תשובות הרשב"א/חלק ז/תקטז
המשכיר מלמד או שכר שכיר וחזר בו השכיר בעל הבית יכול להתנות עמו תנאי אחר לתת לו יותר מתנאו ולא יתנהו לו כדאמרינן בבבא מציעא בפרק השוכר שוכר עליהן ומטען. והרי"ף פסק הלכה כרב דאמר פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום ונראה דמלמד יכול לחזור בו אפילו בחצי זמנו דהא כפועל הוא ויטול מה שעשה ודוקא כשמוצא מלמדים לשכור אבל אם אינו מוצא מלמדים לשכור הלכה מרבה בשכרו ומטעהו. ואם המלמד חוזר בו משום חולי יטול מה שעשה אף אם אינו מוצא מלמדים לשכור והשאר יפסיד ואם בעל הבית יחזור בו ידו על התחתונה ואם (מוציא) [מוצא] המלמד להשכיר עצמו ישכיר ואם אינו מוצא מקום להשכיר עצמו בעל הבית נותן לו שכרו משלם. ואם חזר בו מחמת שחלה בנו אם הוא אונס שאינו עשוי לידע לא לזה ולא לזה כלומר שאינו רגיל לבא פסידא דמלמד הוא לא יטול אלא מה שעשה. אבל אם הבן הוא רגיל לחלות אם המלמד בר מההיא מתא פסידא דמלמד היא ואם לאו בר מההיא מתא פסידא דבעל הבית הוא ואם חלה המלמד או נאנס קצת מהזמן שהיה לו ללמוד ולא היה יכול ללמד שהיה אבל או שאר אונסין אינו חייב להשלים בסוף הזמן כדאמרינן בפירקא קמא דקדושין חלה שלש ועשה שלש אינו חייב להשלים. והרי"ף כתב מיהו מנכין לו מן הדמים לפי הזמן שחלה אף על גב דאמרינן חלה שלש ועשה שלש אינו חייב להשלים הני מילי גבי עבד עברי שפרע לו כל שכרו מתחלת שש משעה שקנאו אין שום חוב ממון עליו כדאמרינן עבד עברי גופו קנוי אך גזרת הכתוב הוא שיצא בשש ובגרעון כסף אבל מלמד שהוא כשכיר יום לעולם אין לו שכר מאשר לא עשה אף על גב דנאנס. ואם חלה התלמיד יכול ליתן לו אחר ללמוד שטוב כל כך כמו הראשון או יותר טוב. אבל אינו יכול ליתן לו אחר שהוא גרוע מן הראשון ושאר מלאכה אינו יכול ליתן למלמד וצריך ליתן לו שכירותו משלם כי המלמד אינו מרויח שהולך בטל ועוד שהוא מתקלקל כמו הני אבלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי והרי"ף ז"ל הגיה אך אם יש חלי תמיד ומלמד דר בעיר אין לו שכירות אלא לפי מה שלמד וצריך עיון בפרק השוכר. ואדם שהלך למדינת הים ובא אחד ולימד את בנו צריך ליתן לו שכר לפי שהוא כמו שדה העומד ליטע ואמרינן היורד לתוך שדה שמין על התחתונה והוא מחוייב ללמד את בנו אך מזה תהא יד המלמד על התחתונה שאם היה מלמד עשיר וטוב והיה נוטל את בנו במאה דינרין והבן אין צריך למלמד כי אם מחמשים דינרין לא יתן לו כי אם חמשים דינרים. וכתב הרב אבן מיגש ז"ל שמי ששכר מלמד לבנו וקבע לו זמן והעבירו ממנו אין לו עליו אלא תרעומת כמו שאמרו השוכר את הפועלים והטעו בעל הבית או בעל הבית הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומת. ואין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולשכור עצמו ביום ולחרוש בפרתו ערבית ולהשכירה בשחרית מכאן דקדקו ז"ל שיש בידו של בעל הבית למחות למלמד המשכים לעשות מלאכתו עכ"ל: