תשובות הרשב"א/חלק ו/רכד

ראובן שלחו המלך בשליחות ממלכות מורסיאה למלך תלמסאן להיות תורגמן לפרשים. ושכר יהודי לשמשו בשכר ידוע בכל הדרך ונתן לו קצת מהשכירות תחילה ושכרו בענין (נ"ל שצ"ל בעדים) ובקנין והלכו עד קרוב לתלמסאן ונהפך רוח אחר והחזירם לאחור עד מלכות מורסיאה. וראובן זה כשחזר למלכות מורסיאה מת והשכיר נתעסק בו ושמשו כהוגן בחייו ובמותו. והניח ראובן זה נכסים במורסיא"ה וגם יש לו בנים בתלמסאן והשכיר בא לב"ד ותובע שכירותו ליפרע מאותן נכסים שיש לראובן במורסיאה. הודיעני אם אומרים שאין לו ליטול שכרו כיון שלא נגמר המהלך. ואם תרצה לומר שקנה שכירותו לפי שיכול לומר יבא השוכר וישלים תנאו. ועוד ששאלנו הסוחרים גויים ויהודים שכל שפרשו גם השכיר קונה שכרו שזה המנהג של מפרשי ימים. ועם כל זה צריכים אנו לדעת אם צריכין להמתין עד שיבואו היתומים אם לא לפי שאין טוענין ליתומים אלא מה שאביהם היה יכול לטעון והאב אינו נאמן לומר פרעתי שהשכיר נשבע ונוטל כל ששכרו בעדים.

תשובה תחילת כל דבר אני אומר שתקנת שכיר היתה אפי' לישבע וליטול מן היורשים אבל אם מת השכיר אין יורשי' נשבעין ונוטלין שלא תקנו אלא לו. דגרסי' בירושלמי פשיטא מת בעל הבית כלום תקנו אלא בשכיר שמא ביורשים פי' כשמת בעל הבית פשיטא שהשכיר נשבע אבל כשמת השכיר זו צריכה לישאל. ופשיט שאין יורשי' נשבעין ונוטלין דלא תקנו אלא בשכיר עצמו אבל לא ליורשיו. ועוד תדע שאעפ"י שמת הבעל הבית עד שלא השלימו כל המהלך קנה השכיר כל שכירותו חדא דאפי' לא יהי' הדין נותן כן כיון שמנהג מפרשי ימים כן שם הכל הולך אחר המנהג. ועוד שהדין נותן כן חדא שזה לא קצץ עמו זמן אלא ע"ד שישמשנו במהלך זה והרי שמשו כל זמן שהיה חי וכשמת כל זמן שימושו. [אצ"ל כל הזמן שימשו] ותנן בפ' מי שאחזו (ד' ע"ה ע"ב) הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתיניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יאודה אומר י"ח חדש מת הבן או מת האב הרי זה גט אלמא אעפ"י שזמן ההנקה עד תשלום שתי שנים או י"ח חדש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדס"ל לרב חסדא ורבא אפי' הכי כל שמת תוך הזמן הרי זה גט כיון שלא א"ל בפי' זמן ידוע. ועוד אפי' קצב עמו זמן לשמשו שנה כל שמת יכול לומר יבא וישמשנו שהרי שנו שם בברייתא הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים מת האב וכו' וחכ"א אעפ"י שלא נתקיים התנאי הרי זה גט יכולה היא שתאמר תן לי אביך ואשמשנו. ואף ע"ג שאוקמוה כרשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט ולית הילכתא כוותיה כדעת הריא"ף ז"ל התם הוא לגבי גט משום דלצעורה קמכוין ובהקפדה מתנה עמה אבל לגבי ממונא לא. ועוד דבההיא פשיטא דקי"ל כרשב"ג דהא מסתברא טעמיה וכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה וזו לא הויא כאיצטלית דצידן. ובירושלמ' נמי משמע הכין דר"נ ס"ל בהא כרשב"ג. ועוד דבפרק השוכר את האומנין (ד' עט) תניא השוכר את הספינה וטבעה בחצי הדרך משום ר' נתן אמרו אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ואוקי' בספינה זו וביין זה הא ביין זה ובספינה סתם אפי' לא נתן יתן דא"ל הכי הב לי חמרא ואנא מייתינא ספינתא וכ"ש כאן דהו"ל כחמרא וקי"ל דא"ל הא ספינתא אייתי ההוא חמרא. והיה נר' לי שאין מנכה משכרו דסתמא קאמר ודומיא נמי דגט לרשב"ג אלא שהריא"ף ז"ל כתב ומסתברא דמנכה שאינו דומה הבא טעון להבא ריקן ומיהו אם שכרו לשמשו עד שיהיו בתלמסאן ואלו היה ראובן חי וחזרה הספינה ללכת שם זה חייב לשמשו בכל אותו זמן עד שיגיעו לתלמסאן נר' ודאי שמנכין לו משכרו שאינו דומה הבא טעון להבא ריקם עושה מלאכה ליושב ובטל. ומ"מ בנדון שלפנינו עוד צריך לדעת אם כשחזרה הספינה למלכות מורסיאה אם נתיאשו מלחזור שם עכשיו אז כלה זמן שכירותו של זה ועדיין היה בעל הבית חי והיה חייב לפורעו. וכיון שכן אין השכיר הזה נשבע עוד ונוטל דשמא פרעו בעל הבית דתנן בפרק המקבל (ד' קי"א ע"א) השכיר בזמנו נשבע ונוטל שלא בזמנו אינו נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין. וכדגרסינן התם בריש פ' כל הנשבעין (דמ"ה:) תניא עבר זמנו אינו נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין. וגרסי' בירושלמי תני ר' חייא אם יש עדים שתבע בזמנו אפי' אחר שנה נשבע ונוטל א"ר יוסי אין לו אלא אותו יום בלבד וקי"ל כר' יוסי. וכן פסק הרב ר"ח ז"ל והריא"ף ז"ל בהלכות וגרסתו בפרק המקבל אם יש עדים שתבע בזמנו ואקשינן דלמא בתר הכי פרעיה ואוקמא אביי כשתבעו כל זמנו כגון שכיר יום כל הלילה שכיר לילה כל היום ואקשינן ולעולם כלומר ולעולם יהא נשבע וכי תו לא פרע ואוקי' כנגד אותו יום של תביעה אבל מכאן ואילך המע"ה. ואם הספינה הזאת חוזרת שם ואלו היה ראובן חי היה חוזר עמהם והיה שכיר זה חייב עוד לשמשו נמצא שכבר מת ראובן עד שלא הגיע זמנו והשתא הוא דנשבע ונוטל אפי' מן היורשי' וכדאי' בירושלמי וכמ"ש. ולהמתין עד שיבואו היורשי' אין זה בדין מכמה טעמים חדא דאפי' בחוב דעלמא אין ממתינין את הנתבע כל שהוא רחוק יותר ממהלך יום א' כדאיתא בפ' הגוזל בתרא (ד' קי"ב:) כגון דאזיל שליח בתלתא בשבת ואתי בד' בשבא קאי בדינא. ועוד השכיר העני הנשכר בפרוטה וצריך ליכנס לערב לאכול פתו ימתין עד שיבאו היתומים ועוד דהא תוך זמנו הוא וקי"ל דאין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו וכדר"ל והילכתא כוותיה ואפי' מיתמי וכדאיתא בריש פ"ק דב"ב (דף ה':).