תשובות חכמי צרפת ולותיר/סימן מה

ותשובה א) זו נשאלה מאנשי פרגא והשיב רבינו הקדוש. חורתי ב) על כל צדדים מחמת שהיה לבי נוקף בדבר להחמיר ולא יכולתי כי הראשונים פשפשו ודקדקו בדבר והעמידו הדבר על בריו מאחר שנהגו העולם כר' זירא דאמר בנות ישראל הן החמירו על עצמן דאפי' רואות דם טיפה כחרדל וכו' אין לפרוש ממנה ממגע ומאכילה עמה כי אם ז' ראשונים משעת ראיה כדכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין אינה רואה אמר קרא דנדה היא וצריך לפרוש המינה ממגע ומאכילה אבל זבה אינה קרויה כי אם בעת ראייתה ג' ימים רצופים ומה שסופרת ז' נקיים לטהרה מטומאת זיבה הוא כדכת' וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר ובאותן ספורי' אינה זבה ממש ולא הזהירו חכמים לאכל עמה כי אם בימי זיבה כדתני' בא וראה עד היכן פירצה טהרה בישראל שלא שנינו לא יאכל הטהור עם הטמא כגון לנדה או זבה אלא לא יאכל הזב עם הזבה כפני שלא יבואו לידי הרגל עבירה וענוש כרת אבל בימי לבון ימי ספורי' לא הזהירו לאכול וכ"ש בזמן הזה דאינ' זבות ממש אלא ספק זבות שוינהו רבנן למימני שבעה נקיים דהחמירו ואמרו אפי' מראיה אחת תשב ז' נקיים וכיון שסופרת ז' נקיים בין היתה נדה או זבה תסגי בהכי. ובאותו לבון דלאחר ז' של ראיה אין כאן בית מיחוש למגע אבל לענין ביאה וקירוב בשר איסוריה חמיר בימי ג) נדה ממש בדכת' והדוה בנדתה תהא בטומאתה עד שתבא במים וכך הוא הדין אם יום אחד או שני ימים דלמחר רואה מונה ז' ימים משעת ראייתה לענין מגע ולענין טבילה סופרת משעת רחיצה וכיון שמנתה ז' ימים נקיים לבד מיום שפוסקת משעת רחיצה טובלת ומותרת וכל זמן שלא טבלה כהלכתה אסורה בביאה כנדה ממש כדכתי' ואיש אשר ישכב וכו'. יולדת ד) שילדה זכר או נקבה כל זמן שלא פסקה מראייתה אפי' לאחר זי לזכר וי"ר לנקבה אסורה במגע אבל לאחר שספרה ז' אם טבלה מותרת בביאה ובזמן הזה אפי' בימי טהר אם ראה דם הרי היא כנדה דעלמ' וצריכה לעמוד ז' נקיים כשאר נשים דעלמ' דק"ל כר' זירא דאמר בנות ישראל החמירו על עצמן וכו' ל"ש יולדת ולא שנא שאר נשים וכן הלכה. וכשהיא טובלת אינה טובלת אלא בלילה ואסורה לטבול ביום דרב ור' יוחנן סברי תרוייהו דנדה בין בזמנ' בין שלא בזמנה אינה טובלת אלא בלילה מפני סרך בתה ובנדה בזמן הזה מיירי' ומדאמר ליה ה) ר' אחא בריה דרבא מכדי כולהו בזמן הזה ספק זבות שוינהו לטבלו ביממא דשבע' דזב וזבה טבילתן ביום אמר ליה משו' דר' שמעון דתניא אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק אלמ' מדאסרו חכמים בזמן הזה לטבל ביממא דיום שביעי שסופרת נקיים אלא בלילה הוויא לה כנדה ואינ' טובלת אפי' שלא בזמנה ביממא דתמניא או ביממא דתשיעי ביום מפני סרך בתה שכשרואה הבת שאמה טובלת ביום אתי למטבל נמי ביום ז' ואינה מבחנת בין בזמנה בין שלא בזמנה ולכך אינה טובלת אלא בלילה אבל אם יש אונס הניכר מותר לטבול ביום הח' דהבת אינה טועה בכך כדאמ' אתקין ר' אידי בר אבין בנרש(?) למטבל ביממא דתמניא משום אונס' דאוריית' ור' אחי בר יעקב משום גנבי ור' יהוד' משום צנה ורבא משום אבולאי וכולהו הני לבתר תקנה דא"ר זירא הוו ולא שרו למטבל ביממא אלא משום אונסא ולפיכך אסורה אשה לטבול ביום אפי' לאחר נקיים. ותו לא מידי.