תשובות הרשב"א/חלק ז/כד
עוד נשאל במי שנשבע לחבירו ליתן לו מנה בזמן פלוני וכשהגיע אותו זמן אמר לו הרויח לי הזמן עד יום פלוני ואמר לו הרי את פטור ומותר עד אותו היום. והשיב דאחר שקבע זה זמן לנתינת המעות ועבר הזמן אינו חייב לאחר זמנו מכח שבועתו דהרי זה כנשבע לאכול ככר זה יום זה ולא אכלו דעבר על שבועתו כשעבר יומו ושוב אינו חייב לאוכלו ומה שהאריכו אותו אם יועיל אם לאו. אין כח בידו להאריכו כיון שהוא רוצה עדיין בקיום שטרו אלא אם כן התנה בפירוש בשעת השבועה שיוכל להאריכו ושיהיה פטור עד הזמן שקבע לו וכמו שכותבין בשטרי השבועות כאן ואם פטרו לגמרי לעולם ואמר הריני כאילו התקבלתי זה פשוט שהיא מותר: