתעבד אלא קבלן מאי קמ"ל רבה בר בר חנה דאין הלכה כרב' שמעון בן גמליאל בהא והא כתנ' קמ' לית הלכתא. ותו קמבעי' לי על ההיא דאמרינ' במס' גיטין דרש יב) מר זוטרא בריה דר' נחמן משמיה דר' נחמן שטר חוב היוצא על היתומים וכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזיבורית כו' ופליג עליה רבא ולא ידענ' הלכת' כמאן. ותו קשיא לי בפרקי' דואילו הן נשבעי' דתניא יג) ר' אומר טורח שבועה זו למה משום וכו' משום דאית ליה כבן ננס דאמר כיצד באין אילו ואילו לשבועת שוא דמאי קשי' ליה מי לא תיקון רבנן שבועת היסת בכי האי גוונא דאתי לידי שבועה כדאמר ר' נחמן אמר לשנים בואו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן אתה אומ' בגרושין ובדיני ממונות‏ ומותבינ' ‏עלה עד דאמרינ' והשת' דתיקון רבנן שבועת היסת ומשתבעי הני עדים דיהבינ' למלוה ומשתבע מלוה דלא שקיל ליה ופרע ליה לוה למלוה וש"מ מיהא דלא משגחינ' לשבועת שוא והשת' נמי קא מבעי' לי אי חיישינן להא או לא. וכן השיב רבינו גאון יעקב ר' שלמה ב"ר שמשון זצו"ל. מה רב חביבות יקירי כי נפלאת עלי אהבתו מאהבת יחידי' ורבים אדירים בל יוכלו לכבותה כי חושקני בו וחשקתיו מאז והכרתיו זה דודי ונעימי קרובי וחביבי שמו כשם אביו יהי רצון שמים להאריך ימים בטוב ולמלאות מקום אבותיו הטובים ידע כי הגיעו לידי שאלותיו ומאד שמחתי בהן כי הבנתי כי איננו צריך כי אם להכריע מנהג ההלכה וזה שאמרו תכמים אין לך מקצוע גדול בתורה יותר מדיני ממונות מפני שהן כמעין הנובע ואכן יקירי הפוך בה והפוך בה ותחיה בחזרה ותקבע מקום והם סוד צור ליראיו וגולות עליות ותחתיות יהי מסורין בידך ועל דברי כתבך נתתי את לבי והנני משיבך כמה שדעתי נוטה דהכי הלכת' שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ואעפ"כ מי שמתנה עם חברו שאם ישתכר על ידו שום ריוח או בהלואה או על ידי מערופא שיתן לו השליש או הרביע דתנאי מקויים וחייב לו דהא אפי' שכר אמירה מחייב אינש לשלם וממונא הוא כדאמר הרי יד) את מקודשת על מנת שאדבר עלייך לשלטון מקודשת ואפי' ריש לקיש דאמ' בעינ' שיתן לה שוה פרוטה משום דקסבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ קסבר דשכירות מעלי' היא ועד אמרינ' לגבי אבא מר בריה דר' פפא דאמרי ליה לר' פפא טו) בריה מר קאכיל רבית' כו' עד שכר אמיר' קא שקיל וכ"ש זה שטורח בגופו וע"י משתכר דוודאי חייב ואין כאן משום דבר שלא בא לעולם. וכל טז) תנאי שבעולם גמרי' מתנאי בני גד ובני ראובן בין בתנאי קודם למעשה בין להן קודם ללאו בין בתנאי כפול. ועל ששאלת האומר לחבירו הלויני מנה ואמר לו ובלבד שתתן לי קבלן ואמר לו תן לי המעות בידי ובא עמי אצל ראובן שותפי ואתננו לך בקבלן ונתן המעות ביד הלוה כו' א"כ הוא כמו שכתוב בשאלה אין כאן תורת ערבות וקבלנות הואיל ולא היה ראובן בשעת נתינה ולא על אמונתו הלווהו דאמ' יז) ר' הונא הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב כולן לשון ערבות תן לי ואני פורע תן לי ואני נותן לשון קבלנות אבל אי איכא חיובא גבי ראובן להכי איכ' חיובא דאמר לי במעמד שלשתן ולהכי אם אותן מעות ביד ראובן או ברשותו הן עומדין ואמר תן לו מאותן מעות שיש לנו בשותפות ברשותו חייב ליתן לו ואין כאן חזרת דברים דאמר רב הונ' אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה לא שנא פקדון דהוי בעיא יח) לא שנא מלוה דלהוצאה נתנה ואם לא היו עומדין ברשותו לא נתחייב ראובן כלל דהא הילכת' שוויוה רבני כהלכתא בלא טעמ' ואין לשנות כלל בדבר ואין כאן לא תורת מעמד שלשתן ולא תורת קבלנות וערבות. ודיניה דערב ודאי פסיק' הלכת' דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין ומשתעבד ומסתבר טעמי' דודאי משתעבד בלא קנין ורובן של חכמים סביר' להו הכי אלא כך מקובלני ממו' הזקן יט) דכיון דכת' בסוף המסכת' הנך כולהו בעי קנין לא סבירא לן הך הלכת' דלעיל משום דמספק' לן הך מימר' דלעיל ועוד כתוב בהדי' בהלכות גדולות והלכת' בכולהו בעו קנין וסמכינ' אהא דר' נחמן דאמר דערב דבית דין בלבד לא בעי קנין אבל ערב דעלמ' בעי קנין ואפי' למאן דאמר משתעבד אם יש נכסים ללוה לא יתבע מן הערב תחילה כלומר לא יפרע כלל אלא מן הלוה שכל זמן שיש נכסים ללוה לא יפרע מן הקבלן כ) דהרי מוקמינן לה למתני' דחסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חברו כו' וקבלן אע"פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן והלכה כדברי חכמים ואין הלכה כרשב"ג אי דאמר כא) יש נכסים ללוה אפי' קבלן לא יפרע מן הקבלן והיינו דאמר אין הלכה כרשב"ג בערב ואם דעתך נוטה לומר דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין הלך אחר מה שעיניך רואות ואין תופסין אותו בכך אבל כך הלכה שצריך קנין ואין לזוז כי יתד החא שלא תמוט. וששאלתם המשאיל את חברו כלי כסף וכלי זהב כו' אם אותו הקבלן קבלן מידו מיד המשאיל ונתנו לשואל אין למשאיל על השואל כלום ואין יכול השואל לטעון עליהם ואין ידו על העליונה ולאו בעל דברים דידיה הוא והרי הוא כאיש נכרי דאמר ליה מר בר אמימר לר' אשי הכי קאמר אבא תן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום ולא הוה כב) מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד אבל אם נעשה נעשה לו קבלן כאשר קבלנים שאמר לו תן לו ואני נותן או אפי' קבלן הקבלן בידו והתנה על מנת שאפרע ממי שארצה נמצא השואל בעל דינו ואם לאחר מיכן לוה על הכלים מן השואל הרי הן כאילו כג) החזירן לו ויכול לטעון עליהן וידו על העליונה לישבע או להפך השבועה על חברו. ועל דיני דגרמי יתיישב הדבר דקיי' לן כר' שמעון בן לקיש דאמר דסביר' לן כר' מאיר בדיני דגרמי וקיי' לן דהלכתא כר' מאיר בגזרותיו ודיני כד) דגרמי וקא קשיא ליה הא דאמר ר' חייא לפנים משורת הדין הוא דעבד מכלל דמן הדין פטור להכי פטור דאומן הוה ואומן ודאי פטור דהוה ליה באונס אבל הדיוט דהוה ליה גרמא וכדקתני לעיל דהאי תני חדא כה) אומן חייב והדיוט פטור וכו' אם אומן מומחה פטור כגון ר' חייא אבל אחריני חייב ובהלכות גדולות פסיק הלכת' אומן פטור הדיוט חייב ועוד מצאתי בשערים דר' שמואל בר כו) פנחס דדיינינ' דיני דגרמי בכל הדומה לדינא דמסורת ועוד מייתי ראיה מיהא דאמרינן זבין מגוי וזבין לגוי כז) לותביה משום דינ' דבר מצרא. והא כח) דאמ' ר' טורח שבועה זו למה סבירה ליה כבן ננס מאי קא מיבעי' ליה הא כל הני דמתני' שנשבעי' ונוטלי' תקנת חכמי' היא ולא סבירה ליה לר' בהא דחנוני על פנקסו ומשום הכי דסביר' לן השת' דתקון רבנן שבועת הסת להכי אין הלכה כמותו דר' בהא דוודאי לדידיה ולבן ננס לא סביר' בהאי דמס' קידושין המשתבעי עדים ומשתבע מלוה משום הכי לית הלכתא כוותיה ועוד הא הדר ביה דקאמרינן קבלה או לא קבלה מיניה כו'. והא דאמר מר זוטרא בריה דר' נחמן משמיה דר' נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אע"פ שכת' בו שבח אינו גובה אלא מן הזבורית אמר אביי תרע כו' האי כט) שבח כגון שכת' בשטר שבח שפר ארג נכסין וקנייני' דאית ליה לר' נחמן אע"ג דכתב ליה הכי אינו גובה אלא מן הזבורית ורבא אמר גובה מן העידית ולא מיירי בשבח אחר והלכ' כר' נחמן ואף כן פסק ר' האי בפסקי דינין שלו. ועל דין הערב יתר היא שלא תמוט שאינו משועבד כלל ליפרע ממנו אם יש נכסים ל) ללוה או בקנין או בתורת קבלן שאמר תן לו ואני נותן אלמוה רבנן לדין קבלן טפי ועל ציצית הסדן בייחוד לא) מרבי שאין הפשתן נוהג בציצית לפי שהוויות(?) הרבה יש בהלכות ציצית וכן מנהג בכל הסוגיות ששונין למעלה מסקנא דשמעת' עקד וזה הוא הסיום סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבי' וא"כ הוא שמיידי לעיל דפשתן פוטר בסדין למה לי מחלוקת בדבר לעבד ציצית דפשתן ואין צריך לחלוק ולדברי הכל יהא סדין חייב בציצית ומאי שרא ר' זירא לסדיניה ומ"ט אמר רבה גזיר' משום כסוח לילה דהכי מסתבר סדין שהיה מצויץ בציצית של צמד לילה אין זמן ציצית אלא יתעטף בו מבעוד יום וימשוך ופקע זמן ציצית וחל איסור כלאים ואם אית' דפשתן כשר לציצית מאי גזיר' איכא לעבדיה דפשתן אלא ש"מ אין ציצית פשתן וכן הלכה וכל המטיל עובר על דברי תככים.