תשובות הרשב"א/חלק ז/תפג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מחלוקת הראשונים היא בנתבע אי משוי טוען והעיקר כמי שאומר דלא משוי טוען. ובאשה צנועה התירו להשוות טוען ולא שטוען מעצמו אלא שולחין לה מב"ד אנשים לקבל טענותיה והם באים ומסדרים טענותיה בפני ב"ד כמו שאמרה. ומ"מ פעמים יש שב"ד טוענין בשבילו כמו שאמר כגון זה פתח פיך לאלם הוא. כל שב"ד מכירין שאינו נמנע מלטעון אלא ממיעוט ידיעה והדבר קרוב לפי ראות ב"ד שהיה כמו שאמרו שמא פרוזבל היה בידך ואבד. ומ"מ בכל מה שיראה בעיניו שהוא אמת ומפני זה אמרו טוענין ליורש וטוענים ללוקח וכן כל כיוצא בזה: