לדלג לתוכן

תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן מו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תשובה א) אחרת, ללב מתקררת. אניי ב) שעל החתום נשאלתי על העבד שקבל גט מיד הבעל והוליכו ונתנו לאשת הבעל ואמ' לה בפני נכת' ובפ"נ ועמדה ונתקדשה אם העבד כשר ליעשות שליח להוליך הגט וליתנו מידו ליד האשה ומגורשת היא וקדושיה קדושין או אין נעשה שליח כלל וקדושיה לאו קידושין. כך מקובלני מרבותי וכן נראה. שאין העבד כשר ליעשות שליח לא לקבלה ולא להולכה דשוויה רבנן כנכרי דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין העבר נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גטי' וקדושי ושאי' ג) הדברים שהעבד מקבל גטו של חברו מיד רבו של חברו אבל לא מיד רבו שלו מדפסיק ותני שאינו בתורת גטי' וקדושין אלמ' דהרי הוא כנכרי דאיהו נמי לא הוי בתורת גטי וקדושין וכי היכי דנכרי פסול בכל מילי דגט דתנן הכל כשרי' להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן והסומא והנכרי וקתני בגמ' בשלמא חדש שוטה וקטן לאו בני דיעה נכרי נמי לאו בר התיר' נינהו דלא שייך בתורת גטין אלמ' דפסליה תלמודא להביא את הגט משום דלאו ד) בר התיר' הוא וגבי עבד נמי אשכחן דפסול בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו והכי אמרינן התם אתם גם אתם דכת' גבי תרומה למה לי לכדר' ינאי דא"ר ינאי מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ופריך התם הא ל"ל קרא מדר' חייא נפקא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גטין וקדושי' וכי היכי דעבד אין נעשה שליח הכי נמי גוי אין נעשה שליח לתרומ' וקתני איצטריך בשלמא עבד לאו בדהתיר' הוא כלל אבל נכרי דאיתיה בתרומ' דנפשיה כו' וכיון דפסולה דנכרי ועבד משום חד טעמי דלאו בני התיר' נינהו אלמ' דעבד נכרי ד) ואינו בשום שליחות כלל דאי אית' דעבד איתא בשליחות דהולכה ונתינה אמאי תני דעבד לאו בר התיר' כלל אי איתיה בתורת הולכה ונתינה אלא מדפסיק ותני הכי ש"מ דפסיק' ליה מילת' שאינו בתורת גיטין כלל, דכשם שאינו מתיר את אשתו בגט ואינו נותן לה גט הכי נמי אינו יכול ליתן גט לאשת ישראל וכשם שאין אשתו נמי אינה מקבלת גט ממנו הכי נמי אינו מקבל גט לאשת ישראל דלא שייך כלל בתורת גטין דהוה ליה כנכרי דלאו בר התיר' הוא נמי. ואם בעל הדין לחלק אמאי קאמר ר' חייא בר אבא אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לימ' אין העבד נעשה שליח להוליך גט וליתנו לה ואנא ידענא דכל שכן דאין נעשה שליח לקבלה ורבות' קמ"ל דאע"ג דנדאין הדברים שהעבד מקבל גט לחברו אפי' הכי אין מקבל גט אשה ותו האי דנקט קבלה דמימלא איפשט' ליה הולכ' לאיסורא דכיון דאינו בקבלה אע"ג דשייך בקבלת גטו כ"ש דאינו בהולכה ואינו יכול להתיר אשת איש בנתינו דלאו בר התיר' הוא כלל ומנא תימר' דדכי הוא מכדי מצינו בכל דין עבד כדין אשה ומאי טעמא דגמר לה מאשה וגבי גט אשה כתי' ונתן בידה השת' יש לומר קל וחומר ומה דין דידה של אשה לית לה ו) כלומר דאינו כשר לקבלה דין נתינה דתלי בבעל לא כ"ש דלית ליה ותו פשוט מינ' דאינו כשר להולכה דכתי' ז) ושלחה ושלחה שני פעמים דאשה משווייא שליח לקבלה ואיש להולכה וכיון דהקישא דכשר לזה כשר לזה והפסול לזה פסול לזה ואמור רבנן נמי איש כשר לקבלה ולהולכה ואשה כשרה לקבלה ולהולכה דכיון דאיש כשר להולכה הכי נמי כשר לקבלה וכיון דאשה כשרה לקבלה הכי נמי כשרה להולכה איש ואשה דשייכי במקצת כשר לזה ולזה עבר דאינו שייך כלל בתורת גטין אינה מקבלת גטה ממנו לפיכך אינו מקבל גט אשה וכיון דלאו בר התיר' הוא נמי דאינו נותן גט לאשתו ומתידה הכי נמי אינו יכול להתיר אשת איש ליתן גט במקום בעל ולומר בפ"נ ובפ"נ דבהא מילת' משתריא והוא פסול לעדות ועוד נראין הדברים כן דהכשר לזה כשר לזה והפסול לזה פסול לזה מהא דבעי מיניה מר' אמי עבד מהו שיעשה ח) לקבל גט אשה מיד בעלה אמר להו מדפסיל לנכרי לענין הולכה מכלל דעבד כשר ואי ס"ד דקבלה עדיפ' מהולכה לפרוך מה ענין הולכה אצל קבלה אע"ג דלענין הולכה כשר העבד לענין קבלה קא מבעי' לן אלא ש"מ דהכשר לזה כשר לזה והפסול לוה פסול לזה, ועוד איש חכם יוסיף דעת ונבון תחבולות יקנה דהא כדבעו מיניה מר' אמי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לא מהדר להו שום כשרות אלא מתני' דייק דקסבר דמתני' מפליג בין נכרי לעבד דקתני בסמוך א"ר אמי ט) א"ר יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד הבעל לפי שאינו בתורת גטין וקדושין להכי מפרש בתודת גטין וקדושין דהכי הוא נמי כגוי לכל דבריו ומה גוי אינו בתורת גטין כלל ואינו נעשה שליח לקבלה וכ"ש להולכה דר' יוחנן סבר דמתני' דלא חשיב לעבד בהדי הני חמשה דפסילי להכי לא קחשיב ליה כדאמרן דחדא טעמ' אית להו. ועוד י) ר' יוחנן לטעמיה דאין למידן מן הכללות ואפי' במקום שיש בו חוץ וסבר ר' יוחנן דתני ושייר והלכת' כוותיה ותו' יא) אית' דכל הכשר לקבלה כשר להולכה ויש כשר להולכה ואינו כשר לקבלה כגון עבד מאי טעמ' לא תנייה בפר' בא סימן התחתון דקמקון אקוותא דהאי כל הכשר לזה כשר לזה ויש הכשר לזה ואינו כשר לזה אלא מכל הני טעמ' הכשר לקבלה כשר להולכה והכשר.יב)