תשובות הרשב"א/חלק ז/תקיט
חייב אדם להשכיר עצמו למזונות אשתו בכל ענין בין שחמיו עשיר או עני אינו יכול למכור לא בגדי אשתו ולא בגדי בניו ולא למשכנם כדאיתא בפ' הגוזל א' המקדיש וא' המעריך אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו מדקאמ' אין לו משמע שאין לו בשום ענין. אבל אם משכנה בגדיה חייב הבעל לפדותם אם לא שיאמר פסקתי לך מזונות ממקום אחר ואם אמר פסקתי נאמן בשבועתו ואינו חייב לפדותם. ומה שיש במסכת כתובות הלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי ר"ל כשאמר אני אלוה לבעליך והוא יפרע לי בטוב אבל אם אמר אני מלוה לך ואת תפרע לי אז הבעל חייב לפרוע כל המלוה והמלוה יתבע לאשה והיא תתבע מבעלה. והני מילי כשלא לותה בבית דין אבל אם לותה בב"ד אינו יכול לומר פסקתי לה מזונות וצריך לפרוע בכל ענין. ומקשה הספר השתא הוא בעי לגרשה ולא יהי' לה מזונות ומשני כשלותה בבית דין אלמא זאת אינו חייב במזונותיה לפרוע מה שלותה בבית דין אבל אחרת שאינו רוצה לגרשה חייב לפרוע כל מה שלותה בבית דין. והיינו דוקא כשאין המפרנס מוחזק מן הבעל אבל מוחזק משל בעל אין צריך פסק דין: