תשובות הרשב"א/חלק ז/תלט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

על דבר האשה הזקוקה ליבם ולא באה הנדוניא לבעל ומת והניח חיי לכל ישראל תוך שנה של נשואין והושלש ביד שליש משכונות על הנדוניא ואבי הנערה תובע אותם שהוא צריך לפרנס בתו עליהם והיבם קטן הוא. ועתה לפי המדומה והנראה אף על גב דקיימא לן נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות לא משל בעל ולא משל יבם היינו דוקא מנכסים שזכה בהם הבעל. אבל בנדוניא זו לא זכה לעולם הבעל שהרי מת הבעל תוך שנה של נשואין והרי המנהג שנהגו להשליש הנדוניא ביד שליש עד שנה זהו שרוצין לברר אם יתנהג עם אשתו כראוי. ואם כן לא זכה המת בנכסים תוך שנה מעולם שהדבר תלוי אם יתנהג עמה כראוי. ועוד דהיכא שמתה הבת תוך שנה של נשואין אין הבעל יורשה לפירוש רבינו תם. ואפילו נמי לאחר שנה היכא דלא הוחזק בנדוניא כדפירש רבינו תם בההיא דכתב לה בכתובות. ומשום דאזלינן בתר אומדנא דדעתא. ועוד כל שכן שאין פרעון גמור שהרי לא מסר לו כי אם משכונות ביד שליש ואיכא לדמויי קצת לההיא דמנה אין כאן משכון אין כאן. גם כי שמענו שאבי היבמה רוצה לקבל חרם לקיים הקרן עד שיגדל היבם ולעשות ממנו על פי חכמים על כן לפי הנראה על פי הדברים האלה נכון הדבר להחזיר המשכונות ליד אבי היבמה ושלום. גם על דבר השטר אשר מסר השליש ליד אבי היבם על דבר השלישות מן המשכונות אם טוב בעיניכם תגזרו על אבי היבם שיוציא השטר מידו וישלשנו ביד אחד מן הנדיבים הסמוכין לו אשר יראה בעיניכם ובחזקת היבם ואבי הנערה להתברר על פי חכמים לכשיגדל ושלום על ישראל: