תשובות הרשב"א/חלק ז/תקכו
שאלת השולחין טענותיהן לב"ד ממקום למקום על מי ליתן השכר: תשובה השולחין טענותיהן לבית דין על שניהם לפרוע השליח דאמרינן בפרק גט פשוט שטרי בירורין דאיכא התם שניהם נותנין שכר פירוש התובע והנתבע ופירוש מאי שטרי בירורין שטרי טענתא כלומר שכותבין טענותיהן אעפ"י שקשה לו לנתבע שהיה רוצה שישכחו הטענות אעפ"י כן צריך לפרוע החצי שכר כדאיתא בפרק השוכר אם הוצרכו לשאול כותבין ושואלין לבית דין. ובעל הלכות גדולות פירש הנתבע יכול לדחות חבירו ולומר לבי"ד הגדול קא אזלינן. אבל רבינו תם פירש דכל שכן שהתובע יכול לכוף לנתבע לילך לבית דין הגדול אם לא היה רוצה הנתבע משום דעבד לוה לאיש מלוה. אמנם אם הנתבע אומר נדון בעירי אין כופין אותו לילך לב"ד הגדול הואל ופסקו הלכות גדולות שאין לכופו ואומר דוקא לענין הלואות יכול כל אחד לכוף חברו לילך לבית הועד לפירוש הלכות גדולות. ולרבינו תם אפילו תובע יכול לכוף הנתבע ללכת לבית דין הגדול אבל בשאר תביעות כל מי שרוצה לדון בעירו הן התובע הן הנתבע אין חבירו יכול לכופו ללכת לבית הועד ומביא ראיה מפרק זה בורר דמקשה ואפילו לוה מצי מעכב. והא אמר ר' אליעזר לא שנו אלא מלוה אבל לוה כופין אותו ודן בעירו והוי פלוגתא דהלכות גדולות ורבינו תם אי יכול לומר לבית דין הגדול קא אזלי ובית דין הגדול היינו גדול הדור. אבל לבית הועד היינו קהלה שיש מקל ורצועה. ואומר אני בכל תביעות לבד מהלואות כל מי מהם שיאמר נדון בכאן אם שכנגדו אומר נלך לבית הועד כופין אותו ודן בעירו. שני מתניתין בשאר תביעות ודוחק לומר אמתניתין דפירקא קמא קאי דהא אוקמינן בהלואות. ועוד אמרינן דאפילו בהלואות מצי לאוקמי' וכגון שכופר ואומר לא לויתי דכל היכא דכופר ואומר לא הלויתני לא שייך למימר עבד לוה לאיש מלוה אבל היכא דאמר הלויתני ופרעתיך ניחא דפריך שפיר במאי מוקמת מתניתין דזה בורר אי בשאר תביעות קשיא תרוויהו דכל אחד יכול לכוף חבירו ולדון בעירו ואי בהלואות מוקמינן שאחד אומר הלויתיך והאחר אומר הן הלויתני ופרעתיך נהי דממלוה לא תקשי דמצי מעכב מכל מקום לכל הפחות לוה תקשי ליה היכי מצי מעכב והאמר ר' אליעזר וכו' התם: