תשובות הרשב"א/חלק ז/תח
שאלת מי שנשבע על דעת רבים שיצא אחר הפסח מלירד"א עם מי שיזכה להוציא משם מסיעת ביתו ושלא יהיה מן הדרים בעיר לירד"א עד מלאת שנה תמימה ופתה את אנשי ביתו ולא יכול להוציא משם אלא אחד מבניו. ועתה שואל אם יוכל לצאת ולבא תוך השנה לביתו ובלבד שלא יתעכב שם חדש אחד ביחד: תשובה מי שנשבע שיוציא את אשתו ואת בניו משם אין שבועה חלה עליו מזה כי הנשבע שיעשו אחרים כך כיון שאין הדבר בידו לוקה מיד משום שבועת שוא דאין שבועה חלה עליו אבל זה לפי לשונו לא נשבע לשוא להוציא בני ביתו משם על כל פנים רק לרצותם וזה כבר פתם ולא יכול ופטור. ועל ענין [זה] עצמו אם יוכל לצאת ולבוא, דע כי הנשבע שלא יהיה מתושבי העיר אינו נקרא יושב עד שיתעכב בעיר שלשים יום ובן עיר שנקרא עד שיתעכב שנה תמימה בצרוף. אבל דר לא נתפרש דינו בהדיא בגמרא. אבל אני אומר שאינו בבן עיר ולא ביושב אלא הכל לפי לשון בני אדם כי יש מקומות שקורין דר למי שמתעכב בעיר זמן קצוב ויש מקומות שקורין דר למי שמתעכב זמן גדול מן הראשון. וזה מפורש בתלמוד וכיון שכן אתה נשבעת בלשון עם כי לפי דעתי לא נשבעת בלשון קדש אלא שלא אהיה אשטרנ"ט ואני רואה שאין קורין אשטרנ"ט אלא למי שקובע דירה במקום שאלו הסוחרים אעפ"י שמתעכבין בה שנה תמימה בסבת סחורתם לא יקראו אלא אשטרנ"ט מקום ביתם לא מקום סחירתם ולפיכך נראה לי שזה האיש אילו היה ביתו באושק"א ואשתו ובניו ונשבע שלא ידור בלירד"א יכול לילך שם ולהתעכב אפילו יותר מחדש אך אם עקר דירתו מאושקא ובא ללירד"א וקבע שם דירתו הרי הוא עובר על שבועתו אפילו בפחות מחדש ועתה שדירתו ומקום קביעותו בלירד"א והוא ממתין מתי תעבור השנה ויחזור שם לקביעותו יזהר שלא יבא ללירד"א כי הוא חוזר לקביעות דירתו אפי' לפי שעה וכאילו דר שם הוא חשוב ואל יתן לבו להתיר הנדר שנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה והוא הדין לשבועה: